בנושא
בכרם
חדשות
 
גנוז בלב / 1362650
בביכורים מאז ח´ אב ה´תשע"ג

היה היה בחור, צעיר לימים ומרץ מאיר בליבו.

מתמיד היה הנער ולא התרחבו ענייניו ומחשבותיו מעבר ללימוד התורה. מאז שלמד בתלמוד תורה ואחר כך בישיבה, חשקו התמידי היה לרוץ במרחבי הלימוד ולהגות כל זמנו בסוגיות וסברות, הוויות ופירוקים, שאלות ותשובות. תענוג פנימי ממלא ונפלא היה לו לגרוס הש"ס – עוד עמוד ועוד דף, סוגיא או מסכת. כך היה מאושר ועולמו מלא. במיוחד היה מתענג להתקדם במהירות, לעבור ולחצות מסכתות וסדרים. בזה קנה אושרו ובזה הגה ונמלא.

                        

v

 

יום אחד,

לא. לא היה זה ביום אחד. משך תקופה מסוימת, התחילו להצטבר אצלו מחשבות וספקות. אט אט ניקר וחלחל הספק בליבו. הוא לא תהה על דרכו העכשווית, אך 'שמא יש טוב מזה?'.

כן, בוודאי נהנה הוא לשחות בים התלמוד ולעוף כציפור דרור על פני סוגיות ודפים, אבל הרגיש כי איננו מכיר את הדברים באמיתם, בעומקם. חברים שלמדו לצידו ורבנים שלמד להעריך, היו בקיאים במהלכי הסוגיא ובעומק הסברות. הם, כך חשב, באמת מבינים את הסוגיא. ואני? מתקדם במהירות מסחררת ומה נשאר? בקיאותו לא סיפקה את שאיפותיו.

ליבו לחש לו כי על אף שזהו לימוד של תורת ה', ראויה היא להיות חדורה ומופנמת יותר. בעצם הרגיש, כלומד תורה שאינה שלו. זו אמירה חריפה מבחינתו, אבל יש משהו בפי הספק... הוא מכיר סברא וזוכר סוגיא אבל מעשה קניין ממשי- לא חש שהשיג. חסרה היתה לו חזקה בקרקע, שייכות אמיתית.  

כך הילך זמן מסוים ובליבו מנקרות מחשבות. ספקות.

 

v

 

פעם אחת, פגש בזקן. אין לדעת אם היה זה ממש או חלום חלם; משל הגה, דמיון או אגדה. אבל וודאי היה שפגש בו זקן. ועצה היתה בפיו...

אחר זמן, לא זכר הנער את אשר קרה. כמעט הכל שכח ממפגש זה. לא ישבה בדעתו הסברא שבעצה זו, לא ההגיון העומד אחריה ולא המטרה שתובילהו אליה. גם את הזקן כבר לא זכר. נשכח הכל מליבו; אך נותרו לו שלושה.

שלושה דחפים-רצונות, יסודות במהלכו מעתה.

 

נשאר הוא כהרגלו ללמוד ולרוץ על פני הגמרא, ולאהוב זאת בכל ליבו. גם נותרו לו ספקותיו ורצונו להתחבר לעומקם של דברים. שלישית נוספה לו, עצה. הרגיש בה כהחלטה שלו – בל יעבור:

'בכל פעם שתסיים ללמוד דף, ותעבור אל הבא אחריו, תלוש את הדף שסיימת והנח בגניזה'. כך אמר לו הישיש, אבל אצלו היה זה כחלק מן הטבע.

 

v

 

בוקר חדש – כמה נפלא! שב הוא לרוץ אורח בשמחה היוקדת. דף ב' במסכת ברכות- 'מאימתי קורין' ו'תנא היכא קאי' בשמחה שועט על הדף והנה הוא מגיע לשורה אחרונה, ורגיל כתמיד מרים עיניו אל דף ג'...

 

מה?! הרגשת מועקה נחתה בו. מה יהיה על דף ב' האהוב? רק לרוץ אני אוהב? הלא את הדפים אני אוהב! לא לחזור עליך לעולם?... אבן כבדה נתלתה בליבו, אך מיד ברקו עיניו. הוא הבין.

 

שב הוא באושר אל ראש המסכת וחזר ושינן את הדף. חזר ושינן כך, שכל רש"י וכל אות ב'רבינו חננאל' ידע על פה, שמה ומקומה דברי הגמרא נחרטו במוחו כצורתם. רק אחר שהיה לו הדף כמונח בכיסו, בשלווה תלש את הדף... וגנזו. והדף - מונח בליבו.

 

כך יום אחר יום באותה החדווה, בעונג נבלעו הדפים בזכרון לבבו. דפים רבים הוא למד, שינן וחזר עד אשר שלט בהם, חוזר והוגה בזכרונו, שמח בין דפי נפשו.

וכך, כשהתענג בין שורותיה האחרונות של מסכת נדה, עצם לו עיניו וטייל. מלא אושר שאין לתאר טייל הוא בין הדפים מהלך כשיכור משמחה מרקד-מרחף בינות סוגיות וסברות. מביט ומתענג על חקירה והלכה, שאלה ותשובה ושאלה בלי תשובה... בתורתו הוא הוגה, סוגיותיו שלו, שבקניין העמל החזיקן. מכיר הוא אותן מבפנים. מעצמו, מעצמם. מאושר טייל כגנן המהלך בגנו, כאדם העושה בתוך שלו.

 



חזרות לימוד קנין

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל1362650
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב אב ה´תשע"ג  
אם כן, הוא מצוין.
י"ג אב ה´תשע"ג  
אהבתי.

זה באמת חיסרון שלהיום. הלא לזכור.
יש לנו כל כך הרבה ידע, במרחק תקתוק שאנחנו פשוט לא צריכים לזכור...
והזיכרון, ההטבעה שהופכת דברים לחלק מאיתנו. חסרה.

תודה ושבוע טוב!
צביקה
י"ד אב ה´תשע"ג  
(מה לעזאזל הניק הלא נח הזה? אפשר לקרוא לך בשם?)

שמח שהגעת לכאן בסוף. נראה לי שתוכל לקבל הרבה מהמקום הזה ומהאנשים פה. אתה מוזמן להגיב גם לאחרים, להשתתף בפורומים ובסדנאות, וכאלה. ולהמשיך לכתוב גם בישיבה שאליה אתה הולך...

הסיפור נחמד. הכתיבה שלך זורמת, אתה שולט לא רע במשלבים ובפיסוק. גם הרעיון די מגניב (קיבלת מחמאה מזליג!).

קצת ביקורת בונה: ברמה הפשוטה, משהו לא מדויק שם. הספקות שלו היו על כך שהוא לומד בבקיאות לעומת חבריו שנמצאים "במהלכי הסוגיא ובעומק הסברות. הם,כך חשב, באמת מבינים את הסוגיא". אם כך, הפיתרון היה אמור להיות יותר בכיוון של עמל ועיון ופחות בחזרות על הדף, לא?

מעבר לזה. האם באמת זה ההבדל, לדעתך, בין 'תורה דיליה' לתורה חיצונית? כמות החזרות?

ובמבט הכללי יותר. דיברנו על זה קצת בשבת: ההתרחבות של הכתיבה אל מחוץ לשלב התועלתי של יש-לי-מסר-ואני-מוצא-דרך-להעביר-אותו. כתיבה לשמה. לתאר את הדברים הגנוזים בלב, כמו הכותרת היפה שלך, פשוט כי הם שם. להשתחרר מהמבט התכליתי הזה. זה אחד הדברים שלמדתי השנה בבית המדרש (כלומר, הרגשתי כך כבר לפני כן, אבל ביסוס ופיתוח של הניצנים הללו נעשה אצלי שם). זה צריך לבוא ממך, כמובן, ול מתוך הבנה חיצונית. וכזה יבוא, אתה תראה. הכישרון שלך יפרח.

בהצלחה, איש יקר.
שלמה.
י"ד אב ה´תשע"ג  
ט"ז אב ה´תשע"ג  
ראיתי שאי אפשר לצרף קובץ. כתוב לי את המייל שלך.
1362650@gmail.com
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד