אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם
בַּעֲדִינוּת, וּבָרָא אוֹתוֹ
נָקוּב וְחָלוּל וּפָרִיךְ לְמַגָּע
כְּמוֹ אַרְמוֹן מְחוֹל; גָּלוּי וְיָדוּעַ
עַד כְּאֵב, בַּמַעֲלִית בְּהֲדַסָּה,
כְּשֶׁעַל הַקִּיר מְפֹרָטִים גִּזְרֵי דִּין
בְּטוּרִים סְדוּרִים (זֶה לֹא כָּתוּב אֲבָל
בְּקוֹמָה ת2 רָאִיתִי פַּעַם שֶׁלֶט: חֲדַר
נִפְטָרִים)
בַּלַיְלָה, מִתַּחַת לַשּׂמִיכוֹת,
אֲנַחְנוּ מְמַשְּׁשִׁים עַצְמֵנוּ בְּבֶהָלָה
כְּתִינוֹקוֹת, אֶת הַבֶּטֶן וְהַכְּתֵפָיִם
וְהַזְּרוֹעוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַבִּרְכַּיִם וּבֵין הָרַגְלָיִם
וְהָאָזְנַיִם וְהָאַף וְהָעֵינַיִם, שֶׁרַק לֹא
יִפָּתַח אֶחָד מֵהֵם אוֹ
יִסָּתֵם
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ט´ אדר ה´תשע"ג  | |
מפחיד השיר התגית למטה נכונה
אם כבר כתבת על בית חולים והאל. ברצוני להעיר כי בבית חולים מתחדדת התחושה שהאל חייב לעזור לנו, שם במקום המפחיד הזה, תחושה זו מתערבבת עם ריח התרופות.
תראה שיהיה שם רפואה שלימה שאלוהים יעזור. משהו מיוחד יצרת בשיר הזה תודה |
 |
ט´ אדר ה´תשע"ג  | |
שמחה כל פעם מחדש כשאתה מעלה יצירה. קל להכנס אל השיר, מאוד חי ואנושי. שביר.
|
 |
ט´ אדר ה´תשע"ג  | |
(משלי) |
 |
כ"ג אדר ה´תשע"ג  | |
ואיך לא הגבתי, איך. הלא קראתי והתפעלתי. איך אתה נופח במילים נשמה, ופחד אילם, ומרפקים. |
 |
כ"ד אדר ה´תשע"ג  | |
אוף אוף אוף |
 |
כ"ו תשרי ה´תשע"ד  | |
ואנושי ונוגע וכואב ומפחיד, ונכון. |
 |