הגשם הזולג עוקץ, פומבי,

שדות יבול קצור

פלחי מלון גסים ולבסוף אותי.

חורט בחול הרך תוי שאון עבים

כאילו להרגיז

מלקוש, שלא סיים דברו

מתפרץ כמו טיפש

בתווך העונות

שובר את רצף המלקות.

ראשית, יוצאים מן המדבר, שותקים.

ולאחר אופים דרדר.

סופרים את הימים עד שהכל יתם. ועול.

ולאחר חודשי שלחין קשים

יבוא הבעל או האלוהים

וכבמטה קסם ימטיר

יזיע את אונו

יבלע את חמתו.

יש סדר גם במבוכה-

הכל פשוט אמר לי האדם. הכל נקי ותם.

עד שנפל עליו באמצע והרטיב.

ולי צינה השיב

על טל אביב.