בנושא
בכרם
חדשות
 
הכל ולא כלום / נח לכאוב
בביכורים מאז ב´ חשון ה´תשע"ה

לכל אחד בחיים יש את חמש עשרה דקות התהילה שלו.

את שלי בזבזתי לפני שנתיים.

איתו.

עוד לפני שהספקנו להכיר. לפני שחשבתי להנות מזה. הוא כבר נעלם לי. נשר כמו עלה ירוק מעץ רענן. במין פתאומיות חצופה כזו. בלי התראה. בלי שום סימן מקדים. קם ונעלם ולא השאיר שום עקבות. לא לי - לעקוב, ולא לו - לחזור בהן.

בשבעה ימים שאחרי, ארוחת הבוקר שלי היתה מנה מכובדת של אדישות. ארוחת צהריים - מרמור מסיבי. וארוחת ערב דיכאון עמוק. ובלילות - בוא נגיד שבלילות ארגנתי לי מסיבה קטנה מהכל. עם תוספות.

בשבועיים שאחרי השבעה הראשונים, הייתי עליזה בקטע מציק. ומסתבר שבכלל לא מצחיק. אפילו שאני חשבתי ככה. כשישבנו לקפה, נטע אמרה לי שזו הדחקה וזה בסדר. ואני לא אמרתי לה כלום. כי התאפקתי לא לצחוק. וגם כי לא היה לי מה לומר לה. הנושא הזה היה לי די משעמם. אז סתם בהיתי בה. וגם זה היה נורא משעמם. אבל פחות.

בדרך חזרה עברתי אצל שמעון והבאתי זיתים בקופסת שימורים. זה האוכל שלי עכשיו.

ובבית פתחתי עיתון שכבר מזמן פג תוקף. והצצתי בתמונות וקראתי על חמש עשרה הדקות של אנשים אחרים. חמש עשרה של זיוף. חמש עשרה של טמטום. חמש עשרה של עושר. חמש עשרה של בזבוז. חמש עשרה של יופי. ואף אחד מהם לא הזכיר את החמש עשרה שלי. אז הנחתי לעיתון המשעמם לגלוש ממני לחלקת רצפה אקראית בין גרביים לקופסאות שימורים ריקות של זיתים.

ורוב הזמן - ישנתי.

בחצי שנה שאחרי, השיגרה סגרה עלי כמו כלא.

עבודה.

בטלה.

שינה.

עבודה. בטלה. שינה...

וגם בשנה אחרי.

ובשנתיים.

מאסר עולם.

כי כמו טיפשה אני עוד מחכה לו שיחזור. אין הזדמנות שניה לחמש עשרה דקות. ואני רוצה לחשוב שהוא החמש עשרה שלי.

ובו בזמן אני מנסה להשתחרר. למחוק את מה שהיה בדקות האלו, או רק חלקים. לשחרר לי מקום בדיסק לאחסון חדש. כי אם אפטר מהחמש עשרה האלה, אזכה לחמש עשרה אחרות. כי לכל אחד מגיע.

ואני יודעת שעד שלא אמחק לצמיתות את הכל, אשאר לבד.

אני תקועה בין שם להלאה.

הוא לא חוזר.

אני לא עוזבת.

ציפור אחת שאבדה ואולי תשוב, או שתיים על עץ שבכלל לא רואים.

ואף פעם לא הייתי טובה בסיכונים.

בנתיים אני מרצה שנים בכלא הפרטי שלי.

תבואו לביקור. קפה עלי. (-;



אהבה אושר כאב תהילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנח לכאוב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ חשון ה´תשע"ה  
בהתחלה חשבתי שהקטע הולך לכיוון הסתמיות הזו, כמו ב´הזר´; אכלתי זיתים. קראתי עיתון. היה לי משעמם. קראתי בעיתון.
הסוף לקח את השעמום לכיוון שונה, וזה היה לי קצת לא מגובש וקצת חסר.
ומלבד זאת - יופי, יש כאן כמה פנינים נאות (העקבות, הזיתים).
ט"ו חשון ה´תשע"ה  
אהבתי את הפתיחה, ואת המקום הלא צפוי שלקחת את זה לשם:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד