בנושא
בכרם
חדשות
 
בין אמת לאשליה / נח לכאוב
בביכורים מאז י´ חשון ה´תשע"ה

בערך מהחורף שעבר אני מסוכסך איתי. אל תדאגו, זה לא משהו הרה גורל. אני לא מסוכן לעצמי או משהו כזה. זה סתם עימות קטן. עימותון אם תרצו. משבר גיל הסכסוכים. או מה שזה לא יהיה. עד אתמול. אתמול, בהחלטה של אדם בוגר - או לפחות ככה חשבתי באותו זמן - קיבלתי עלי לשים קץ לכל הסיוט המתמשך הזה. לפתוח אותו, ואיך לומר - לראות מה קורה למי שמחטט בפצעים שמעולם לא נמצאה תרופה לרפא אותם. ואגלה לכם פרט קטן - זה לא נגמר טוב. זה מגרד.

אז פתחתי את המחשב שלי, עשיתי כמה סידורים אחרונים של אדם חשוב - בדיקת מדדי בורסה אחרונות, שער הדולר וכאלה. את האמת, לא הבנתי כלום. ואז של אדם שהוא רק קצת חשוב ובדקתי את המייל, לראות שהכל בסדר בעבודה - כאילו שמשהו יכול היה להשתנות באמצע הלילה במשרד שכל מי שעבד בו היה אני - ולוודא שגרופון וביי2 עדיין מוכרים פטנטים שהומצאו אך ורק כדי להעמיס חפצים בלתי שימושיים בבית שלי. ואז, לסיום, סידורים של אדם ממש ממש לא חשוב. לאף אחד. ולשום דבר - הפכתי את כל העיגולים הירוקים בכל חלקות הקבורה החברתיות לאפורים. הכי אפורים שיש. והתנטרלתי.

יישרתי את הגב במין גאווה גברית של צייד. או חייל. או מאבטח בבית מלון של פלצנים. או כל אחד שהוא טיפש מספיק כדי להתיישר וחסר מודעות אף יותר כדי להתגאות בזה.

החלטתי שלכתוב מכתב ולשלוח אותו במייל זו דרך טובה להתחיל. קלאסית כזו. אל תשאלו מה נכנס בי, אני יודע שזה די טיפשי אבל עשיתי את זה בכל זאת. וככה התחלתי:

הודעה חדשה

אל TaliBx19372@gmail.com

נושא : ייעוץ חשוב.

היי, אני יודע שאת מתה אבל זה לא יקח הרבה זמן, אני מבטיח...

אגש ישר לעניין - לאחרונה, שזה אומר אני חושב משהו בסביבות העשרה חודשים, יש לי מן מחשבות כאלו לא הגיוניות, זכרונות שאני כמעט יכול לגעת בהם אבל לחלוטין לא יכול להבין אותם בראש. אסביר את כוונתי בכמה דוגמאות, מקווה לא להלאות אותך או לעכב אותך במקרה ואת ממהרת לאיזה מקום חשוב, או לסתם מקום. אז ככה: את זוכרת את היום ההוא, כשהיית אצלי והשאלתי לך את הספר הזה שעל הכריכה שלו היה ציור של איש מעוות כזה שמחזיק משקפת, ואמרתי לך שאני שונא את הספר הזה כי הוא עושה אותי עצוב? זוכרת? שדיברנו ואז נהיה טיפה מאוחר אז יצאתי ללוות אותך לתחנה של קו 14, שלא תפסידי את האחרון, וכשיצאנו מהבניין בדיוק נכנס השכן שלי ההוא שאמרתי לך שהוא קצת משונה והרבה מפחיד, זוכרת, נכון? אז לאחרונה קורה לי משהו די מוזר, כל פעם שאני נזכר ברגע הזה, כשיצאנו מהבניין, אני רואה בזיכרון שלי את השכן הזה עובר לידנו ומחייך אלי. אני ממש יכול להריח את הרגע הזה, לגעת בו, אבל זה משוגע נורא, השכן הזה מעולם לא אמר לי שלום ובטח שלא חייך אלי, אז מה פשר כל העניין הזה? (דרך אגב, השכן הזה עבר דירה לפני איזה חודשיים, שזה לא ידאיג אותך.)

דוגמא נוספת (אשתדל לתמצת הפעם):

טוב, זה זיכרון כללי כזה, לא אירוע מסוים, אבל אני די בטוח שהוא גם קצת מפוקפק. העניין הוא שאני הכרתי אותך די טוב ואפשר לומר שלמרות שלא הייתי האדם שהכי שם  לב לפרטים, אני זוכר את הבגדים שלך כי היה לך טעם קצת אחר. מיוחד. ואני זוכר שאמרת שאת לא אוהבת חולצות צהובות כי זה מזכיר לך את בית"ר ואני לא הבנתי מה הבעיה בזה אז את אמרת לי שלא משנה, כי זה גם ככה עושה אותך חיוורת. ופעם אחת כשהייתי אצלך את פתחת את הארון וראיתי את כל הבגדים המסודרים שלך עומדים כמו חיילים צבעוניים בשורות והצחיק אותי שבאמת לא היתה שם אף חולצה או גופיה, ובטח לא צעיף בצבע צהוב... את מבינה? בדיוק שם הבעיה. פשוט לא יכול להיות שבזכרונות שלי את לובשת לפעמים גם צהוב. פשוט לא מסתדר.

אני רואה שזה מתארך בטח יותר ממה שחשבת אז אני אדלג על כמה דוגמאות, אני חושב שהבנת את הרעיון...

אה, דבר אחרון. היה הטיול הזה, שאני לא יודע אם אפשר לקרוא לו טיול, כשירדנו לאילת כי רצינו לבדוק אם בודד שם אותו דבר כמו פה, ובסוף לא הגענו אליה כי ירדנו ישר לתהום ומתת. אז זהו, שאני זוכר אותנו יושבים באוטו ושרים שירים כאלה פתטיים של כל מיני להקות צבאיות שכל מי שמכיר אותם כבר מת, וכל האוטו חנוק מריח של במבה. עכשיו העניין הוא כזה, הרדיו באוטו בכלל מקולקל עוד הרבה לפני שהכרנו. מעולם לא תיקנתי אותו.

מקווה שהסברתי את עצמי טוב. אני די מבולבל בעצמי.

חושב שאני אוהב אותך. אני כבר לא בטוח בשום דבר.

אני.

***

לחצתי על שלח.

וחיכיתי.

וחיכיתי.

ושום דבר לא קרה.

אז נכנסתי למייל שלה.

וקראתי בשבילה הכל.

לחצתי על 'השב'.

וכתבתי:

מישהו חכם באיזה ספר אמר שכל זיכרון מתעוות קצת כל פעם שאתה נזכר בו.

ולחצתי שלח.

פתחתי וקראתי.

אני לא רוצה לעוות אותם, אז אני לא נוגע.

והזמן עובר.

ואני -

שוכח...



זיכרון מוות נוסטלגיה עבר שיכחה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנח לכאוב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ כסליו ה´תשע"ה  
קודם כל, לדעתי חבל שזה "קטע". היית יכול\ה לפתח את זה עוד קצת ולעשות מזה אחלה סיפור. בעיני זה שווה סיבוב בסדנת פרוזה, כי את/ה כותב/ת זורם ושנון, אבל יש קטעים שצריכים ליטוש, נגיד כל הפסקה של הסידורים של אדם חשוב, היא כתובה מבולגן קצת, יש כאן כמה פסקאות שכתובות מבולגן, וחבל. כי עם הידוק וליטוש זה בהחלט יכול להיות טוב. הבנייה של ההומור בסיפור מלא כאב, והמכתב שהוא שולח לה. בקיצור, ההצעה שלי היא לפתח את זה עוד.. וגם ממש אהבתי את הפתיחה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד