המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק בקוביה (חלק א´) / מתן25
בביכורים מאז ב´ טבת ה´תשס"ה

 

בוקר טוב גם לך, היישיר נועם מבט חטוף לעבר פקידת הקבלה וחיוך קטן על שפתיו, על כך ששוב הצליח להקדימה בברכה המסורתית, תוך שהוא פוסע בצעדים זריזים לעבר חדרו.

בחוץ נעים למדי. נראה שהיום החליטו אדון חורף וגברת קיץ להסתפק בפשרה זמנית במאבקי חיזורם הקיצוני והאין סופי אחר ליבו של הטבע. שמש אביבית האירה ליושבי העולם ורוח מלטפת שלחה במעופה מסרים של תקווה.

בעודו מתיישב אל מול שולחן העבודה הרחב וסוקר את רשימת המטלות שהכין לעצמו מבעוד יום, נתלו, לפתע, עיניו בריבוע צבעוני, שהיה מונח מעל הארון, כאילו נחבא אל הכלים בינות ערימת ספרים נושנים ודפי חשבון מצהיבים. חיוך רחב נמתח על פניו, כשנזכר באותו בוקר שגרתי, לכאורה, בו הופתע לגלות קוביה הונגרית ניצבת לה בגאווה, בולטת במרכז שולחנו. זה בטח צחי. פנה לכיוון החדר הסמוך.

"ביקשתי מהמוכר שייתן לי רומנית. הוא אמר שהקוביה הזאת "תופסת" בכל מדינות האיחוד האירופי", נשמע קולו המבודח של צחי...

"זה בדיוק הנועם שאני מכיר", הסביר, לנוכח התמיהה שזיהה על פניו, לפשר הבחירה המקורית . "שכלתן, שקול, מדויק. טיפוס שאף פעם לא מעגל פינות. בקיצור, מרובע אמיתי. או ליתר דיוק, בשפה שלנו, רואי החשבון, מרובע עם קבלות". "וגם קפוא לגמרי", צחק צחוק שובבי, למשמע זעקת הכאב שיצאה מפיו של נועם, לאחר שנגע בקוביה בקצות אצבעותיו. "שמתי אותה במקפיא לכמה שעות, במיוחד בשביל חסר רגש שכמותך", הטעים בערמומיות. "הרי לא יכול להיות שאין לך רגשות", אמר ושאל בעת ובעונה אחת. "כנראה שיש פה טריק, שצריך לגלות כדי לפצח אותך, כמו בקוביה הונגרית".

החברים בעבודה תמיד הגדירו אותו כ"אדם החושב". זה שלעולם לא ייתן לרגש סורר לנהל את מדיניות קבלת ההחלטות בחייו. תמיד דאג להזכיר לסובבים אותו את העקרון המנחה של חייו: השכל הוא המפתח להצלחה בחיים, והרגש? אל תיתן לו להפריע!

חבריו כלל לא הופתעו לשמוע שבחר, בזמנו, להירשם ללימודי ראיית חשבון ואף הצליח, לאחר שסיים את התואר בהצטיינות יתרה, להשתלב במשרד מכובד ביותר.

כמה שהוא צדק, אמר לעצמו, בעוד הוא נוטל את הקוביה ממקום מסתורה ומנסה לפצחה בהנאה מרובה, מהולה בהרהור...

זמן רב לא ראה את צחי. מאז כבר הספיק להקים בית נאמן בישראל יחד עם אהובת נעוריו, מיכל.  לאחרונה, אף רכשו דירת 5 חדרים רחבה, מתוך אמונה שבעתיד יוכלו למלאה בצאצאים רכים. באמת הגיע הזמן שתלך לבקר, קול פנימי נזף בו, חרש, והוא מצא עצמו, באופן יוצא דופן, מתקשה להשתיקו. שנתיים ימים עבדו יחד במשרד, כצוות. 'צוות מנצח', היה מכנה אותם המנ"כל, כאות להערכתו את עבודתם המסורה, עד ש..קרה איתו מה שקרה...

"מה נשמע? איך היה היום בעבודה?" קיבלה מיכל את פניו בסבר פנים יפות,  בעת שנכנס לביתם, בתום עוד יום עבודה מפרך. "בסדר גמור. עייפים, כרגיל". כורסת העור המרופדת, בפינת הסלון, ספגה אך בקושי את נחיתתו רבת העוצמה. "כמה שאתה נראה מהורהר היום", אבחנה, כהרגלה, בדיוק רב. "רוצה לאכול משהו?" המבט היגע שהשיב לה פטר אותו מלבטא עצמו מילולית. "בוא לאכול, זה ייתן לך כח לדבר", חייכה אליו, בעודה פורסת את ארוחת הערב על השולחן במטבח.

"זה העניין? הרי יש לך עמדה ברורה וחד משמעית בנושא הזה, לא?" הרימה גבותיה בפליאה, לאחר שחשף בפניה את העומד מאחורי פרצופו התוהה, בזמן שהיא שוקדת על הכנת סלט חי.

נועם היה ידוע בציבור כבעל משנה סדורה ומפורטת בכל סוגיא מסוגיות העולם. גם ביחס לתחום מחלות הנפש היתה לו דעה מוצקה, שאינה משתמעת לשתי פנים. תמיד האמין שישנם אנשים שכשדרישות החיים מכבידות עליהם מעט, הם מוותרים לעצמם, ומחפשים מעין מקום מפלט. "אתם יודעים כמה כספים המדינה מזרימה לכל מיני מקומות, כדי שהאנשים האלו יוכלו ליהנות מתנאים של בית מלון ולשבת באפס מעשה, מבלי שידרשו מהם דבר ?!" היה נוזף באלו מחבריו שהיו מעלים לבטים בפניו בנושא. הם ידעו היטב שלדבריו יש סימוכין של ממש מעולם המספרים, שהרי לפני זמן לא רב, הוא טיפל, במסגרת עבודתו, בתיק המאזנים הכספיים של בית החולים לחולי נפש שנמצא בנס ציונה. מוסד שידוע כאחד הגדולים בארץ בתחומו.

"דעתי העקרונית לא השתנתה, אבל, הרי לא מדובר פה בסתם מישהו", ניסה להסביר בקול רפה. לעולם לא ישכח, כיצד בתקופה שבה נכנס לחוב כספי גדול, עקב השקעה עסקית גדולה שירדה לטמיון, הרים טלפון בהול לצחי, ובקול רועד, שמסגיר מבוכה רבה, פנה אליו בבקשת עזרה דחופה. כמה שמח על שצחי נענה לבקשתו ללא היסוס והלווה לו סכום כסף גדול "בריבית אפסית", בלשונו המחוייכת של צחי. "הכל אינטרסים", ניסה להצניע את טוב ליבו, "כדי שתוכל להחזיר לי בימים קשים", התלוצץ.

למרבה ההפתעה, מיכל, הצד הרגשני של הבית, בדרך כלל, התנגדה נחרצות. אמנם הביעה אמפתיה רבה לרצונו להושיט יד תומכת לחבר שנקלע למצוקה קשה, אבל טענה בתקיפות שזה לא בריא לנפשו. "זה לא בשבילך! אני הרי יודעת עד כמה מאחורי החזות הקשוחה הזו שלך, מסתתרת נפש רגישה ושברירית. שפרה, השכנה מלמטה, מספרת לי לפעמים על מה שמתרחש שם במסדרונות. אלו מראות קשים מנשוא! והיא, בתור אחת שעבדה שם כמה שנים כמרפאה בעיסוק, יודעת היטב על מה היא מדברת. וחוץ מזה, אתה צריך לחשוב גם עלי ועל מי שנמצא בדרך, הצביעה בחיוך מלווה בדאגה על בטנה התפוחה, ולא לצאת לחפש ריגושים מפוקפקים, כאילו שחסר לך משהו בחיים".

במחשבה לאחור, לא ידע להחליט אם נכון עשה או שצדקה ממנו...

 



התמודדות

© כל הזכויות ליצירה שמורות למתן25
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
וניכר העיבוד הרב שעברה על היצירה.
אני ´מתנ´ לדעת את ההמשך.
ובינתיים 5 ענקי
 
ממש יפה!! / גילי.
בנוי יפה ומעורר טעם לעוד.
רק שאלה אחת - או שלא הבנתי, או ששם הגיבור בשורה הראשונה הוא מתן ואח"כ הופך לנועם.
 
ללא נושא / מכבי"ת
כתיבה מעניינת מחכה לחלק ב´!!!
ההמשך זה מקסים, ואולי מקור ראשון סתם טעו, גם הם בני-אדם...
 
ללא נושא / מחול הנשמות
כתיבה יפה ומקורית, אבל גם אני, כמו גילי, קצת הסתבכתי עם השמות...
 
יפה ממש!! / שחף דרור
אני ממש מחכה להמשך.
אם איך שהיית מדוכא בקשר אליו, כבר ציפיתי לפחות... הוא אחלה ממש, הסיפור הזה.
 
הטעות תוקנה. הגיבור הוא נועם. אולי בגלל זה לא זכיתי...
 
מסתקרן להמשך...

כתוב לעילא!

תודה רבה!
 
? / מחול הנשמות
מתי נזכה לראות את חלק ב´?
 
ללא נושא / מתן25
כשהעורכים הנכבדים יאשרו אותו...
 
אמר אדון עורך... / מחול הנשמות
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד