המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ואיך שלא / בשן
בביכורים מאז ה´ כסליו ה´תשע"ב

כשאתה מרים מבט מהספר, אתה מאזן בראש מבנה טיעונים שלם, כך שאין ממש מה לבוא אליך בטענות. אחרי שהכל כבר ייגמר תנסה ולא תצליח לשחזר את הרעיון שהגעת אליו, ועד סוף ימיך תתבדח על המחיר ששילמת. בכולופן, כרגע אתה עדיין כאן, עכשיו. ומשהו הסיט את תשומת לבך מהספר.
ברגע הבא אתה כבר לא כאן, וגם לא עכשיו.
יש את המקום הזה, שנמצא מחוץ לזמן, זה שאתה מרגיש בו באיבוד? לשם הלכת, לאיבוד הזה.

לאט לאט הפרטים מתחילים להתחבר. אתה עדיין יושב, ליד השולחן באולם, הלהקה עדיין מנגנת הרקדה ראשונה (לימים תזכור שהם היו באמצע "כי הרבית", ושהמתופף לא הרגיש טוב ולא היה במיטבו) ולזו שמדברת אליך יש עיניים. פה אתה תיתקע שוב, עד שאחרי כמה זמן תצליח, אם לא להכיל את העובדה, לפחות לחזור לתפקד בצילה. יש לה גם שיער חום קצר וחליפת מלצרים לפי מיטב הז'אנר, אבל זה לא מעניין. מה שכן מעניין זה שנתפסת לא מוכן, וזה לא רק מעניין, זה גם משעשע. אתה הרי מאמין אדוק ברומנטיקה ובסיפורים גדולים מהחיים. אם היו מספרים לך שאת אשתך תפגוש כשהיא תמלצר שולחן שלידו תשב במקרה, בחתונה שבה אינך מכיר למעשה איש מהמוזמנים ושהגעת אליה כעובד אחרי שברגע האחרון התחלפת עם מישהו - היית בהחלט מאמין. ואם היו מספרים לך שתהיה עסוק במשהו כשהיא תשאל אותך אם אתה רוצה דג או מעורב במאפה, וכשתרים עיניים ותראה אותה לא תוכל לחשוב לכמה שניות, היית נגנב כי תמיד היה לך ברור שכך בערך יהיה הסיפור שלך.
והנה אתה יושב, בכאן ועכשיו שרק חזרת אליהם, ומלצרית שואלת אותך אם אתה רוצה דג או כבד בעריסה כלשהי והלכת לאיבוד כשראית אותה - ואתה מופתע.

אז אתה מתאפס במידת מה, והדבר הראשון שאתה קולט זה שהיא, כלומר המלצרית, מעט קצרת רוח. הדבר השני שאתה קולט זה שאתה הסיבה לחוסר הסבלנות שלה, "בעיקר," היא תאמר לימים, "בגלל ששאלתי אותך שלוש פעמים כבר אם אתה רוצה דג או מוסקה ואין הרבה דרכים שונות לנסח את השאלה הזאת ועד שבכלל שמעת אותי והרמת את הראש אתה רק הבטת בי במבט שאין דרך לתאר אותו חוץ מאבוד אבל גם היה בו משהו חמוד כזה". אז, בעיקר בגלל שהיית צריך לומר משהו, אבל גם בגלל שבאמת רצית דג כי חצילים לא אוהבים אותך אמרת: "דג, תודה." - שזה ממש לא משהו בתור שורת פתיחה, וניסית להקדיש את הזמן שלקח להביא את הדג לשאלה האם הרסת לחלוטין את הסיכוי להתחיל משהו. לא הגעת לתשובה מניחה את הדעת לפני שהמנה שלך הגיעה, אבל הנחת בצדק שהערב עוד ארוך. הוא באמת היה ארוך מאוד, חתונת חורף שנמשכה בערך שעה יותר מהרצוי. הדג עצמו, אגב, היה לא רע, אכלת טובים ממנו והשארת גרועים ממנו בהרבה על הצלחת. וכך היתה גם המנה העיקרית, שאותה הצלחת לבקש בלי שהיא תיאלץ לשאול יותר מפעם אחת. המנה האחרונה היתה דווקא בסדר גמור, והיית מגלה את זה אילו היה לך חשק למנה אחרונה כשהחתונה עומדת להסתיים ועוד לא החלטת מה לומר לה.

מלכתחילה ברור לך שאם תעזוב את האולם בלי לעשות משהו אתה תתחרט על זה כל החיים - או לפחות עד שתמות - כך שאתה קובע ברירת מחדל: אם עד הפינוי האחרון או שבע הברכות לא תמצא מה לומר, תעטוף פתק עם מספר הטלפון שלך בטיפ שמן, ותתפלל. המועד האחרון הזה עמד באוויר כשמצד אחד ההרקדה השניה עשתה קולות של שיר-המעלות-ושבע-ברכות-עם-החתן-והכלה ומצד שני על השולחן נשארו רק כוסות וקנקנים, והיא ניגשה אליך. "הפסקת לנשום כשהבנת שאני עומדת לדבר איתך" (ואתה תהיה בטוח שהיא מגזימה, כמו תמיד, אבל זה סיפור אחד שממש לא יהיה לך אכפת שהיא תייפה לרמות רומנטיקה רומיאו-יוליניות) "ותאמין לי ששמעתי את הגלגלים מסתובבים אצלך במוח ומנסים לנחש מה אני הולכת להגיד ומה אתה יכול לענות ואיך כל הגלגלים האלה עצרו כאילו מישהו תקע משהו באמצע כששאלתי אותך אם בא לך לקבוע לקפה". אתה עונה בזהירות מרבית שכן, בעיקר מכיוון שאתה לא בטוח ששמעת נכון - כלומר, זו הסיבה לזהירות. בטח שרצית לקבוע לקפה. אפילו היית פנוי, עקרונית. טכנית היה איזה משהו, אבל עקרון לוקח - ואז מקבל מספר טלפון. ככה, על פתק. עשר ספרות, מתחילות באפס חמש אפס שבע שלוש שלוש ארבעים ושתיים שישים. ושם. זה אחד השמות שבחיים לא היית חושב שיש לך משהו משותף איתו, אבל אתה יודע שהסיפור הזה גדול ממך אז אתה זורם.

אתה תקפל את הציוד באופוריה חלקית, תתהפך לילה שלם במיטה (טוב, מה שנשאר ממנו, בכולופן. חתונת חורף). ותגדל פרפרים כחולים גדולים ועצבניים בבטן שיירגעו אחרי השיחה איתה רק כדי להתחרפן מחדש חמש דקות אחרי, לקראת הקפה. אתם תיפגשו לקפה, ואחר כך תסתובבו חמש שעות בחוץ, ותקבעו למחר אחרי שהיא מסיימת למלצר ותסתובבו כל הלילה ותנגן לה ותכתוב לה שני שירים ועוד אחד בהקדשה בספר שתקנה לה והיא תלמד אותך לזרום ולא לשמור דברים בבטן והחיים יחלפו סביבכם בקריצה (עם כינורות ברקע) ותשקיעו שעות במיתיזיציה של הסיפור הרומנטי שלכם ותדברו שעות בטלפון בין פגישה לפגישה ואתה תתקשר רבע שעה אחרי שנפרדתם רק כדי לשמוע את הקול שלה ותכירו אחד את השני עד לעומק כמעט הכי עמוק וחמישה שבועות אחרי החתונה ההיא אתה תציע לה נישואין והיא תגיד לא.

(בחלק הזה של הסיפור מופיעים כל השעות הקשות השחורות האפורות הבודדות השבורות השורפות, כל הייאוש שמכווץ לך את המעיים ואוכל לך את התחתית של הלב והופך את השמיים לאפור מדכא במיוחד, כל הדמעות שיצאו דרך העיניים מתוך תוכך אל העולם. וגם הרבה מאוד סמסים מתחננים מבררים חופרים וחושפים. ולא מעט ניסיונות טובי כוונה מצד חברים וחברות לתווך או לייעץ או לנחם - כשעיקר הבעיה תהיה להחליט האם הגיע באמת הזמן להתנחם).

(בחלק הזה של הסיפור אתה תחליט שהיא צודקת ושאתה לא באמת אוהב אותה מספיק ותתמסר לכל הספקות שהדחקת ושיגידו אמרנו לך, חתונה זה לא רומנטיקה ממבט ראשון; היא, מצידה, תחליט שהיא בכל זאת אוהבת אותך מספיק כדי לוותר על הפוזה של לא להיות דוסה - ואז יתחיל כל הבלגאן שוב, רק הפוך).

(בחלק הזה של הסיפור היא תציע לך נישואין ואתם תעופו מאהבה וההורים ייפגשו ותיפרדו).

(החלק הזה של הסיפור ארוך במיוחד ובו תחזרו ותפרדו שבע-מאות פעם בערך, ותתבגרו ותשתנו ותאבדו קצת תמימות ותוותרו סופית).

כשתתקשר אליך אשתו של חבר שלך ותשאל אותך אם אתה פנוי, תאמר כן מתוך עיקרון - באמת היית פנוי, העיקרון היה לומר כן כשזה המצב, אפילו אם אתה לא בטוח שאתה מעוניין - ותברר עליה אצל חברות מהיישוב ורבנית מהמדרשה והיא תברר אצל הרב שלך ואחרי הדייט השישי (אחרי הראשון אתה תרצה לחתוך, אחרי השני היא. את השלישי תעבירו די בשתיקה, ותגלו שאתם די נהנים לשתוק יחד), אתה איכשהו תיזכר שפעם הציעו לך את האישה המדהימה הזאת ואמרת כן ועברו יומיים לפני שקיבלת תשובה חזרה ובמקרה חבר שלך ביקש שתחליף אותו לחתונה באותו ערב ומלצרית אחת הציעה לך דג או אגרול, וקפה למחרת, ועקרונית היית פנוי.

בחתונה שלכם יגישו קיש למנה ראשונה.


אהבה אופטימיות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבשן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב כסליו ה´תשע"ב  
וכי יש כמה פנינים.
אז למרות שהנושא לעוס, הביצוע מכבד את יוצרו.

תודה, לילה טוב.
י"ב כסליו ה´תשע"ב  
כי כמעט כולם כותבים כאן רק בגוף ראשון.

יפה כתבת. זה גוף לא קל לשמור עליו, והצלחת. סיפור קליל, שלא נוגע לעומק בשום עצב חשוף, רק רוקד מסביב כמו איזה מלצר מזמר. חייכתי לעצמי מלא פעמים, והסוף (רגע, זה לא הסוף של -זהירות ספויילר - 500 ימים עם סאמר? זה בדיוק ככה...) הלא-קיטשי היה בדיוק במקום.

יפה, יפה מאוד.
י"ב כסליו ה´תשע"ב  
י"ד כסליו ה´תשע"ב  
בס"ד

מאוד.

תודה!
ט"ו כסליו ה´תשע"ב  
כמה קלילות.
וכמה כשרון.
נדיר.

אהבתי מאוד מאוד.
ט"ו כסליו ה´תשע"ב  
כתוב זורם ועסיסי.
כ"ב טבת ה´תשע"ב  
סיפור אמיתי חבוי כאן מתחת?
כ"ב טבת ה´תשע"ב  
מה את מעדיפה?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד