בבוקר הוא קם אל חייו הפשוטים, מים ומלח וצליל שעורים.

בבוקר איננו הוגה ופורח; עמל ויגע, עיניו טרוטות.

פותח חלון טרם זריחה, רוח קרירה מתאימה.

והרוח הזו, השמים. צפצפה מזדקנת רוחשת כנחל

חברו אל העמק, בי נגעו והייתי, הייתי לאחד באדם.