יָצָאתִי מֵהַבַּיִת, בָּי.

חָשׁוּךְ וְקַר.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִפְגֹּשׁ

שׁוּב אֶת הַמִּלִּים,

שֶׁאָבְדוּ לִי אַרְבַּע שָׁנִים.

לֹא מַכִּירָה פַּעֲמִי נָשַׁמְתִּי

הָאִלֶּמֶת עַלְעָלֵי הַדַּפִּים,

לֹא מַכִּירָה בִּתְשׁוּקָתִי הַכְּתֻבָה

יָצָאתִי מֵהַבַּיִת, בָּי. 

חָשׁוּךְ וְקַר.

אֲנִי רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ נֶאֱסֶפֶת אֶל פְּסִיק

אֶל מִלָּה קְטוּעָה

אַל הֲבָרָה וְאוֹת וְלֹא כְּלוּם

מְרַחֶפֶת, מְצַלְצֶלֶת וְשׁוֹרֶקֶת

שׁוּב לְהֵיעָטֶף בָּךְ,

כְּתִיבָה.

חָזַרְתִּי, הֵי.

חִבּוּק.

נֶפֶשׁ סוֹעֶרֶת 

עַיִן בּוֹכָה 

וְכָל מִשְּׁבָּרֶיךָ

בְּסֵפֶר נִכְתָּבִין