|
|
 |
מִי אַתָּה הַנִזרֶה בָּרוּחַ?
צוֹעֵק אֶת הַשֶׁמשֶׁ הַמְּיֻתָּם
מוֹתִיר אוֹתוֹ לִשְׁקֹעַ בַּיָּם
אוּלַי מָחָר הוּא יִזְרַח
אוּלַי מָחָר אַתָּה.
בַּשָּׁמַיִם הַלְּבָנָה מַמְתִּיקָה סוֹדָהּ
חוֹסָה בְּצֵל כּוֹכָבִים
שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עוֹד.
בַּלַּיְלָה שֶׁלִּי אֵין צָרְצַרִים
רַק צַפְצֵפָה חֲלוּדָה
(מִמְּךָ נוֹתְרָה, עַתָּה, נְקֻדָּה)
וּכְשֶׁבֹּקֶר יַעֲלֶה
וְאֵינְספוֹר
יַהֲפֹךְ לְלֹא-כְלוּם
הַאִם תֵּדַע?
געגוע
©
כל הזכויות ליצירה שמורות למשה כ
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
כ"ו סיון ה´תשע"ד  | | וואו, איזה שיר ברמה  מאוד מאוד אהבתי את הדימויים. המילים צרופות בקפידה ובחן. השתבחותך התמידית מרשימה! הניקוד משדרג פלאים. (בשורה 2 נראה כאילו הסגול במילה "שמש" זז בטעות..?) ~תודה~ |  | כ"ז סיון ה´תשע"ד | | זה יפה. וזה נוגע.
וסליחה אם זה לא לעניין, אבל רק קצת נמאס לי מהצורה הזאת של השימוש החסר כמו "אולי מחר אתה". רואים את זה הרבה פה לאחרונה, ואעפ"י שזה דווקא יושב כאן ספציפית טוב, יש לי רתיעה מעדריות סגנונית.
(ואולי זה בבלי דעת, ואולי זה בכלל לא השפעה ביכוריסטית אצלך.. מתנצלת בכל מקרה...) | | כ"ז סיון ה´תשע"ד | | ראשית, ממש אין צורך להתנצל. התגובה שלך לעניין ועוד איך.
אדרבה, אינני מתיימר להיות גאון שירה ולדחות מעליי ביקורות. אני בסה"כ נמצא בביכורים כדי להתפתח וללמוד כל הזמן ואני עושה זאת על-ידי ביקורות בונות ונפלאות כמו שלך. אז תודה על זה :)
לגופו של עניין- אני בהחלט מבין את המאיסה בסגנון ואת הרתיעה הזו מהעדריות אך אני לא בטוח שאני מסכים איתה.
לטעמי, כולנו מושפעים מהשירה שאנו קוראים וכולנו משחזרים באיזשהו אופן את מה שתפס אותנו. אני, אמנם, יכול להעיד אך ורק על עצמי ולא על הכלל אך זה נראה לי הגיוני שסגנונות יגררו אחריהם עדר מסוים ואני כלל לא בטוח שזה דבר רע, אם כל יוצר לוקח את זה למקום שלו.
ספציפית בשיר הזה, אני חושב שזה מה שהיה מתבקש בשורה הזו וראיתי לנכון להתשמש בו, באמת "בבלי דעת" ולא מהשפעה ביכוריסטית כלשהי. לא במודע, לפחות.
שוב, תודה גדולה לך.
וגם לך אריאל! ריגשת :) | | כ"ז סיון ה´תשע"ד | | אהבתי מאוד את האולי מחר אתה. אז מה שראיתי את זה כאן הרבה לאחרונה, זה יפה בעיני..
אני מאוד מאוד אוהבת את השפה. ממש מיוחדת. | | כ"ח סיון ה´תשע"ד | | חמוד.
ובהשפעות כאלה ואחרות
גם אני נתקלתי בהרבה יצירות.
האמת,
שלפעמים זה מעצבן אבל לגיטימי. | | ד´ תמוז ה´תשע"ד | | | | ט´ תמוז ה´תשע"ד | | קראתי עולם שנעצר ומחליד, שקיעה שנהיה יותר ויותר ברור שאחריה המובן מאליו לא יקרה, ולא תהיה עוד זריחה.
חידלון שכזה.
ושוב אני לא יודעת אם התגיות מוסיפות או גורעות משירים, כי הן מרמזות מעט על הכוונה שמאחור, וגעגוע מסתדר כל כך עם תחושת החדלון מחד, והבוקר העולה למרות הכל, מאידך. | | |
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי