בנושא
בכרם
חדשות
 
סונטות / אריאל יהודה
בביכורים מאז ט"ז אדר א´ ה´תשע"ד

1. יסור האור ותבוא העלטה
יילקח הניצוץ מעיניו בעמעום הנורה
המרחבים שקראו אל האדם יוסתרו לרגע קט
בשקט שיתלווה לוּ ישכיל, ולוּ מעט

אחרי עיניו תר (זנה) לאורך שנים ויובלות
לא מצאו הן שובע, מרגוע אינן יודעות
בנפול חשיכה תיבהלנה, ייתקף האדם פלצות
אולי נשאיר האור דולק, אין טעם סתם בהפחדות

כך הנצנוץ המבורך לקללה נהפך
הסתנוור האדם ואת הליל שכח
אף אינו זוכר כלל את צור מחצבתו
אין איש אומר לו מה אינו נגלה באלומתו

אם חלקיק אם גל לא ידע לעולם
האשליה בו מהתלת, חיש בזנבו יכשכש וירוץ אחרי כולם

2. אם רק יקשיב האדם לדורשו
יסכית וישמע פעימות ליבו
את קול א-לוהיו המתדפק ועותר
"ענה-נא לקריאות צור ויוצר"

אך הרחיק האדם זה עידן-עידנים
מלוא האופק שקרים וסילופים
אוצרות תהומות המיר בעינוגים
גופו התנוון ברוב תמרוקים

הֵיכלות עליון כורעים תחת זיוום
מחכה הדממה לאשר יעיז לפָתְחם
בנשמת כל זוחל-עפר קמה צעקה
"עורו כסילים משנת שכחה"

ניעור הגיבור ויעמוד על רגליו,
אך אבוי זה תש ויפול, החולי בעוכריו

3. דמעה יורדת לאיטה על לחיוֹ
נושאת על פניו מה הוצנע בנבכו
מקילה על רגע עִצְבו, אך
משאירה שובל שאלות לפתחו

מצפונו העיקש מזכיר את סבלו
מאיר לו מעט מייסורי נפשו
מתחנן בפניו, ישים יד על מכאובו
כך ירפא ורווח ושמח בליבו

אך אין אדם יודע תסכולו
אינו שש להתבונן בפעולתו
לו ידע הלז מה רועץ לאושרו
יתן הדעת וישמור אוצרו

כי מיד יתרץ וימלט עצמו
לשגרה האורבת, למחנק של רוחו

4. חיוך רחב ימתח בחדווה
כל שמחת לבב תעטה שַֹלְמָה
העולם האפור יתמלא מרגליות
בכל שן, כל גומה תיקון העולמות

כך תלך בגאון ותגבר האורה
לפני העגום תביא בשורה
חום תפיץ כנגד אדישות
גילה ורינה תבאנה למציאות

אין דבר העומד בפני חיוכךְ
אין כח היכול לעמעם את קרנךְ
למה אין העולם שבוי בקסמךְ?
מה עוצר את הטוב המציף את נפשךְ?

מהכח היכול לפרוץ כל חומות
נסים השוטים אל ארצות נוכריות

5. יתפעם הלב ותגל הנשמה
למראה פועלים משכימים לחמה
להורים עמלים מגדלים משפחות
לצחוק ילדים עושי קונדסאות

ממלכת פאר על זוג רגלים
רוח ענקים בינות כתפים
כל יד בונה ומשברת עולמות
כל צעד מסוגל לשטח הגבעות

אשרי העין שראתה כל זאת
תִמלא אמונה באדם הפעוט
תשגה בתקווה, בתוחלת לגורלו
תמצא השראה בגאונו וגבורתו

אך לא השכיל האדם בגופו לעשות
התודעה אטומה למה שאצבעותיו ממוללות

6. לו חשק האדם בייעודו
לו ייחל לו ותר אחרי מסלולו
לו הדיר מעט שינה בעבור חלום
לו ידע שאיפות ומצא יהלום

העצמוּת מסביב אל האדם קוראת
בדלתות ליבו דופקת וגם משם יוצאת
מושכתו להישמע לצו הפנימי
ריצה ארוכה אחרי קולו הרצוני

אנשים נענים במקום לדרישות והעול
עוזבים העצמות ופונים אל החול
בינתיים עולה הפורק לראש ההר
התִצְלח דרכו ויעפיל להדר?

הבשורה חומקת, עוברת ליד אזנו
החולשה המייסרת, ללא רחם המצפון תוכפו

7. אוהב האדם לחיות בְדלה
לא מצינעה, לא בושה או בחירה
מורים לו דרך מילוט מצרה
בלי היסוס ישליך מידיו הרפתקה

אוהב האדם לחיות בפשטות
קנאה בוערה לצד אדישות
מרחבים מופקרים לבהמת השדה
רצון וחכמה לכל המרבה

נוחות - לְדורות אשליה
שקר מתוק היא, שולל מוליכה
מגן מפני תיקון וגאולה
פתח לתסכול, שברון ומעידה

לא מצא אדם איך נַצֶח הנוחות
אך אף לא לחיות בַּאמת, חיסרון בְשלמות

8. בפינה אפילה מצטנפת הילדה
שומרת פיה ורחש מרגלה
רועדת מבהונה עד קודקודה
ולא מקור, כי אם מיראה

ישנים בני הבית בשקט וביטחה
כלל אינם יודעים נפשם משלוה
זחוחים בנָחְרָם, קבורים בחלומם
הצל הנורא לא נגלה לעינם

אך הילדה עין לא עוצמת מאימה
ימים רבים ראתה את המפלה
התדפקה לפני כולם בקריאות ותחנונים
המוות רדפהּ מבעד החלונות והפתחים

אך גאוות האדם היא מסלול נפילתו
סתימת אוזניו מפני רוצי טובו והצלתו

9. בתוך כל אדם סוד שמור
תינוק קטן בכלוב סגור
אוצר זהוב נצור עימו
מאיר לתינוק כדי לשעשעו

בימים כתיקונם צחק הפעוט
ואוצרו שלח קרניים בהירות
בלילות ישן וחלם ארוכות
והאוצר זרח באור יקרות

כך יומו של האדם ניצנץ ובהק
חייו פרחו וחזו אופקים
סרו דאגות, מלאו ריגושים

התינוק עכשיו בוכה
מתייפח, צועק ומכה
האדם כבר לא חולם, רק מַשְלֶה

10. זה מזמור עשירי לסיפור הדורות
ארמונות פאר, גם עוולות ומפגעות
לו יכול לפחות המחבר לומר
כי אין לו חלק במבוך שלא נגמר

זו מנת חלקנו בין חומות התודעה
גזירת הצמצום לנפש אומללה
ישאל מה נשאר ללז הדל
מה תקווה ואחרית לזה הגורל?

כל צבאות שמים משקיפים בערגה
ליעוד שכזה לא יעיזו תלונה
מתנחם בשוכבו כל שוכן עפרהּ
"מי יתן בידי מצוות שכחה"

זה שכרנו ושמחתנו, על כן אודיה
שוכני מרום יתנו כל הון בעבור היכל העשייה



אדישות אנשים דמעה חיוך עולם תינוק

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאריאל יהודה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח אדר א´ ה´תשע"ד  
יש כאן השקעה נהדרת, ועבודה טובה עד כמה שאני מבינה...
קצת חבל לי על העומס, כי משהו מעמל מעלם כשזה בה במסה כזו


עז
י"ח אדר א´ ה´תשע"ד  
יש פה באמת עומס גדול מידי. אני מבין שנצמדת למבנה השיקספירי, אבל יש כאן בעיתיות לא קטנה בחריזה ובמשקל.
חבל.

אם כבר כתבת 10 סונטות, נסה ללכת על כליל. עוד 5 סונטות כשכל אחת מתחילה בשורה בה מסתיימת קודמתה.
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
הרבה מאוד מלל, המון שורות והמון הברות.

בד"כ נהוג להתייחס לסונטות לפי המאפיין המרכזי שלהן -- "שיר זה"ב" -- אבל שכר השיטה הזו יוצא בהפסדה.

אם תתיר לי להמליץ קצת מנסיוני האישי בסונטות (כתבתי כמה מאות מהן בחיי, והאמת שזו בכלל המלצה טובה למבנים קלאסיים): משקל, משקל, משקל. זה לא רק עניין של זרימה באוזן -- אתה מוגבל לעשר הברות (12 אם אתה צרפתי, 11 אם אתה איטלקי, 10.5 אם אתה רוסי). באופן כללי, כל דבר שאתה אומר בשלוש שורות -- נסה לתמצת לשורה אחת. בארבע הברות -- נסה לומר בשתיים. תמצות הוא שכרו הטוב ביותר של המשורר.

ומשקל הוא הדרך הנפלאה ביותר להקפיד על זה. זו, אגב, הסיבה שאני לא מסוגל עדיין לכתוב 'שירה מודרנית', כי זה קשה מדי ללא הרסנים המחמירים -- והלוואי שהייתי כמו יהודה עמיחי.

סונטה נותנת לך 140 הברות ו'טוויסט' באמצע הסיפור. זה כוח אדיר, כי המסגרת מספיק תומצתת מצד אחד, אבל גם לא חונקת כמו הייקו. לדעתי זה יעניק לך המון, ויאפשר לך לבטא את הדברים בחדות יתירה. ממליץ בחום!

עוד ניטפיק קטן: אם הלכת כבר על חריזה שייקספירית, אני אישית חושב שחריזת 'אבאב' נאה יותר מ-'אאבב'. יש בה משהו שמשלב את השורות בצורה מתוחכמת יותר. אבל זה רק טעמי האישי. :)
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
אודה ואתוודה שאני חובבן חסר הכשרה בראשית דרכי, כך שמעולם לא נתתי דעתי יותר מדי למשקל. אולי ביום מן הימים אתפנה להעמיק בכך.

ההשקעה והכמות אינם פקטור כאשר מגיע פרץ יצירה. אם כל הכבוד למשקל, היצמדות למבנה (וספורים המשוררים שקראתי מהעת האחרונה שיש להם עניין לכתוב בתבנית כלשהי), אני מופתע שלא הייתה התייחסות לתוכן והסדר של הסונטות לעומת המבנה, שאני יכול להעיד עליו במקרה הזה שהוא טפל ונועד לשרת את התסכול שהוביל לכתיבת הסונטות אי שם באוקטובר. ניסיונות להתחיל שורה במילה האחרונה של הקודמת וכהנה הם שייכים כאשר העיקר הוא התבנית, התחכום המילולי. כאן ממש לא התעניינתי בכל אלה.

בן תרוויהו, התגובה שלך שייכת בישוב הדעת, כזה שלא נח עלי עת הדברים התנפצו כגאות על סלעים. למרות שאני יודע שהמבנה נועד להעצים והדרך היחידה לשבור אותו היא קודם כל להכיר אותו לפני ולפנים, הוא גם צריך להיות איבר של הנפש ושל הביטוי שלי, ולא היה כך בכתיבת הסונטות.

אני מודה לכל המגיבים, ובעז"ה נתקדם מחיל אל חיל ומשורה אל בית, נשתפר ונתקדם.
ו´ אדר ב´ ה´תשע"ד  
התכוונתי כשכתבי 'עומס' קשה לעקוב אחרי מהלך ריגשי ארוך כל כך. בסיפור זה אפשרי, בשירה- זה קשה יותר.
ולכן, אולי, היה קל יותר לעקוב אחרי התוכן אם היית מוריד לגמרי את המבנה ומתמקד ברגש.
~
אני לא חסידה גדולה של שיטת "ככה זה יצא לי כשכתבתי" כל ילדה יודעת שלא יוצאים מהבית בלי להתלבש, להסתרק, להסתכל במראה . גם ליצירות שלנו מגיעה לצאת מהמיגרה הכי יפות שאפשר

~
הערה אחרונה, אני מרגישה קצת ביקורתית... כמו הסונטות שלך יש כאן עוד הרבה מילים ויצירות שמחכות שיראו אותן ויגיבו להן... רמז לא דק בכלל
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד