אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם
בַּעֲדִינוּת, וּבָרָא אוֹתוֹ
נָקוּב וְחָלוּל וּפָרִיךְ לְמַגָּע
כְּמוֹ אַרְמוֹן מְחוֹל; גָּלוּי וְיָדוּעַ
עַד כְּאֵב, בַּמַעֲלִית בְּהֲדַסָּה,
כְּשֶׁעַל הַקִּיר מְפֹרָטִים גִּזְרֵי דִּין
בְּטוּרִים סְדוּרִים (זֶה לֹא כָּתוּב אֲבָל
בְּקוֹמָה ת2 רָאִיתִי פַּעַם שֶׁלֶט: חֲדַר
נִפְטָרִים)

בַּלַיְלָה, מִתַּחַת לַשּׂמִיכוֹת,
אֲנַחְנוּ מְמַשְּׁשִׁים עַצְמֵנוּ בְּבֶהָלָה
כְּתִינוֹקוֹת, אֶת הַבֶּטֶן וְהַכְּתֵפָיִם
וְהַזְּרוֹעוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַבִּרְכַּיִם וּבֵין הָרַגְלָיִם
וְהָאָזְנַיִם וְהָאַף וְהָעֵינַיִם, שֶׁרַק לֹא
יִפָּתַח אֶחָד מֵהֵם אוֹ
יִסָּתֵם