בנושא
בכרם
חדשות
 
חזירים / דס בן אהוב
בביכורים מאז י"א תשרי ה´תשע"ג

בסוף יָצָא שהרגנו בטעות את החזיר בר הצעיר. לָמה צעיר, אני משקרת לעצמי, הוא היה ממש תינוק. ובכלל לא בכוונה, רק רצינו שאבא יפסיק למלמל שהם הורסים את התאנה, כי החזירים, מסתבר, אוהבים מאוד את התאנים שבגינה האחורית שלנו, כלומר של אבא, ובכל ערב הם באים לחגוג ועושים רעש נורא, אבא אומר, או שהוא סתם מקנא במשפחתיות הדביקה שלהם. בכל מקרה, דביר החליט שאי אפשר יותר והלך לקנות רעל. חשבתי שאין כזה דבר רעל לחיות גדולות כל כך. אז כנראה שכן, כי דביר מוצא הכול כשהוא רוצה, כמו שהוא מוצא תמיד את החברים שלו עם העיניים הכבויות והשמות הצדיקים, בלועים בתוך הגוף המתבגר שלהם שתוקף אותם וממלאים את הבית ריחות מתוקים-עשנים מבלבלים.

אז דביר קנה איפשהו חומר חזק. ושָׂם ליד התאנה. ואבא שמח, או סתם הפסיק לרטון. ואנחנו נשמנו לרווחה כי  לילה אחד היה שקט. ובלילה הבא הם הגיעו כל המשפחה לקונן. ונהו וספדו והוציאו את נשמתם בקינות מיובבות והלב שלי נקרע למרות שאני תמיד משחקת אותה קשוחה, כי הם התאבלו לגמרי, ומי יכול היה לדמיין שמשפחת חזירי בר, דווקא היא, תקרע לי את הלב. אבא שוב התחיל לרטון, ולכולם התחיל להימאס, כי אף פעם הוא לא מרוצה. לא בשנים האחרונות. לא מאז שאמא פתאום. היא תמיד הייתה הרבה יותר בריאה ממנו, עם כל הקינואה והריצות שלה, וכולם תמיד אמרו לו שיתחיל לדאוג לעצמו והוא אף פעם לא ועכשיו רק אנחנו נשארנו לדאוג לו אבל אף אחד לא יכול לעזור לו כשהוא הולך ונשמט וקצת, אבל ממש קצת, כבר אין לנו כוח, כי הילדים והמשפחה והעבודה החדשה, ואבא קצת מתיש, איך לומר את זה בעדינות. וקצת כעסנו כשהוא אמר "ברוך שפטרנו",  שרק על עצמו הוא חושב, כמו תמיד. ומשפחת חזירי בר מתאבלת בחצר לא מזיזה לו שום שריר בלב הקפוא ורק התאנים שלו מעניינות אותו. זה הפרי היחיד שהוא עדיין יכול לאכול כי זה מספיק רך, אבל בכמויות הוא לא ממש שולט, ואיכס אני לא מאמינה שאני מדברת על זה. ויום אחרי שמצאנו את החזיר הקטן ליד התאנה קבענו איזה מפגש, משהו לשנה החדשה, אף אחד לא זכר את הסיבה, רק שכולנו הרגשנו צורך דוחק להספיק כמה דברים לפני שאבא. וישבנו בגינה והיה נעים, הילדים השתוללו על הדשא, אבל אבא איחר, ומישהו אמר שהמטפלת החדשה, אירנה, איטית כל כך, ומישהו ענה שהיא רק מתאימה את עצמה לקצב של אבא, וגיחכנו כי בקטע של זמן אבא זז כמו צב שיכור, ולא רק בקטע של זמן.

ואז נהיה מאוחר, והילדים לבשו סוודרים כי כבר קריר כאן בהרים, ואכלו את התאנים האחרונות שנותרו על העץ, ואבא לא ענה לפלאפון כי עד שקנינו לו ולימדנו אותו להתקשר, הוא תמיד שָׂם אותו על שקט ושוכח להחזיר למצב רגיל ומישהו התחיל לכעוס, איך תמיד כולם חייבים לחכות לכְּבודו, ואני נזכרתי איך הוא איחר לאירוסין שלנו ואיך מרטתי שערה שערה מהתסרוקת שהייתה יפה בהתחלה, ואיך הוא הגיע אז, ובחיוך ג'נטלמני מלמל משהו על פקק וכולם סלחו, רק אני לא ממש. פתאום זה צף.  וקצת הוצאנו קיטור, כי את כולם הוא משגע בזמן האחרון, בטלפונים המאוחרים מדי, בהגיגים שאף אחד לא ממש מבין, ובמרירות שמתחילה להטביע אותו ולגרום לנו קצת לסלוד ממנו כי אדם מר מפזר את המרירות סביבו ולא בא לנו להידבק, באמת שלא חסר לנו משלנו. בשמונה אריאל הודיע שהם זזים, ובנשיקה שלא נגעה בלחיים נפרד מאיתנו, ואז נעמה שטפה כלים ותקתקה הכול כמו תמיד, שקטה ונעולה, הרימה את תיק הצד שלה וענתה לטלפון שצלצל באגביות ונשמטה על הכיסא ואני הרמתי את המכשיר ושמעתי את האנגלית הקטועה של אירנה צועקת שנבוא מהר לבית החולים.

ולא הספקנו. כי עד שזזנו, והילדים, וההלם, כי לא ציפינו שכל כך מהר, למרות שתמיד ידענו שמתישהו זה יקרה. הגענו למיטה שבה נח גוף מת. ובתוך כל הריק שהיה לי בפנים הייתי עייפה נורא, ולא רציתי לחזור הביתה לכביסה וליאיר שמחכה ומנסה להבין מה קורה אצלי בפנים. רציתי גם אני לשכב קרה על מיטה זרה ולא לעשות כלום. רק לנוח. אבל היינו צריכים לסדר את ההלוויה וכולם היו מאוד יעילים כי הם הרגישו רע על הדיבורים שדיברנו עליו מוקדם יותר באותו הערב. הילדים הקטנים שהיו עייפים שיגעו את אריאל, נעמה סגרה הכול בטלפונים מהוסים ואני חזרתי הביתה לבד ונרדמתי מהר כדי שלא נספיק לדבר, ובבוקר הייתה שמש כזאת יפה, שצריך עוד לנצל לפני שהקיץ בורח, ובהר המנוחות עמדנו כולנו עייפים ושחורי בגדים והסתכלנו על התלולית קצת בהקלה, וקצת בתקווה שסוף סוף הוא יפגוש את אמא ויהיה להם טוב כמו שהרבה זמן לא היה, והסתכלתי על האחים שלי ותהיתי מה עוד מחזיק אותנו ביחד, כי יש בטוח משהו דקיק, איזה חוט בלתי נראה שאורג אותנו זה לזה, ונעמה עמדה שם, יתומה קטנה כל כך, ולידה עמדה חברה שלה, שאף פעם לא ראיתי קודם, וחיבקה אותה ברוך, וליטפה אותה באהבה שכזאת שנמלאתי קנאה, כמה זמן לא נגעו בי ככה, ופתאום משהו בי התקומם בחרדה קלה כי האצבעות השלובות האלה זו בזו, הזכירו לי יותר מדי. וחשבתי שאם יקרה במשפחה הזאת עוד משהו, הכי קטן שרק אפשר, אנחנו נתנפץ לרסיסים, כי כמה, כמה כבר אפשר.  הרוח העבירה בי צמרמורת ומשהו דקיק כמו חוט שקוף נפרם על הרצפה ונעלם.

 



אבל חיים משפחה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדס בן אהוב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב תשרי ה´תשע"ג  
אני צריך קריאה שניה ושלישית.
י"ג תשרי ה´תשע"ג  
תהיתי לגבי הסוף.

סיפור לא נעים לקריאה, ואין כוונתי לכתיבה אלא לאוירה הנושבת ממנו. בהחלט כתוב היטב ומצליח להעביר בצורה חדה את הרוח הרעה.
י"ג תשרי ה´תשע"ג  
י"ד תשרי ה´תשע"ג  
הצלחת בנגיעה להעביר מסלול חיים שלהם, תמציתי.

עז
י"ד תשרי ה´תשע"ג  
מסמן לעצמו.
י"ד תשרי ה´תשע"ג  
אהבתי מאוד את הסיפור. הוא רציף ואגבי באופן שובה לב, בעיקר בכל הנוגע למוות.

הכתיבה מצוינת, מהוקצעת ותמציתית כמעט במידה הנכונה. אני אומר "כמעט", כי דווקא בחומר טוב שכזה קצת קשה לי לקבל מעין בטן רופסת, שלדעתי נובעת קצת מחוסר אמון בקוראים, שגורם להרחבת יתר. זה בלט אצלי בכמה קטעים, אבל בעיקר כשנגעת בפן המשפחתי של החזירים. ("בכל ערב הם באים לחגוג ועושים רעש נורא, אבא אומר." זה משפט מצוין, בעיקר הסיומת המסתייגת במרומז של "אבא אומר". ואז מגיעה התוספת השיפוטית והלא-נצרכת: "או שהוא סתם מקנא במשפחתיות הדביקה שלהם.") לדעתי יכולת להותיר את המרווח הזה לקורא, או ליצירה כיצירה.

אני מקווה שכבר הבנת שאני אוהב מאוד את הסיפור, ושכל חפירה שולית כזו או אחרת שלי מגיעה מהמקום הזה. באמת סיפור מעולה.
י"ד תשרי ה´תשע"ג  
כי מצד אחד ברור שזה מצויןן, זה כתוב מעולה והרוח של הסיפור נושבת אל הקורא.

מצד שני, אני מרגיש כאילו קראתי כבר מספיק סיפורים כאלה, ואולי כבר בא לי משהו אחר.

(תמיד טוב שאת מפרסמת פה).
ט"ז תשרי ה´תשע"ג  
חמוץ, מריר ודוקר בכל המקומות הנכונים.

יפה לך, חימשתי.
י"ז תשרי ה´תשע"ג  
בס"ד

אני דווקא אהבתי את ה"ואולי הוא דוקא מקנא".

זה טוב, ממש.
י"ח תשרי ה´תשע"ג  
אהבתי נורא. את העלילה המיוחדת, את הקצב המעולה של הסיפור, את הרצף, את סגנון הכתיבה שמצד אחד נראה פשוט וסתמי כביכול (בהתחלה הייתי בטוחה שהדוברת היא ילדה קטנה), אך מתגלה כעמוק ורגיש... מעולה.
כ´ תשרי ה´תשע"ג  
נוגע וצובט.
קצת מסכימה עם רטט, למרות של בטוחה שכקוראת הייתי מבינה לבד...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד