בנושא
בכרם
חדשות
 
מגש הכסף / בן צרויה
בביכורים מאז ו´ אייר ה´תשע"ב

אתמול זכרנו את המתים,
היום מוקדש לחיים,
דקת מחשבה לאלו שסוגרים...




-שלום, אני מגש הכסף, נעים להכיר.
--אתה מי?
הוא נראה מופתע מעט.
-מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים...
פניו התכרכמו כשאימץ את זכרונו.
--אהה, אתה מהטקסים!!
הוא היה מרוצה מעצמו.
-כן, כן, זה אני!
כבר חיכיתי למנת הקרדיט שהגיעה לי,
אך הוא אמר:
--אני לא בטוח...
-אתה מה? 
שאלתי מבולבל.
-במה אתה לא בטוח? אני הוא מגש הכסף!
הסתובבתי כדי שיוכל לראות טוב יותר.
--כן, כן, ברור, אבל...
הרגשתי שמשהו לא כשורה.
-מה הבעיה? איך אתה לא זוכר?
-כל שנה, יום לפני יום העצמאות...
לפחות את יום העצמאות הוא זיהה.
-...מזכירים אותי! האלה בלבן עם המדבקה הצד שמאל, של דם המכבים...
--כן, כן, אני זוכר אותך. אל תחשוב שלא, אלה שדמיינתי אותך אחרת
--לגמרי...
עכשיו אני הוא זה שהיה צריך הסבר.
--אתה מבין, אתה אמור להיות יפה בלורית ותואר, אמור להיות איתך עוד אחד מאותו הכפר, קוראים לך יהודה ויש לך אח גדול...

ניסיתי להפסיק אותו, אבל עכשיו הדברים יצאו בשטף.
--תסתכל על עצמך, אתה לא לובש חול, או חגור... 
--ומה אתה יודע על קו האש?
נעמדתי אלום.

ואז הוא החל להאשים.
--כל שנה, 
--כשעמדו ילדים בלבן,
--וספרו עליך, בשירים, בסיפורים, ובקטעי הקריאה,
--ברמקולים מצווחים ובשירת נשים,
--תמיד עלו דמעות בעיני.
--תמיד ייחלתי לפגוש את אותו מגש.
--עכשיו אני מבין שהוא איננו עוד.
-ואני מה אני?
שאלתי.
איך הוא לא רואה?
--אם אתה הוא מגש הכסף, מדינת היהודים לא תנתן עליך שוב.
--הוא הרכין ראשו והחל מתרחק.
-הלו הלו, לאן אתה הולך?
עכשיו הוא כבר כעס.
--אתה לא מבין?
--תן לי לנחש:
--אתה יושב לך במוצב, כל היום צועק "עד מתי"
-אוגוסט תשע!!!
אולי לא הייתי אמור לענות?
--מתבאס על כל סיור, ואומר על כל דבר שהוא הנפצה.
האמת...
--אתה עולה על א' תוך שלוש שניות ביום חמישי,
--ופושט אותם כאילו היו רדיואקטיביים ברגע שאתה מגיע הבייתה.
--אתה דואג שעל הנשק שלך יהיו כל השיפצורים האפשריים,
--אבל מחכה רק ליום שבו תוכל לשאול "מה זה נשק?"
--אומרים עליך שקרבי זה הכי,
--אבל אתה שואל "למה אכלתי אמא"?
--נתת הכל כדי להגיע הכי רחוק,
--אבל צעקת איזה אלף פעם "למה לא פרשתי בשקים??"
--פעם היית אידאליסט,
--אבל היום מי שלא חותר טובע.
--עליך ניתנה מדינת היהודים,
--אבל אתה מת לעוף כבר לתאילנד.
--אולי פעם היית מגש הכסף, 
--היום אתה סתם תבנית חד פעמית!
זה כבר יותר מדי.
-תרגיע!
-אולי אני לא נוצץ כמו שמספרים,
-אולי לא היית רוצה לבלות את החופשה הבאה שלך במוצב בגבול,
-אולי אני לא מדבר כל היום על אידאלים ופילוסופיה כמוך,
-אבל זה בגלל שאני עולה סיור, יורד לכוננות ומשם לעוד אחד.
-זה בגלל שאתמול עשיתי שלוש-שש, והיום אני תורן.
-זה בגלל שכבר שהיינו על א', אמרו לנו שאנחנו סוגרים,
-כי זה איזה יום הבחסא של הערבים.
-אני פה.
-אולי אני לא ממש נראה כמו מגש של כסף,
-אך בשעת פקודה, אהיה לשריון פלדה מול כל מי שיקום עלינו לכלותינו.
הבחור מצמץ,
קימר גבותיו בהירהור קל,
ואמר:
--כן, כן, שמענו עליך.
ובתוך כך הסתובב והתקדם לתחנת האוטובוס.
מעידה קלה הפילה דבר מה מכיסו.
הוא היה זריז, אך אני כבר ראיתי:
חוגרון. גדוד כלשהו שלא קלטתי, אבל שתי ספרות זיהיתי.
09
-היי, אתה...
--כן, כן...
-אז למה?
--למה לא?
אז הבנתי.
יום חמישי, עשר בלילה והוא עוד בדרכים...
והוא טוען שהוא לא מכיר את מגש הכסף...
-נדבר בראשון?
הוא חייך בעייפות.
והתרחק.



יום העצמאות צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבן צרויה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ אייר ה´תשע"ב  
לא הבנתי.

יש מצב לעשות את זה איכשהו שיהיה ברור מי אומר מה?



(וסליחה על התגובה המייבשת... )
ח´ אייר ה´תשע"ב  
אהבתי מאוד מאוד!!
ט´ אייר ה´תשע"ב  
יש לך שפה טובה. אבל לדעתי קטע כזה היה צריך להיות פחות קליל. פחות צ'ופר בני עקיבא (או משקי"ת חינוך?).

טכנית- כן. בבקשה תכתוב בצורה שנבין מי זה מי. הלכתי לאיבוד.

הנושא מאוד מעסיק אותי. לצערי לא ירדתי לסוף דעתך כי לא הבנתי מי אומר מה וזה יכול להפוך את הקערה על פיה בדו שיח כזה. אבל הנושא מעסיק אותי מאוד לאחרונה אז אני שמח לראות שלא רק אותי.

ולגבי הסיום, הייתי מוותר עליו. מה הוא מועיל? מה גם שצמצמת פה את כל הקרבת הלוחמים לוויתור על הבית בשבת. ומה עם כמו מה שאמרת יפה, על השמירות והסיורים ועל ההסתערות בקרב?

אגב, חדש פה?
דויד.
י"ב אייר ה´תשע"ב  
[טוב]
י"ד אייר ה´תשע"ב  
אז ככה,
כמו שתוכלו לראות, ישנן שורות שמתחילות עם התו "-"
יש כאלה שעם זה: "--"
עכשיו אפשר להבין?
יש שורות שלא נאמרו, לכן הם לא פותחות לא בזה ולא בזה.
כשכתבתי לפני הן צוינו במרווח של TAB, אבל באתר זה עשה בעיות...
מקוה שההסבר עזר, תגידו לי אם לא...


ידידי דוד,
ההתמודדות היום היא לא עם מחבלים שצצים מהפינות והסדקים, פשוט כי אין..
העבודה בגדודים שוחקת ומתישה.
זו האמת.
לכן התהילה שאפפה את הצבא דעכה.

לדעתי, היום, מה שראוי לציון זו ההקרבה על הבית, שמגיעה ביחס ישיר לנתינה לצבא.
תכיר, זו המציאות..
המשימה שלנו היום היא לשמור על הביטחון, זה לא מסעיר במיוחד.
לכן מגיע הסוף.

אגב, הקלילות זה המפתח..
משקית חינוך? תחזור בך מיד!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד