בנושא
בכרם
חדשות
 
צוות 4, פרק7 - השלוחה / tooti_frooti
בביכורים מאז י"ט שבט ה´תשע"ב

 

איגי וגאיה ישבו בדירתה של גאיה והביטו בחלון.

"ג'יי, אתה בטוח?"

"בוודאות! שחף נעצרה, ראיתי אותם לוקחים אותה."

"לעזאזל!" איגי אגרפה את ידה, אדי כפור עלו ממנה.

"איפה שלהבת, זה מה שאני מודאגת ממנו." אמרה גאיה והביטה בג'יי.

"לא יודע." אמר. "גם שלף לא יודעת איפה היא. היא שאלה אותי עליה לפני שנעצרה." הוא אמר בדכדוך.

"היא באמת פוצצה את הפאב?""

"הוא הרוס לגמרי, מחר נוכל להיכנס ולראות אותו."

"מה עם חיים? הוא בסדר?"

"כן. הצלחתי לשנות לו את הזיכרון. הוא בטוח שהתפוצץ הגז."

"תודה לאל." אמרה איגי בשקט. "גאיה, תפסיקי להרוס את הפרחים! הם לא אשמים במצב!" גערה בגאיה.

גאיה הביטה בפרחים הנבולים באדנית ועצמה את עיניה.

"הלוואי והמצב היה שונה..." אמרה ונגעה שעלי הכותרת הכמושים בקצות אצבעותיה.

הפרחים חזרו ללבלב.

"אם לא היינו מתפתות לקחת את היהלומים המצב לא היה מסתבך." אמרה איגי.

"איפה הם?" שאלה גאיה.

"אצל שירלי, היא עובדת על התכשיטים."

"נצטרך למכור אותם מהר ולחנויות שונות."

"נסתדר עם זה כבר אחר כך." אמרה איגי.

מישהו נקש בדלת, הדפיקות היו בהולות, חזקות.

"מי זה?"

"שלהבת! תפתחי! מהר!"

"גאיה פתחה את הדלת ושלהבת נכנסה כמו רוח סערה.

"איפה שחף?" היא שאלה, מביטה בג'יי, בגאיה ובאיגי בשאלה.

"אותה השאלה מופנית אלייך. איפה היית בשבועיים האחרונים? הדאגת אותנו עד מוות!"

"עקבו אחריי, לא באתי כי לא רציתי ליגיעו אליכן. איפה שחף?" שאלה שוב.

"שחף נעצרה." אמר ג'יי בשקט.

"מה?" שלהבת נותרה המומה, מביטה בחבריה המדוכדכים.

"ספר לה, ג'יי."

שלהבת נותרה על רגליה בזמן שג'יי סיפר מה קרה בפאב.

"אני צריכה סיגריה." אמרה שלהבת ויצאה אל המרפסת הקטנה של גאיה.

"תשתדלי לא לשרוף את הבית כמו שעשית לבניין." אמרה איגי.

שלהבת פלטה עננת עשן.

"את יודעת?"

"הייתי שם. לא מצאנו את מקור הבעירה ההתחלתי, אז ידעתי שזאת את. שוב איבדת שליטה!"

"מצטערת איגי... עקבו אחריי, נלחצתי. בדיוק עבר לידי איזה בחור שהעיף לעברי את הסיגריה שלו."

"העלית קומה שלמה באש."

"אמרתי לך. בלי כוונה."

"יש לך מזל שאף אחד לא נהרג!"

"אני יודעת!" אמרה שלהבת. "אני יודעת ואני מצטערת על זה! בחיי שאני מצטערת!"

"יותר מזל משכל..." מלמלה איגי בכעס.

"איש נחמד הביא לי שם מים, כמעט התעלפתי מרוב פחד." אמרה שלהבת בחצי חיוך.

"לפחות הוא היה חתיך?" שאל ג'יי בציניות, זורק לעברה של שלהבת מבט כעוס.

"הוא נראה כמו מתאגרף מקצועי, ועם הצלקות שהיו לו על הפנים..." שלהבת בלעה את המילים שרצתה להגיד והביטה בג'יי נדהמת.

הבעת הבהלה שעל פניו בלבלה גם את איגי וגאיה.

"היו לו שתי צלקות? אחת מעל הגבה ואחת על הלחי?"

"כן..." אמרה שלהבת והחלה לחוש אי נוחות, "מאיפה אתה יודע?"

"זה הבחור שעצר את שחף."

הסומק העז שכיסה את פניה של שלהבת, באופן תדיר (היא תמיד טענה שזה בגלל האש), נעלם בבת אחת, מותיר אחריו חיוורון אפרפר כשל מתים.

"אין-סיכוי-בעולם-!" היא הדגישה כל הברה.

"ג'יי יודע על מה הוא מדבר, שלהבת." אמרה איגי, "הוא היה שם וראה הכל."

"אז זה אומר ש-"

"שאת נתונה תחת מעקב, זה אומר שיש סיכוי שנחשפנו, כולנו." קטעה אותה גאיה בחדות.

"אני מצטערת..."

"תפסיקי להצטער! במוקדם או במאוחר היינו נחשפות." הוסיפה איגי, ג'יי הנהן בראשו לאישור.

"צריך לברוח מכאן, לעבור למקום אחר. אני חושבת שמקום שומם, כזה שאגד לא תגיע אליו, יהיה המקום האידיאלי." אמרה גאיה, מפוררת את הפרחים הנבולים, שוב, באדנית בהיסח דעת.

"אנחנו לא נוטשות את שחף! גם אם זה אומר שכולנו ניפול." אמרה איגי בתוקפנות, מאתגרת את כלל הנוכחים בחדר להתנגד לה.

"אני מכיר עורך דין ממש טוב שיכול לעזור לנו..." אמר ג'יי בשקט. "הוא חייב לי טובה, אז אני אזכיר לו אותה עוד הערב... כדאי שאלך."

הוא פתח את הדלת ויצא אל הרחוב.

"אז מה..?" שאלה שלהבת באומללות. היא לא הייתה רגילה להיות כל כך חסרת אונים.

"מה עכשיו?"

_______


ג'יי ידע שהוא מסתכן כשהוא הלך לבקש את הטובה ההיא מעורך הדין המפורסם, אבל לא הייתה לו ברירה.

אף אחד לא היה מושחת כמותו, שקרן כמותו, רודף נשים ובצע כמותו.

אף עורך דין לא היה מוכן להפר את החוק, בכדי לזכות בתיק, כמותו.

אף עורך דין לא היה פתוח בראשו לבלתי נתפס.

ואף עורך דין לא היה חייב לג'יי את המשרה שלו- כמו עורך הדין רובי, ראובן, שוסטר.

"אדון שוסטר מיד יתפנה אליך, מר..." הפקידה הצעירה, ג'יי ניחש שגילה לא עובר את העשרים וחמש, הביטה בו בשאלה, נבוכה.

"מילר." ענה ג'יי בחצי חיוך.

הפקידה הנהנה, מסמיקה מעט, רושמת את שמו ביומן הפגישות של עורך הדין המפורסם.

"אם תוכל להמתין כמה דקות, מר מילר, אנא שב בפינת ההמתנה ואקרא לך." חיוכה החמים והסמוק מעט שטף אותו. הוא הביט בעיני השוקולד המובכות שלה.

היא לא הייתה רגילה שנועצים בה עיניים, לכן תזכור אותו. ג'יי לא ייחס לכך חשיבות.

הוא היה בטוח כי יוכל לשכנע אותה שלא פגשה בו מעולם.

בעודו ממשיך לבחון אותה, הרהר בליבו.

היא לא הייתה יפה, אך לא גרמה לו להירתע. הוא יוכל להשתמש בה כאשר ירצה עוד דברים מרובי, אך עליו להיות חכם.

אישה זרה לא קל לשכנע. נשים נוטות לחשוד בגברים לא מוכרים, הפחד הבסיסי מפגיעה ינעל אותה ויקשה עליו לדבר אל ליבה. אך אם יגרום לה להרגיש בנוח איתו...

הוא חייך אליה חיוך בעל כוונה ידידותית, יודע שהרגישה את מבטו והבינה את כוונת חיוכו.

הוא ניגש אליה שוב.

"אני לא אוהב משפטי פתיחה נדושים..." הוא חיפש בעיניו את התג הנושא את שמה על דש חולצתה, "קרן".

הפקידה, קרן, הסמיקה קלות והחלה להתעסק בדפים הפזורים על שולחנה.

"לכן אני אהיה ישיר. אני אשמח לפגוש אותך מתישהו. ארוחת ערב אולי?"

הוא צפה בה מכחכחת בגרונה חלושות, עונה בגמגום קל של מבוכה.

"צ-צר לי לאכזב אותך, מר מילר..." אמרה ועיניה הביטו לכל עבר מלבדו, "אני כבר תפוסה..."

"זו רק ארוחת ערב ידידותית... החבר שלך יבין."

היא הרימה את ראשה בהפתעה והביטה בו בדיוק כשעורך הדין, רובי שוסטר, פתח את דלתו שבקצה המסדרון המפואר.

ג'יי ידע שזו ההזדמנות שלה חיכה. הוא הביט בעיניה שניות מועטות, מותח את הזמן עד קצה גבול היכולת.

"בבקשה אמרי כן..."

עוד לפני שהספיקה לענות, שמעה צעדים כבדים מתקרבים לכיוונה ונעצרים.

"ג'יי! ידידי!" רובי שוסטר הרעים בקולו, "אני רואה שכבר פגשת את הבת המקסימה שלי!"

ג'יי הסתובב בחיוך מעורער מעט, מתאושש במהירות מהידיעה, ולחץ את ידו של רובי, מחשבותיו מתרוצצות.

"הבת שלך? מקסימה ביותר..."

הוא חייך אליה, מניח  על שולחנה דף קטן ומקופל. הוא הסתובב בחזרה לעברו של רובי והחל ללכת לעבר משרדו, מותיר את קרן עם עיני השוקולד שלה תוהה, נבוכה ובעיקר- סקרנית.

__________


"אני מקווה שהבאת לי את המידע שביקשתי."

החיוך של ג'יי נמחק מפניו ברגע שסגר את דלת משרדו של רובי.

עורך הדין ניגש אל אחת התמונות, העתק זול של המונה ליזה, והוריד אותה מהקיר. עם הורדת התמונה נחשפה כספת אפורה ומשוכללת, מעוגנת לקיר הבטון הצבוע.

כשזו נפתחה, שלף רובי חבילה חומה מתוכה ומסר אותה לג'יי.

"המודיע מסרב להעביר עוד חומרים דרכי. לדבריו זה מסוכן מידיי."

"מה עושים במצב כזה?" שאל ג'יי והביט ברובי בקור. הוא כבר היה צריך להעמיד פני נחמד.

"הוא השאיר על החבילה פתק עם מספר טלפון."

"איך אני אדע עם מי אני צריך לדבר?"

"תבקש את השלוחה."

ג'יי הנהן ויצא ממדרגות החירום. הוא לא רצה שסקרנותם של אנשי המשרד תתעורר כשיראו את החבילה שבידו.

כשהגיע לביתו פתח את החבילה והחל לקרוא. בעוד מוחו מנתח את המידע, הוא כתב הערות בשולי הדפים, סימן קטעים חשובים.

כשסיים ניגש אל הטלפון, יש לו רק עוד שיחה אחת לעשות.

__________


הטלפון צלצל רק פעם אחת.


"הלו."

"הפיתיון נבלע."

"מצוין."

                               *******



מד"ב ופנטזיה סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לtooti_frooti
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א שבט ה´תשע"ב  
הלכתי אחורה וקראתי את כל הפרקים (לא ממש לפי סדר... כי הם לא הועלו לפי סדר. כדאי לשים לינקים מכל פרק לבא בתור ולקודם).
זה מעניין, קליל וזורם.
הפריעו לי שני דברים:
א. יש ארבע גיבורות בסיפור ומלבד הכוחות המיוחדים שלהן והמראה החיצוני המפורט של שתיים מהן - אני לא באמת יודעת מה ההבדלים ביניהן. וזה בגלל שסיפקת מעט מאוד מידע על האישיות שלהן. על האופי שלהן, מי הן. אז זה סיפור קליל, לא מצפה למסמך פסיכולוגי מפורט ובכל זאת - איפיון כלשהו היה מכניס אותי יותר לסיפור.
ב. זה כבר עניין של טעם אישי, אבל הייתי שמחה לדעת יותר על העבר שלהן: הפרק הראשון נפתח בנקודת זמן מסויימת, ואח"כ קפצת לעתיד בו הגיבורות קשורות זו לזו ומודעות לכוחותיהן. מה קרה בין לבין? מה עשתה כל אחת מהן? איך גילתה את כוחותיה ואיך הכירו זו את זו והתאחדו?
נתת משפט אחד על שחף, וגם הוא רק כי היה קשור לדמות שמעורבת בעלילה העכשוית. אז אין צורך להוסיף עוד ארבעים פרקים בין הפרק הראשון לשני כדי לספר את סיפור חייה של כל אחת מהן, אבל אולי פלאשבקים מהעבר, שישלבו את ההסטוריה של כל דמות ואת היסטוריית הקשר ביניהן, ואולי גם יאפשרו להכיר יותר כל אחת מהן, על אישיותה והאופי הייחודי לה, ישדרגו את הסיפור.
בהצלחה, וכל הכבוד על אורך הרוח והסבלנות לכתוב סיפור כזה.
כ"ד שבט ה´תשע"ב  
חיכיתי לך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד