בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפורים מהחיים 12: מלקוש / אסף להד
בביכורים מאז ח´ אייר ה´תשע"ד

(אחרי שנים רבות, סיפור נוסף בסדרה של סיפורים מהחיים. סיפורים הבדויים מהלב אבל מבוססים על ארועים אמיתיים שסיפרו לי חברים ואחרים).

יש שיאמרו שבשעת ירידת המלקוש, נדם קול תפילתו של ר' אליעזר הכהן ויש שיאמרו שנתקבלה תפילתו והריהו מזומן לעולם שכולו טוב.

כל מי שלא שמע את תפילתו של ר' אליעזר הכהן על הגשם ביום שמחת תורה, לא שמע תפילה מימיו.

בכלל, תפילתו של חקלאי לגשם, של עובד אדמה למים ושל מגדל צאן למטר, אינה דומה לתפילתו של בן עיר לגשם.

הלה, כל חיותו בגשם. לא ירד הגשם על הארץ, הרי שכל עמלו לשווא הוא. בתפילתו לגשם מפקיד היה ר' אליעזר הכהן את כל גופו, את נשמתו כולה, לפני ריבון העולמים ועותר ומתחנן בדמעות שליש לפני מי שאמר והיה העולם, שיעשה עימו ועם יתר בני המושב, כל חקלאי ארץ ישראל וכל עמו בכל מקום שהם, חסד של אמת וייתן להם מטר להרוות שדותיהם ולהצמיח עשביה למאכל הצאן.

בקול נעים, שבא לו משעות רבות של שירה בעת עמל בשדותיה של ארץ ישראל, בלחן ובניגון שבא לו מבית הוריו בגלות, היה עובר במשך השנים לפני התיבה, בתפילת הגשם. ואחריו, עונים כל בני המושב, גדולים כקטנים, לברכה ולא לקללה, לשובע ולא לרזון. לא כמשל, אלא כאמת צרופה. שאם לא הגשם שירד בחסדו של הבורא, הרי הם ובני משפחותיהם ינושלו מכל אשר להם ויוותרו חסרי כל.

וריבון העולמים יושב במרום ושומע תחינתם של עמו ישראל לגשם, למים ולחיים, ומשכך אף אינו משגיח בתפילתם של עוברי דרכים ומוריד את הגשם ומרווה את אדמת הבור להולידהּ ולהצמיחהּ.

וכל הילדים קוראים לר' אליעזר הכהן, בשם סבא אליעזר וסונטים בו כלום הוציא כבר את הגזר. ושם אשתו, אין איש זוכרו, כי הכל קוראים לה סבתא אלישבע, על שם זוגתו של סבא אליעזר במעשייתו של לוין קיפניס.

ור' אליעזר הכהן ורעייתו אינם משגיחים בכך, אלא שמחים על הגשם, המחייה את נפשותיהם. רגיל ר' אליעזר הכהן לומר שהינו קרוי על שם אבי סבו, אשר היה מיושבי בית המדרש ואינו זז מד' אמותיו של דף הגמרא בגלות. בעוד הוא, ר' אליעזר הכהן, עוסק בעבודתה של ארץ ישראל ואינו זז מד' אמותיה של אדמת הקודש וכל רגב ורגב, עולה הוא בעיניו על הווית אביי ורבא ועל דברי רבינא ורב אשי, שכן הללו מיושבי בבל היו, והוא, תורתה של ארץ ישראל יש בו, ואם לא תורתה, לפחות עפרה של ארץ ישראל וקיום דברי התורה "למטר השמים תשתה מים".

והחורף האחרון, לא היה כתמול שלשום. אין זאת, אלא שמקטרגים רבים קמו להם לבני מרון בתפילות הימים הנוראים.

הקול הנעים, נסדק. הניגון והשיר, הפך באחת ליבבה. ור' אליעזר הכהן לא יכול היה לעבור לפני התיבה. עמדו שניים מצעירי העדה ותמכו בו, האחד מזה והאחד מזה. סומכים לשליח הציבור ומסייעים בידו. וכך, בשילוב קולותיהם, בתחינת אין-קץ, ענו ואמרו "לחיים ולא למוות", וכל הקהל עונה אחריהם בכוונת מכוון "אמן".

והגשם, הרי הוא שומע לקולו של בורא העולם ומתמהמה מלהגיע. ולכשמגיע, הרי הוא מגיע במשׂורה.

השדות העוטפים את המושב הרי הם כנחושת. לא כנחושת קלל המבריקה ומאירה את הצופים בה, אלא כנחוּשה, שממה.

הצמחים צמאים למים והיוקר מאמיר.

כבר עברו ימי טבת ושבט, גם אדר חלף, ובאו ימי קציר מעט החיטים שצמחו.

אך הגשם, איננו בא.

ור' אליעזר הכהן, הרי הוא הולך ונובל כצמח השדה, בחודשים אלו. מקיים הוא בעצמו "כי האדם עץ השדה" וכשם שהעץ קמל באין מטר, הרי גם ר' אליעזר הכהן הולך וקמל באין מים.

ועתה, חלפו ימי ניסן והגיע הגשם האחרון, המלקוש. ועימו, ריח השדות הרטובים לאחר רדת המטר על הארץ. השדות אינם צמאים לפתע, הטיפות הגדולות מטשטשות את סדקי היובש שנצרבו באדמה. ור' אליעזר הכהן, פוקח את עיניו בשעת שחרית ומריח את ריחו של הגשם והרי הוא נותן שבח והודיה לריבון העולמים על ששמע תפילתו, על שעתה יצמחו העשבים מסביב המושב וקול הצאן ימלא את חלל האויר.

נושם הוא ר' אליעזר הכהן את ריח האוויר הלח אל ריאותיו, בנשימה אחרונה הממלאת את כל כולו והרי הוא משיב נפשו אל בוראו, ששמע תפילתו.



אדמה גשם מטר מלקוש תפילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב אייר ה´תשע"ד  
הכתיבה מתאימה מאוד לסיפור. קצת יותר מדי פסיקים, אבל סיפור מרגש. קטן ויפה. תודה.
י"ב אייר ה´תשע"ד  
סיפור יפהפה.
מקסים מקסים מקסים.
י"ב אייר ה´תשע"ד  
לגבי המשלב שבחרת בו, לאורך הקריאה התלבטתי אם אני מסכים עם הבחירה במשלב הזה או שהוא דווקא מפריע לי, בסוף נראה לי שזו בחירה נכונה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד