|
 |
1. הרב.
הרב אמר:
"זה ילדותי. זה יאוש."
שיירי ארוחתו מונחים על מגש
אך מבטו נחוש.
ניער זקנו הלבן
והובל בכסא-גלגלים.
2.הרבנית.
הרבנית דווקא אהבה.
זה די חזק
והמילים טעונות
חוץ מזה שהיו לו
כמה שורות טובות.
וכללו של דבר-
זה מה שהוא מרגיש.
הוא אולי לא גבר
אך בטח לא אדיש.
ואם יש מקום והדימויים טובים-
שיהיה לו לבריאות
וגם לקהל הקוראים.
3. החבר.
החבר סטטי.
כך הוא טען.
התכוון לדינמי
הרי הוא זורם.
אוהב את הרב,
אוהב את הרבנית,
(ועוד מעט הוא יאחר לערבית).
4. העורך.
העורך הובך.
זה לא תפקידו.
הוא מתעסק בדברים לא-לו.
הרי אף אחד לא יבין
ואיש לא ישמע צעקה.
בעירו הוא נביא בודד
ועוד לא יעשה מהפכה.
שבוע הבא
יהיה עוד דבר תורה.
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לשיכורי אפרים
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
י"א תשרי ה´תשע"ה  | | תיאור מעניין מאוד של הסיטואציה. מהתגובות הנחמדות שראיתי עד כה.(למבינים) חבל שקהל היעד כה קטן. או אולי למה חבל זה דווקא יותר קולע... שנה טובה |  | י"ב תשרי ה´תשע"ה  | | גאה להיות קהל יעד |  | י"ב תשרי ה´תשע"ה  | | למה לא הייתי שם? |  | י"ד תשרי ה´תשע"ה  | | שוֹיִין, אז נשב על ספסל
תחת הברוש.
אתה תאכל לתאבון את לחם האובייקט שלך
במילוי חביתת הסובייקט המקושקשת.
ואני אלגם לי מי שפיר
ואכרסם עוגיות שליה בנחת.
זה מחיה אותי.
ונפטפט, נדבר, נשיר
נשתוק..
מתגעגע. "ואולי הגעגוע שובר חומות/ ואולי הגעגוע הוא כנפיים" (אני) |  | |