יֵשׁ לָנוּ
מִשְׂחָק: הִיא נֶעֶמֶדֶת וַאֲנִי נֶעֶמַד
כְּנֶגְדָּה, בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל
מַעֲבָר חֲצִיָּה.
הִיא מְגַלְגֶּלֶת עֵיְנַיִם
לַשָּׁמַיִם, כְּאִלּוּ לֹא רוֹאָה אוֹתִי,
שׁוֹמֶרֶת עַל אִפּוּק, כּוֹמֶסֶת
אֶת הָאֹשֶׁר.
כְּשֶׁהַתְּנוּעָה נֶעֶצֶרֶת בִּשְׁבִילֵנוּ
כּמוֹ יָם-סוּף, בַחֲרִיקָה שְׁקֵטָה,
הִיא מְסַמֶּנֶת בִּשְׂפָתֶיהָ:
שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע
וּמַגָּע