בנושא
בכרם
חדשות
 
תקשורת עוטפת / אברהם שחר
בביכורים מאז י"ד אב ה´תשע"ד

העורך רתח מזעם, פניו עטו גוון אדמדם, המילים נפלטו מפיו חורקות קמעה.

"עוד שעה אנחנו עולים לשידור ויש לנו חור של שמונה דקות, תמצאו לי מרואיין למלא את הפינה הזו."

התחקירן הצעיר התכווץ בכסאו, הוא העדיף שהתחקירן הותיק ידבר, אולם זה חייך חיוך ציני ותלה מבטו בו. הוא נע בכסאו בחוסר נוחות אולם כשהשתיקה המשיכה כעשר שניות נוספות והעורך פלט המהומים חסרי סבלנות הוא אמר בהיסוס: "יש לי רעיון, אני חושב שהוא מקורי מספיק" הוא שתק שניות אחדות, חושב שכך הוא יגביר את אפקט הענין אצל העורך ואז אמר בקול חגיגי: "נראיין מישהו מעוטף עזה."

העורך נהם: "את מי?"

הצעיר שתק, חיכה שהותיק יבוא לעזרתו, אולם זה אמר בקול שלו: "את מי אתה מציע בועז?". לבועז לא היה שום רעיון מוכן, אבל הוא היה חייב לענות משהו מהר, "אולי את המזכיר של כפר עזה או נחל עוז" הוא זרק בקול הכי אדיש שהצליח לאמץ. התחקירן הותיק השתעל קלות.

"כן שאול" אמר העורך, "מה רצית להעיר?"

"המזכיר של כפר עזה התראיין שבעים ושתיים פעמים מתחילת המבצע ושל נחל עוז שבעים פלוס שתי קטיעות באמצע ראיון בשל אזעקות."

"אז אולי את המזכיר של נירים או עין השלושה" ניסה בועז להמשיך באותו קו.

"שישים ושמונה ושישים ושלוש בהתאמה." אמר שאול. שאול שתק רגע, וברגע שבועז ניסה להתחיל לדבר הוא המשיך: "המזכיר של ארז שמונים, ניר עם חמישים ושבע..."

"ברור" קטע אותו העורך, "בועז?"

"אולי נראיין בעל תפקיד מהעוטף" ניסה בועז בהיסוס "גננת, כבאי, רפתן..."

"שלושת הרפתנים של נחל עוז, שמונה ראיונות כל אחד ועוד ארבע משותפים, הרפתנים של נחל עוז..."

"מובן" קטע העורך, "ואנחנו צריכים לעלות לשידור עוד ארבעים ושמונה דקות!" צרח.

"רגע, עוד לא אמרתי את נתוני הגננות..."  הצביע שאול על המסך שלפניו.

"עבור, עבור הלאה" אמר העורך.

"אז אולי נראיין אחד מהתושבים הרגילים" ניסה בועז בשקט, "אפשר אחד מאלו שנשארו, או אולי את אלה שנסעו..."

"רשימה שמית של התושבים" הציץ בועז במסך שלפניו: "אביעד אור מיד-מרדכי שנים עשר ראיונות, אביעזר צור מסופה אחד עשר, בן דוד נורית מרעים חמישה עשר..."

"אז מה עושים?" צרח העורך, "יש לנו רק עוד שלושים ושמונה דקות."

בועז שתק, תקוותו היתה ששאול הותיק יציל את המצב, אבל שאול רק בהה במסך שלפניו כשידיו נעות במהירות על המקלדת, בזוית העין הצליח בועז לקלוט שהוא באמצע סוליטייר פראי. המבט העוקצני של העורך נתלה בו, לא היתה לו שום ברירה אלא לזרוק משהו במהירות, "חשבתי אולי, אולי נראיין מישהו משדרות?" אמר בקול מהסס.

"אנחנו מחפשים את הקרובים לעזה" אמר שאול.

"במסגרת תחקיר שערכתי בימים האחרונים גיליתי, שהבתים הקרובים של שדרות הם רק במרחק של קילומטר ושלוש מאות מגבול הרצועה" אמר בועז.

"כן אבל הקיבוצים הם צמודי גדר" אמר העורך

"רק נתיב העשרה, כרם שלום ונחל עוז יותר קרובים מהם" אמר בועז.

"אבל על הקיבוצים יורים יותר שנים" אמר העורך

"עליהם יורים ארבע עשרה שנים, על הקיבוצים התחילו לירות אחר כך" אמר בועז.

"הם ברחו מהבתים" אמר העורך

"בקיבוצים נשארו לא יותר מארבעים אחוז" אמר בועז.

"די!" צעק העורך, "שאול תסביר לצעיר את עובדות החיים."

"הם פחות פוטוגניים" אמר שאול.

"עוד עשרים ושמונה דקות" החווה העורך על השעון.

בועז שתק, מדמיין את מכתב הפיטורים המחכה לו. הוא ניסה ביאושו להעביר כל רעיון מטורף בראשו, "אולי נראיין בעלי חיים" הוא צעק.

"יפה," אמר שאול, "הבעיה ששבע פעמים ראיינו את מוקי הכלב מנירעם, חמש פעמים את מיצי מכיסופים, אפילו את דגי הנוי של נחל עוז ראיינו כבר שלוש פעמים."

"אז יש לי רעיון" אמר בועז, "אומנם לא ממש מעוטף עזה, אבל ממש קרוב, בין רוחמה לדורות, נראיין את החמור מחוות השקמים!"



הומור עוטף עזה צוק איתן תקשורת

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאברהם שחר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א אב ה´תשע"ד  
לא הרבה יותר מזה, אבל לא יודעת אם צריך להיות יותר.

הוספתי את התגית "הומור", היה נראה לי מתבקש.

חייכתי. תודה.
כ"א אב ה´תשע"ד  
אולי אני לא צורכת מספיק תקשורת, אבל לא קיבלתי את התחושה הזאת. אולי אני לא מספיק רגישה לנושא.
(את השורה האחרונה לא הבנתי בכלל).
כ"ג אב ה´תשע"ד  
ריח ורדים - לגבי התגית הומור, היא אכן מתאימה אבל אני מתקשה להוסיף אותה בעצמי, אם זה מעורר חיוך, למה צריך להגיד שזו בדיחה, ואם זה לא מעורר חיוך, מה יוסיף אם היוצר יגדיר שזה הומור?
וזה התכוון להיות חמוד ולא יותר מזה, אבל למען האמת אולי הייתי צריך להתאמץ שזה יהיה הרבה יותר מזה, וזה מתקשר למה שרציתי להוסיף ביחס לתגובה של שיר אחרי הגשם.
השורה: "הם פחות פוטוגניים" הייתה סוג של התחמקות מלחפש ולומר את התחושות בצורה בוטה ועם זאת הומוריסטית משהו. הבעיה היא לא בפוטוגניות או ביכולת ההתנסחות בתקשורת אלא בתפיסה המכוננת בישראל. (ולפני שאמשיך רק הערה - כל תוכנית אקטואליה ברדיו בשבועות האחרונים כללה ראיון עם אנשי העוטף, הקיבוצים כמובן, מבוגרים, ילדים רפתנים, מפונים נשארים וכו', כך לפחות נדמה לי). כשניסיתי להבין למה המראוינים כמעט רק מהקיבוצים ולא משדרות, הבנתי שהתקשורת נפלה בפח הדימויים של עצמה. להמחשה אביא שני דברים שקראתי אחרי ששלחתי את הסיפור לפרסום. כאן באתר כיפה התפרסמה כתבה בה רואינו שתי תושבות קיבוץ סעד ותושב שדרות. בכתבה נכתבה השורה הבאה פחות או יותר: "בקיבוץ סעד הקרוב הרבה יותר (משדרות) לגבול..." ואתה אומר לעצמך, איפה הם חיים, סעד יותר קרוב משדרות? האמת היא ששדרות קרובה בערך פי שלוש יותר מסעד (כ-1.3 ק"מ שדרות לעומת כ-3.5 ק"מ סעד). אגב - אל תחפשו את השורה הזו בכתבה, אחרי תגובה של גולש עצבני שלא פורסמה:), השורה נמחקה. ובעיתון בשבע אומר יואל מהרשק: "במקום שלא תהיה התיישבות, גם לא יהיה צבא ולא יהיה בטחון... וכך זה גם בעוטף עזה, כל הקיבוצים סמוכי גדר. אם הם לא יהיו שם, הגבול יגיע לשדות. ואם לא תהיה שדרות, הגבול יגיע לת"א". איך איש משכיל טועה כ"כ הרבה בשורות כ"כ מעטות? כל הקיבוצים למעט אחד (כרם שלום) ומושב אחד (נתיב העשרה) אינם צמודי גדר.מלבד קיבוץ אחד נוסף, כל השאר רחוקים כמו שדרות או יותר ממנה מגבול הרצועה. רוב הקיבוצים סובלים פחות שנים משדרות מירי וכו', אז מה קורה פה?
פשוט מאד, המחשבה הישראלית עדיין תופסת את הקיבוצים כיפי הבלורית והתואר, כמגינים החיים של הגבול, ואילו שדרות, שדרות היא עוד עיירת פיתוח נכשלת. לכן ברור שהקיבוצים שומרים על הגבול ועל שדרות, הם החזקים הם האמיצים. העובדות? מרחק, היסטורית הירי, עמידות (באחוזי תושבים שנשארו או התפנו לעורף ובאיום לא נחזו אם לא...) את מי זה מענין בכלל?
היה ראוי שאתאמץ יותר להכניס את כל זה פנימה, אז האולי הסיפור היה משתדרג מ"חמוד" לביקורת משמעותית, אבל מודה שהתעצלתי מלמצוא דרך לבטא זאת בעוצמה הראויה.
(ןמי בכלל קורא תגובות כ"כ ארוכות)
כ"ג אב ה´תשע"ד  
א. לגבי התגיות - מטרתן האמיתית (והנשכחת) של התגיות, אינה להסביר את היצירה, אלא שכאשר ארצה לחפש יצירות העונות לתגית מסוימת - מצחיקות, משל - מצחיקות, אקליד "הומור" ואמצא את כל היצירות המצחיקות.
(אגב, אני הייתי מוסיף תגית "אקטואליה", לשיקולך.)
ב. נראה לי מתאים יותר להגדיר כקטע, לא כפרוזה. אם כי בהעדר הפרוזה הנוכחי (כ-30 בחצי השנה האחרונה) כל יצירה המוגדרת פרוזה תתקבל מבחינתי בברכה...
ג. משעשע, עוקצני, שורה אחרונה אכזרית-משהו. אפשר טיפה ללטש את הכתיבה.
כ"ג אב ה´תשע"ד  
(לא שמתי לב שאביצר היה מחובר לפני מאותו מחשב...)
כ"ו אב ה´תשע"ד  
לגבי הגדרה כקטע או פרוזה, באמת התלבטתי בנושא, מכוון שהגדרת 'קטע' בביכורים כל כך עמומה, הלכתי על הפרוזה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד