בנושא
בכרם
חדשות
 
תקופת צינון / אור יזרעאלי
בביכורים מאז ז´ שבט ה´תשע"ג

זה מתחיל בפוווו, ענק ואתה בטוח שעדר פילים שועט היישר מהסאוונה אליך לסלון ואז אתה מגלה מישהו עם ערמת נייר טואלט מקנח את אפו בתרועה רועמת. החורף הגיע, למי שעוד לא שם לב, ומעבר למדידה דאגנית של מפלס הכינרת, גשם, עננים, מרקים ומטריות יש פרט חשוב נוסף וזה גליל הנייר טואלט. כן לבן כזה, שלאחרונה מעוטר בדביבונים, או פרחים (אגב, רק אצלי אחרי סיבוב או שניים של הניר, לאחר שהוא נראה כגליל בדיאטה, הציורים החביבים נעלמים כלא היו? או שאני צריך לתבוע את החברה על הונאה?) והמשימה היא אותה משימה למחות את זכר עמלק! אה סליחה למחוט את האף הנוזל, שזה היינו הך. בשניהם עושים רעש (עינו ערך המן) ויש גשם בחוץ (כל פורים יורד גשם! נשבעת סבתא) ואם משהו רוצה הוכחות מהמקרא אז גם יש מעיל (פריט חורף ידוע) בסיפור עם עמלק כששאול קורע את כנף מעילו של שמואל בדרך לחיסול ראש השבט מר אגג.

 

ואם כבר הגג, כן זה המטפטף בטיפותיו המתנגנות עלי מרזב ואתם יושבים מכווצים בתוך הר של פוך עם כוס תה מהביל, ספר ופיג'מה, תודו שזה אחד מחלומות הפינוקים האהובים. אז למה אף אחד לא מזכיר את גליל נייר הטואלט? אני יודע שיש שיחליפו את התה בכוס שוקו חם ויוסיפו את הגרביים המועדפות עליהם ועדיין אף אחד לא זוכר את הגליל ההוא המונח בזווית הקרובה לטווח היד. ואם אנחנו כבר במצב הזה אז נשאלת השאלה האם אתם תוחבים את פסולת הקינוח שלכם אל תוך צינור הטואלט? רובנו בואו נודה על האמת, עושים זאת גם כשיש פח במרחק סביר מאתנו. וכאן נשאלת שאלה חריפה יותר אם אתם רואים גליל כזה שגדשה סאתו האם אתם מרוקנים אותו, על אף שיש שם ממחטות שאינם שלכם? אם עניתם שכן אשמח לדעת באיזו שיטה אתם משתמשים? האם בנענוע רב עוצמה של הגליל בזווית הנכונה לכיוון הפח? או תחיבת חפץ כהה מצד אחד כשהשאר יישפך? או שמה אתם דוחפים עם האצבעות, תוך התעלמות מהצמרמורת הקלה שעוברת במעלה הגב? ולאלו משיטת הטלטולים (ואני לא מדבר על אלו שעבדו פעם בשב"כ) מה עושים עם נייר סורר שחרג מהרדיוס שהקצה לו הפח והוא מתגלגל במטבח? מרימים עם הצמרמורת הנ"ל שעוברת במעלה הגב?

 

אגב, דוד שלי פעם גילה שהעיטורים על הפיג'מה שלו תואמים אחד לאחד לציורים על גבי נייר הטואלט אותו החזיק. אותו דוד תמיד מתהדר בכך שהוא מתחסן בכל שנה נגד שפעת עוד לפני שזה נכנס לסל התרופות. ותמיד שבוע אחר כך הוא חולה בשפעת. "הגוף עוד לא התרגל", הוא מסביר לנו הבורים. כששוב הוא משתעל וגרונו דואב, אפו דולף והוא מחזיק כוס תה בפיג'מה התואמת לדביבונים שעל הנייר, הוא אומר, "זה צינון, לא שפעת!" פעם כששכב במשך שבוע מרותק למיטה כשגרונו דואב כאילו בלע כוכב ים וקולו נשמע כמרלון ברנדו בשבתו כסנדק, הלך הוא לרופא. שמא החיסון חלילה היה מקולקל? התגנב חשד לליבו. "זה רק וירוס", הוא חזר בחיוך של מנצחים. וכך דודי אינו סובל מעולם משפעת! חורף גשום, או מושלג. דודי מדוד.

ודוד, אם כבר אנחנו מדברים. מה עשו לפניו ולמה יש המתעקשים לקרוא לו בוילר? הטכנולוגיה היום מתפתחת כל כך מהר, אז למה אין אפליקציה שמדליקה את הבוילר? ככה, לפני שמגיעים מהעבודה בתוך הקור החודר לעצמות, כשהעייפות רובצת על העפעפיים ולא ייווצר המצב הסחבתי הזה שנזכרים פתאום, אוי! צריך להדליק את הדוד. ובכלל בקור החורפי הזה כשמגיעים עייפים, מסריחים ומתים מקור. כשרוחות שורקות בחוץ בלוז יווני, איך אפשר בכלל להסיר את הבגדים ולהרטיב את הגוף המסכן במים חמים ככול שיהיו? לדעתי מישהו חייב להרים את הכפפה ולהמציא ניקוי יבש לגוף. ואם הרמתם את הכפפה אז מהר לבשו אותה על האצבעות שלא יקפאו מקור.

 

מקור אחר שיכול להוביל לצינון זה הסתובבות בלי גרביים, כך על פי הסבתות. כשאתם יושבים על ספת הקטיפה המפנקת שלכם עם כירבולית מזנבות חמוסים, מול מפזר חום מקרטע שגורם לכם להגיד גד גד גד גד ולחכך את ידכם זו בזו, אז אתם נזכרים פתאום שנייר הטואלט לא לידכם. כן דווקא אז מפל עז מצטבר בנחירכם השמאלי (הימני סתום כל כך שאין לכם מושג בכלל מה קורה אתו ואם אי פעם תחזרו לנשום דרכו). מה עושים אז? רצים יחפים על משטח ההחלקה הקפוא הזה כמתעמלת סובייטית עד לשירותים כדי להביא גליל שיציל את המצב. ואם יד על הלב, אתם מוציאים את הגליל ממקומו המונח לנזקק לנקביו, או שמחטטים היכן השקית הענקית ההיא עם הפתח הצר ומשרבבים דרכו גליל חדש? ולאלה עם הגליל החדש, נכון תמיד מבאס לקרוע את הנייר הראשון מהחבילה? יש שקורעים באגרסיביות חצי גליל ואז הגליל מסתדר איך שהו לאחר מכן ויש שיקלפו בסבלנות את הדבק הסוגר. בשני המקרים מה עושים עם מה שיוצא? משתמשים לא משנה מה הגודל ( ולא נוציא את השד העדתי ונגיד מה המוצא שלכם ואיך אתם אוהבים את הדג עם הגזר שלכם). או שמשליכים לפח האשפה של ההיסטוריה ומתחילים מחדש?

 

תודו שאלו שאלות הרות גורל וטוב לדעת שכולנו בני משפחת האדם סובלים מאותם דברים.     



הומור חורף צינון

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאור יזרעאלי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ שבט ה´תשע"ג  
בהחלט משעשע. הרהורים שכולנו לוקים בהם, שנינות קטנה, חביבה, חורפית ומחויכת.

אהבתי!
י´ שבט ה´תשע"ג  
העלה חיוך והזדהות. כתוב מאוד יפה וזורם.
שימחת, תודה!
י"א שבט ה´תשע"ג  
פשוט חכם, אמיתי וצחקתי...
איזה כייף, תודה.
י"א שבט ה´תשע"ג  
חייכתי ושמחתי שאני לא מצוננת...

עז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד