הפרח והזמר והגשם -

נושקים קלות, באודם שפתך.

השמש והטל והרוחות ש

מרפרפים על נזר שערך.

המלח והסומק והשקט -

צובעים עורך בגון מדבר נחוש.

הלילה והאובך והדרך -

נותנים את אותותם על הלבוש.

החסד והטוהר והרגש -

חוברים בך ונחים בתוך ליבך

היופי והתום אשר בנפש,

חולפים עם השנים בבדידותך.

הכאב והיגון ושטף מים

חורצים חריץ ארוך לך במצחך.

העוז והגבורה והעיניים

קורנים ומשתקפים ממבטך.

הנשק והרעם והשבר

פוגעים ומתישים גם את גופך.

הרחש והשקר והנדר

אינם נותנים מנוח לפחדך.

החן והקריצה והניחוח

מראים שאת עדיין צעירה.

הגבר שאוהב אותך, עדיין

אינו מראה, אך הוא ודאי ראה.