בנושא
בכרם
חדשות
 
סוף / מיידלה
בביכורים מאז י"ד שבט ה´תשע"ב

 

בכניסה עומדות שלוש מכונות שתייה וממתקים, בצד הדלת מאבטח מחייך:"נא להפקיד את הנשק" הוא אומר. מהו הנשק שלה? היא עוד מחפשת.

מעליות, ציפייה לעלייה וגם בסוף ירידה. עכשיו עולים, מגיעים למחלקה, כאן הירידה.

בחדר שלוש מיטות. שלושה אנשים, שלושה זקנים ללא פה, רק פחד, עיניים פקוחות, נעצמות מכאב.

פה צועק לאימא שתיקח, עוד נגיעה של יד לפני המוות.

"מעניין מה הוא חושב?" שואלת את עצמה. הזקן שוכב במיטה, בוהה אל עבר אופק לא נודע, המכונה מסתובבת, עוד מנת אוכל נכנסת לגוף, נשמה כלואה.

ממול על מיטה איש גדול מימדים, הוא עוד מרגיש, עדיין לא כלוא, אך ידיו מנסות להתחבר לתחושת מגע שאין.

והיא ליד האיש, שהביא לעולם את נשמתה, היא לא מודה. יושבת לידו, אפה מריח את ריח המוות של אז, לפני שנתיים וקצת בבית רפואה אחר.

בית רפואה? כאן מרפאים? כאן הולכים לעולמים. היום, מחר, מחרתיים ואולי עוד שנתיים ושלוש ולמי כבר אכפת???

מביטה כל דקה לראות נשימה, מתפללת שלא יבוא עכשיו, לא כשהיא כאן, יושבת ודמעות חמות נופלות במורדות פניה החיוורות, חושבת על משפחה ורצון וצורך נעלם.

הוא צועק שתבוא ותשים את ידה, שירגיש נחמה ואולי לא ילך לבדו.

מפחדת, יודעת שכאן באמת הוא נמצא ולא רק בדמיון או בפתח ביתה.

שלוש מיטות, שלוש בקשות של אנשים רגילים, כך לפני כמה שנים הם היו אחרים, יושבים עם משפחתם, נכדיהם מסביבם, צביטה בלחי, סוכרייה מתוך כיס מכנס ועוד נשיקה על מצח מיוזע של נכד שובב החוזר ממשחק במגרש.

ומה עכשיו נשאר? הכסף היה מבוקשם, רצו לעבוד לפרנסתם ולאגור ממונם ולשמח קרוביהם ועכשיו כולם עצובים, מותשים ועגומים. מה הם החיים, אם לא מנת סבל יומיומית מתובלת בהומור ציני שחור כדי לחיות את הימים,השנים והחגים ועוד אירוע ועוד שמחה, ברית מילה, חתונה.

כל כך הרבה זכויות. ה' ממלא זכויות, ה' גומל לחייבים, והטובות נשארות אצלו מתחת לכיסאו, עוד לא השכלנו להוריד את הברכה למציאות העגומה שבה בחרנו את חיינו להמשיך, ורצינו אחרת ולא ידענו ובערבי שבתות לבדנו קידשנו. את עצמנו קידשנו בקידושים, צומות וסיגופים. יין תירוש וחלת שבת, גביע אשל וגבינה, עוף ממולא בתפירה. כך חיינו נתפרו במדויק, הכול מדוקדק, אצלו אין טעויות, הכול כך נועד להיות ו"גם זו לטובה", כך אמר נחום, אך להם ולה הדברים כבר אינם ניחומים, אינם רוצים להתנחם בישיבה, משיח וישועה זו בקשה, שלוש ישועות, שלוש בקשות, שלושה אנשים, גדול מימדים, עיניים פעורות, צנום ונפוח, מכונת אוכל ממשיכה, מחשבות מסתובבות בחדר, הם עדיין רוצים ונלחמים, המוות עוד לא כאן, רק הריח כבר כאן כמבשר בשורה: המוות הוא רע, משיח עוד לא בא.



זיקנה מוות

© כל הזכויות ליצירה שמורות למיידלה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
הסיטואציה של הקטע נוראית וקשה...
לפעמים אני חושבת שכמו שהלידה היא קשה, כי זה מעבר מעולם לעולם, ככה המות הוא איטי וקשה כי הוא מעבר מעולם לעולם.

יש בקטע הרבה מאד מחשבות ותובנות שניסחת, נראה לי שכסיפור הם היו עוברות טוב יותר...

ימים יפים, ימים של כוחות חיים.

עֹז

[וסחטיין על התגובות... ]
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
בעיקרון כתבתי את הקטע כסיפור אך לא חשבתי שניתן להגדיר אותו כפרוזה.

הסיפור נכתב לפני שנה וקצת,כאשר סעדתי קרוב משפחה בבית רפואה(=בית חולים) וראיתי מראות קשים שגרמו לי לחשוב...
ואח"כ גם הגיע המוות...
י"ט שבט ה´תשע"ב  
גומל לחייבים, והטובות מתחת כסאו. אההה כמה נכון וכמה כואב.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד