עוֹד מְעַט כֹּל הַכֵּלִים יִשָּׁבְרוּ
וְהָרִצְפָּה תִּתְכַּסֶּה חֲלָקִים.
אֲנַחְנוּ נִפֹּל, נְנַסֶּה לְהַרְכִּיב,
נִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה, נְחַפֵּשׂ תְּמוּנָה,
הָאֶצְבָּעוֹת יִדָּקְרוּ וּנְבַקֵּשׁ רְפוּאָה,
נְגַדֵּל צַלָּקוֹת חֲדָשׁוֹת,
נִבְנֶה סְפִינוֹת עֲנִיּוֹת. נִקְפָּא מִקּוֹר
עַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְנָצִיף תְּהוֹמוֹת.
קוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ יְהַדְהֵדוּ בַּחֹשֶׁךְ
וְלֹא יִמְצְאוּ אֲפִלּוּ קִיר לִפְצֹעַ,
נְגַשֵּׁשׁ, נִמְצָא סוֹף-סוֹף
אֶת הַיָּד הָאַחֶרֶת,
וּמִיָּד נְאַבֵּד
עַכְשָׁו
אֲנִי יוֹשֵׁב בַּבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁל אוֹטוֹבּוּס רָטֹב
וּבוֹנֶה תֵּבָה. עֲנָנִים אֲפֹרִים חוֹנְקִים אֶת הַזְּגוּגִית,
הָרִצְפָּה קָרָה וְרֵיקָה, כֹּל הַחַיּוֹת שׁוֹעֲטוֹת זוּגוֹת-זוּגוֹת
אֲבָל הַדֶּלֶת כְּבָר נִנְעֲלָה. הָרַמְזוֹרִים אֲדֻמִּים וּמְהַבְהֵבִים,
הַלְמוּת תֻפִּים בְּכֹל הַגּוּף, אֲנִי נֶאֶחָז בַּסְּבַךְ. אוֹ בַּשּׂמִיכָה. כַּפּוֹת רַגְלַיִם
חֲשׂוּפוֹת, רוּחַ נוֹהֶמֶת, מִזְבֵּחַ בּוֹכֶה, מִתּוֹךְ הַהֶעְדֵּר
עֵינַיִם צְהֻבּוֹת. אָנָּא, רַחֲמִים, כַּסּוּ אוֹתִי, אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי כָּכָה,
בְּלִי אֱלוֹהִים
הִנֵּה, יֵשׁ פֹּה בַּיִת כֹּל כָּךְ יָפֶה,
גִּנָּה כֹּל כָּךְ יָפָה, אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְנֻקָּדוֹת,
יַלְדָּה לוֹמֶדֶת לְהִתְפַּלֵּל, יָרֵחַ מָלֵא, מָוֶת מוּבָס. אֲנִי לֹא רוֹצֶה
שֶׁתָּעִירוּ אוֹתִי, בְּבַקָּשָׁה לֹא,
לֹא לְעוֹלָם,
אֲנִי קוֹפֵץ עַל הַגֶּשֶׁם
אֲנִי עָף
מִטִּפָּה לְטִפָּה
אֲנִי נֶעֶלָם
הַלֹּא-כְלוּם
מִשְׁתַּלֵּט עַל פַנְטַסְיָה
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ח חשון ה´תשע"ג  | |
נ ה ד ר . גם פיטר פן, אבל בעיקר כל האנלוגיה הנפשית לתיבה. קצת מבולגן ואולי טיפה עמוס, אבל זה מעביר את התחושה, נראה לי. |
 |
כ"ח חשון ה´תשע"ג  | |
תזכיר לי לספר לך על הפרוייקט שלי בפיסול... |
 |
כ"ח חשון ה´תשע"ג  | |
זה שיר על פחד מעמקי הלב איזו תמונה של כאוס. זה מתאים לסיפור על דור המבול, כי הוא היה כאוס, וגם המבול היה כזה.
הפנטסיה היא סוג של תיבה כאן, כך לי זה נראה, וזה מעניין מאוד.
עף מטיפה לטיפה איזו רכות זה משדר מהשיר
בכל אופן הלא כלום משטלת על פנטסיה, זה נראה כאילו אתה מצייר בשיר בין שאר הדברים גם רעש, ואז לפתע שקט אימים מוחלט.
שיר טעון הסעיר אותי במידת מה תודה |
 |
כ"ט חשון ה´תשע"ג  | |
זה פלא גדול, איך שהמילים שלך גדולות כאלה ומצליחות לדקור במקומות הכי קטנים. בעדינות, לא בהלמות. (דברים פה הזכירו לי קצת את אלחנן ניר. בעיקר הגודש של העולם והבקשות הפשוטות) תודה גדולה על זה. |
 |
א´ כסליו ה´תשע"ג  | |
האזכור של הסיפור שאינו נגמר חותם ומבריח את השיר בצורה מושלמת ממש! תודה לך |
 |
א´ כסליו ה´תשע"ג  | |
נהנתי מאד לקרוא התיאורים והכל. |
 |
ה´ כסליו ה´תשע"ג  | |
זה טעים השיר הזה. (פעם חמישית וסופסוף החלטתי להגיב ולקרוא שוב מהתחלה) |
 |
ה´ כסליו ה´תשע"ג  | |
הלא כלום כאן עוצמתי מידי, התיאורים חושפים, הכאוס עולמי ופרטי בו בזמן. הבדידות גדולה מהספינה הנושאת אותה.
עז.
|
 |
כ"ה שבט ה´תשע"ג  | |
גם בלי תגובה יש הרבה מה לומר. זה יפה מאד. מלא ושופע, מכל הכיוונים, ורגוע, ויחד עם זאת תובע משמעות. זו ממש יצירה.
|
 |