כבר אין חבר לעט, עתה.
ידיד לדיו, בדין ניתן
ובידיו - חותם;
שדי לו, די לו לאדם.
אך מענך,
חיוך מרוח תימרוקים, 
תיחפושת מסיכה
צוהלת וש-מחה!

עלי להיות מוחה את זכר עם?
או שמא הדמע למחות?
למחות על מה, שירה שדממה? אז מה.
אולי על בלותם של כל מי שדימה
לחיות לעד? הם לא יחיו לעולמים.
הם יהיו לעול, ימים.
ועמלם? גם לו יהיה לאן להיפלט,
זו האמת.

ניצרי אותה, אתה עונה,
כטוב ליבך בעט.