בנושא
בכרם
חדשות
 
סמס מבוייש מהקב"ה למשה / כן, סליגדו
בביכורים מאז כ"ד תמוז ה´תשע"ד

[מדרש על יומא ג:

"אמר ר' יונתן... מה תלמוד לומר "קח לך"?

כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם..."]

הקב"ה אוֹמֵר לְמֹשֶה

כִּבְיָכוֹל הָיִיתִי רוֹצֶה לֶהִתכָּפֶּר בְּשֶׁלְּךָ

אֲבָל עָשַאוּנִי בָּנַי לִכְּלָלִי.

 

כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי רוֹצֶה

לַשֶּׁבֵת אִתְּךָ לְקָפֶה חֲבֵרִים  

(וְלֹא כְּדֵי לְתַכְנֵן אֶת הַמּוֹפֵת הַבָּא

 אוֹ לְהַקְרִין עָלֶיךָ אוֹר סְגֻלִּי

 הַמַּשְׁפִּיעַ דַּעַת עֶלְיוֹן עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל).

 

סָךְ הַכֹּל עָבַרְנוּ הַרְבֵּה יַחַד

מֵאָז אוֹתוֹ מִפְגָּשׁ מְשֻׁנֶּה בָּסְנֶה,

אֲבָל עַכְשָׁיו אַתָּה מַנְהִיג שֶׁל עָם

וַאֲנִי אֱלוֹהִים בְּמִשְׂרָה מֶלֵאָה

וְאֵין פְּנַאי לְמַבָּטִים אִינְטִימִיִים בְּלֵילוֹת

(אוֹ לֶחָבְרוּתָא בְּאֵיזוֹ פִּסְקָה יָפֶה שֶׁלִּי)

כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה הֲכָנוֹת לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לָאַרֶץ.

 

אוּלַי תִּתֵּן אֶת הַמַּטֶּה לִיהוֹשֻׁעַ

וְנֶשֵׁב לְפַּטְפֵּט קְצָת?



אלוהים חברים מדרש משה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לכן, סליגדו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה תמוז ה´תשע"ד  
כ"ה תמוז ה´תשע"ד  
(מכיר את המדרש שהארץ הגיעה בסופו של דבר אל משה? שהגבולות שלה התרחבו וכללו את מקום קבורתו? אז זה בדיוק זה. שהכאב של משה היה הכאב של הקב''ה...)

תודה.
כ"ה תמוז ה´תשע"ד  
מעולה
כ"ו תמוז ה´תשע"ד  
טוב ביותר.

הרעיון שלו יפה, ורואים את העדינות בה הרגשת אותו בתוך דברי הגמרא.


אבל קשה לי עם הביטויים האלה.
אבל זה יותר מדי אנושי בעיני. ואני חושב שאפשר לומר את אותו דבר ממש, גם בלי אלוהים-סחבק-של-קפה שמפטפט עם משה.

אלוקים גבוה שיורד ורוצה, זה מפגש אחר. מפעים לא פחות, אני חושב שיותר.

אמרתי שאתה כותב טוב? אז הנה, עוד פעם. מתנצל אם התנפלתי.
כ"ו תמוז ה´תשע"ד  
כ"ו תמוז ה´תשע"ד  
האמת גם אני הייתי מופתע מהביטויים של עצמי. אבל אני חושב שדי בלתי אפשרי להעיר או לדבר על הייחס והקשר השונה של אנשים לקב"ה (במיוחד בצורת הביטוי בשירים. כבר כתבתי כאן "אלוהים עשה לי עיניים"...). מחילה אם הצטייר כאן משהו מזלזל או האנשה מוגזמת (למי שזה מפריע לו...).
וגילוי נאות- זה בהחלט בהשראת השירים של יהודה עמיחי ז"ל על התנ"ך אז יכול להיות שזה בלי המון יראת שמיים. יש גם בחינה כזאת.
תודה על הביקורת ועל ומחמאות של כולכם.
כ"ו תמוז ה´תשע"ד  
דוקא, לא מסכים. הקב"ה רוצה את הסחבק והקפה, זה מה שהוא מחפש בירידה למטה. זה הירידה למטה.
וזכור לי בבא עם משל של מלך שרוצה את הכלים הפשוטים של חברו כשהוא מתארח אצלו, מאשר כלי זהב מלכותיים.
כ"ו תמוז ה´תשע"ד  
עם המסתייגים.

קודם כל אתה כותב מעולה, ואם השיר הזה לא היה על אלוקים הוא בטח היה סוחט ממני כמה דמעות,
כי באמת זה מעורר ונוגע.
א בל. זה קשה לי ממש. זה כתוב כ"כ יפה ואמיתי ואנושי, שאלוקים שם מנפץ לי הכל. כי הוא לא שם. ממש לא שם. וגם משה רבנו לא שם בכלל. אין להם אפילו נגיעה אחת במקום הזה.

אז היה לי קשה אבל אתה כותב טוב מאד מאד.

אז תודה, וחילך לאורייתא.
כ"ז תמוז ה´תשע"ד  
מה לעשות שתמיד יהיה מרחק בינינו. מה לעשות.
וכמה שנרצה להגיע למפגש הכי קרוב, ושאנחנו מייחלים לזה שהוא ירד אלינו ולא רק שנעלה אליו, ירד אלינו ממש, עד ללמטה של הלמטה, לגמרי -
עדיין, יישאר המרחק.
ולא רק בין אלוקי לאנושי, גם בין אדם לחבירו. ויש חובת שמירה על הסוד המקודש של השני, שלא לגעת בו עד הסוף, ורק מהשניות הזאת נוצרת אחדות.

אני רוצה שהאינסופי דייקא יגע בסופי, האנוש. שהוא זה שישכון בכלים השבורים שלי. אני לא צריך עוד חבר לקפה, אלוקים דאג לברוא לי כאלה. יש דברים גדולים מזה, והם קרובים הרבה יותר מסמס באמצע הלילה.

וחושב גם מהכיוון ההפוך, שרק אינסוף יכול לרדת הכי למטה, יותר עמוק ויותר ראשוני מהמפגש האנושי. האנושי ירד איתי עד הקפה, האלוקי יכול עוד יותר למטה. ההאנשה עושה עוול לא רק לאלוקות אלא לאנושות, ומשאירה את אלוקים בגובה ביניים, בזמן שהוא יכל לרדת עוד הרבה יותר עמוק, דווקא כאינסופי.
כ"ז תמוז ה´תשע"ד  
(אני חייב לציין שאני בשוק ששיר שלי מעורר דיון. יש בזה בחינה שזה משמח).
-גאולה- "הוא לא שם. ממש לא שם. וגם משה רבנו לא שם בכלל. אין להם אפילו נגיעה אחת במקום הזה." אני לא חושב שאת (או מישהו מאיתנו) יכול לקבוע דברים כאלה, אני אומר לך שלי יש תחושה שהקב"ה ממש נמצא פה ואפילו העלה חיוך מהשיר (אני כתבתי אותו פה אז גם אין לו כ"כ ברירה...) [אבל זו ממש לא אמירה אובייקטיבית או שמתיימרת לקבוע משהו זו תחושה, אך זה דבר אמת].
לגבי דבריו של אור- לא דיברתי על הצפייה למפגש של האנושי עם האלוקי אלא ההפך- על הרצון למפגש של האלוקי עם האנושי שכל הזמן מרחיק אותו ממנו בדיבורים של הפער בין סוף לאינסוף וכו'. "נתאווה הקב"ה לברוא לו דירה בתחתונים" מסבירים בחב"ד (נראה לי...) לשון תאווה- לקב"ה יש עניין בעולם הזה אבל אנחנו כל הזמן מגדילים אותו מאנספים אותו וכך מרחיקים אותנו ממנו- אבל הוא רוצה אותנו (אך בגלל ש"עשאוני בני לכללי" הוא הולך לשחק עם הלוויתן).
[אני יודע שזה נשמע דיבורים בלי יראת שמיים ושאהבה בלי יראה זה גורנישט אבל זה דיבורי אמת. אז אנא, האמינו לי.]
ושוב תודה על הביקורת. זה נוגע ללב.
כ"ז תמוז ה´תשע"ד  
הזו שפתחתם גרמה לי לחשוב. במבט ראשון היה נראה לי שאני עם הקבצן. אבל בסופו של דבר אני מסכים יותר עם דבריו של אור.

אני חושב שזה מאד קוסם ומלהיב להגיד "דווקא האינסופי יורד אלינו, עם הקפה בסחבקיה..." אבל האמת, אני לא רוצה שהקב"ה ירד כל כך נמוך. אפילו בלי לומר את מה שאור הוסיף- שיש יותר עמוק מהקפה- אני פשוט לא רוצה שהוא ירד עד שם. אני רוצה לשמר במפגש איתו איזו אקסטזה- חוויה שמחוץ לקיום הרגיל שלי. וגם, אני חושב שזה קצת יהרוס את הסחבקיה על הקפה אם הקב"ה יצטרף אליה. זה יוציא ממנה את העוקץ של חוויה אנושית טריוויאלית. זה יהיה קצת כמו שיושבים ביחד כל החבר'ה, ופתאום מצטרף מישהו ממש חשוב, ולכולם יש מין מועקה כזו...

חייב להוסיף שבקריאה של השיר עצמו זה לא הפריע לי. כדימויים זה היה נראה לי מצוין.

תודה לכולכם!
כ"ח תמוז ה´תשע"ד  
שיותר ממה שזה עניין של רצון זה עניין של גילוי. במקום מסוים זה השלב שאחרי הרצון.
והגילוי מגלה את הרצון שלו....
כ"ט תמוז ה´תשע"ד  
אחרי קצת מרחק מהקריאות הקודמות, ואחרי קריאת התגובות שלך
פתאום היה נראה לי שזה בעצם לא משה והקב"ה, לא פרשנות שלך למדרש
פתאום זה היה נראה לי כמו רצון שלך, כמו שיחה של הלב שלך והקב"ה. תפילה..

ואם הבנתי נכון, אז גם הלב שלי לפעמים שולח סמסים להקב"ה, ככה בלי שום ניסיונות להיות מספיק גבוה כדי לדבר.

(אולי זה עניין ה'אבינו מלכנו'. אולי הקושי להכיל את שני התארים האלו באחת שולף ממני הסתייגות כזו מהשיר שלך. הוא מציף מקום מאד מאד אישי ואינטימי בינך לבין הקב"ה, וזה מאד מבלבל.)

אולי אני סתם מתיימרת להבין עניינים שבין אדם למקום.
כ"ט תמוז ה´תשע"ד  
אז אני בהחלט חושבת שאני יכולה לומר שהקב"ה ומשה רבנו לא שם. וכשאני אומרת לא שם אני מתכוונת לא במקום הזה שהצגת.
א´ אב ה´תשע"ד  
א´ אב ה´תשע"ד  
נדמה לי שסיטואציית הקפה עומדת פה על רקע המותשות מהשליחות והמשרה המלאה, ולכן מתאזנת באופן כל כך נפלא.
אני לא רואה בזה רק 'ירידה' של הקב"ה. הקב"ה בסופו של דבר נוכח גם בטריוויאליות. בהקשר מה שליכט אמר, לקב"ה יש גם פנים לא חשובות. בתורה ובתפילה בהם יש קישור עם הקב"ה דרך צינור ישיר, צינור יהודי, יש פנים של מלך, של אב רחמן. במקום הזה יש אקסטזה. יש יציאה והתרוממות מהטבע ומהסתמיות. לעומת זאת, במציאות הפשוטה, הסתמית, שצומצמה מנוכחות הבורא, יש גילוי פנים אחר ומיוחד. ואולי גם מסוכן ולא פשוט. אמירת ה'לא-כפשוטו' על הצמצום. גילוי שמה שפה לגמרי, הכי פה בעולם, מקפל בתוכו את ההכי שם שיש. את האינסופי. הפגישה הזאת מוכרחה לבוא דרך הפשטות והאנושיות של הקפה. לא לחזור אל הדתיות ההיררכית, שצריכה למלא את רוב הזמן, אלא להתענג רגע על הפנים בפנים שנוצר פתאום דרך מקרה. בשיר הקב"ה בעצם מבקש ממשה -שמייצג הכי הרבה את הצינור הישראלי של התורה והקשר עם הקב"ה- דוקא את המפגש הפשוט, הלא 'כלל ישראלי', אלא הפרטי.

אוך, עם כל הדיבורים האלה הוצאתי לעצמי את כל החשק. נו נו.
א´ אב ה´תשע"ד  
אני מבין שיש גילוי של הא"ס בתוך הטריוויאלי, אבל רק אם הלה נשאר טריוויאלי. הפרדוקס של הצמצום "שלא כפשוטו" בעצם אומר שאתה יכול לחוות את האלוהי במציאות הטריוויאלית רק אם אתה כלל לא חווה אותו. זה בדיוק הפרדוקס של הצמצום גם במובן הרחב יותר - האין סוף מופיע היכן שהוא לא מופיע, או מוטב- היכן שהוא לא נמצא.

אם לגזור משמעויות מכך, אומר שלעניות דעתי, כל ניסיון לחוות את "הקפה" כחוויה דתית, מועד לכישלון. האפשרות לחוות אותו כחוויה אנושית גרידא, היא המלהיבה באמת, ובה -וכאן אני מסכים לדבריך- טמון גילוי האינסוף ממש. בה- ולא באפשרות לראות בחוויה זו חוויה דתית או ספיריטואלית בבחי' בכל דרכיך דעהו.
ג´ אב ה´תשע"ד  
לחוות אותו כחוויה אנושית? זה לא נשמע אנושי כל כך. אני פשוט שותה קפה, לחוות את זה כמשהו כזה או אחר נשמע לי דווקא כמשהו דתי. וכמו שאמרת, המלהיב הזה מועד לכישלון.
נו, בסוף, אני מסכים בדיוק עם מה שאתה אומר. הפרדוקס נפתר אצלי בשלוק הראשון, ולאחר מעשה אני יכול לדבר על גילוי א"ס בטריוויאלי או לכתוב על זה שיר. אפשר גם לקרוא לנחת ולאנושיות של הקפה 'א-לוהים'. זה לא יערער את הגילוי, נשברו כבר הכלים, ודווקא קפה יש עוד.

עכשיו אני מרגיש שהייאוש שלי מהקב"ה והנוכחות שלו מתלכדים.
ד´ אב ה´תשע"ד  
אני מסכים עם דבריך, אבל אני רק אוסיף שבעיני יש חוויה אנושית, בהחלט.
לנסות לחוות את הטריוויאלי לא חייב להיות מעשה "דתי" כפי שאתה טוען, אלא פשוט להנות מהרגע- להיות שם.

(ואם יש לדיון הזה המשך, אולי שווה להעביר אותו לפרטי...)
ה´ אב ה´תשע"ד  
והדיון מרתק.

תבורכו.

ימים של שקט.
א´ כסליו ה´תשע"ח  
נהניתי נורא ,וגם מהעקיצות הסמויית...
(ואיזה דיונים היו כאן פעם. ..)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד