המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אנימה מונדי / לייאה
בביכורים מאז ב´ כסליו ה´תשע"ב

הֵצָצְתִי אֶתְמוֹל לָרְחוֹב - אֲנָשִׁים כְּבָר לֹא
מְחַבְּקִים אֶת עָצְמָם, כְּבָר לֹא מִשְׁתַהִים
בְּאֶמְצַע שְׂדֵרָה וְחָדֵלִים
לְרֶגַע.
אֲנִי זוֹכֵרֵת אֵיךְ פַּעַם מִישֶׁהוּ אָמַר
אִשָּׁה וְאֶפְשָׁר הָיָה לִתִפּוֹס אֶת הָמִילִים
שֶׁלוֹ וְלָחוּשׁ נְשִׁימָה -
לָמָּה אַתְּ בּוֹכַה?
הָמִיִלים הָיוּ מְפוּסָלוֹת בְּמֶלַח.

הוּא אֵינֵנוֹ הַיּוֹם.
הֵצָצְתִי לָרְחוֹב. מִישֶׁהוּ קָרָא -
אִשָּׁה, לָמָּה
וְהָמִילִים שֶׁלוֹ נִשְׁמְטוּ אֶל הָרִצְפָּה
בְּחֲבָטָה דוֹמֶמֶת.
אֲנִי פּוֹתַחַת לִרְוָחָה חַלּוֹנוֹת מְאוּבָּקִים
וְשׁוֹאֶפֶת אֵלָיי עִם הָגֶּשֶׁם אֶת כֹּל
הָמִילִים, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵן
פּוֹגְעוֹת בָּכְּבִישׁ הַרָטוּב.
אָסוּר לְהַשְׁאִיר מִילִים לְבָדַן,
שֶׁלֹא יִפְצְעוּ אֶת הָאֲדָמָה


תִּצְחָק. אֲנִי אוֹהֵבֵת את הָעוֹנָה הָזאֹת.
זו הָעוֹנָה שֶׁל אֱלֹהִים, שֶׁבָּה הוּא לוֹעֵג לְכֹל
חָזַאֵי מֶזֶג הָאֲוִיר
וְכָּךְ בְּאְמְצַע יוֹם, חֲלוֹם תּוֹפֵס פִּתְאוֹם
כְּמוֹ עָנָן מָאָפִיר בְּתוֹךְ תְכוֹל הָשָׁמַיִם,
נוֹשֵב עַל בְּרִיחֵי צָוַוארִי.
פַּעַם הָיָה קַל יוֹתֵר לְהִיכַּנַע
לְמָשַבִים כָּאֵלוּ.
פַּעַם אֲנָשִׁים היו כֹּל מַה
שֶׁנָגַע בָּהֶם.
(תִּצְחָק. הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁתִיגָע בִּי.)

אֲנִי יוֹצֵאת אֶל הָרְחוֹב וְאוֹסֶפֶת
אֵלָיי עִם הָגֶּשֶׁם אֶת כֹּל הָאֲנָשִׁים רֶגַע לִפְנֵי
שׁהֶם פוֹגְעִים בְּשִׁכְחָה.
אָסוּר להשאיר אֲנָשִׁים לְבָדָם, שֶׁלֹא
יִפְצְעוּ מִילִים.
בֶּטַח שָׁכָחְתָ- יֵשׁ חָלוֹמוֹת שֶׁקָשֶׁה
לְחַבֵּק
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁקָשֶׁה
לָחְלוֹם     

י"ב חשוון תשע"ב




© כל הזכויות ליצירה שמורות ללייאה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
וואו לייאה. אותה התחושה כמו כשקראתי בפעם הראשונה שירים שלך.

לתפוס את המילים שלו ולחוש נשימה.

אני חושבת שהשיר הזה בנוי בצורה מדויקת. מקצועית. מהודקת ומדהימה.
פנינה אחר פנינה. שירה צרופה.

רק שורת הסוף כאילו נגמרה ביבבה נחלשת. לא יודעת איך היה אפשר ליצור סיום סוגר יותר. חשבתי אולי אם היית משאירה את הסיום ב"לחבק". אבל זה נשאר אותו סוג סיום.

בכל אופן. שיר שהוא תענוג. שיר שהוא באמת ובתמים- יצירה.
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
רוצה להגיד, יא, אין מילים. אבל זה לא נכון, כי יש. יש, ואני רק צריך להפשיט אותם. אבל עכשיו מה שמתחשק לי, הוא רק לבהות במילים. אין לי מושג מה זה או מי זאת אנימה מונדי, עדיין אני לא משורטט בפנים, בהרגשה של המהלך - של מה שנעשה. רק לבהות במילים ב
וְאֶפְשָׁר הָיָה לִתִפּוֹס אֶת הָמִילִים
שֶׁלוֹ וְלָחוּשׁ נְשִׁימָה -
ולהרגיש את הנשימה שלהן, היינו, של המילים, הנגיעה, הנשיבה על בריחי הצוואר. הגשם. הדו-שיחיות.
(והתאריך, גם.)

המילים והאותיות שאינם מנוקדות מכוונות?
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
השם, אין ספק שהוא מוסיף מימד לשיר.
אבל רק למי שמבין אותו.
איכשהו, נראה לי שלרבים מן הקוראים השם לא מעלה אסוציאציה כלשהי. אולי אני טועה.
עבורי, בכל אופן, הוא היה מתאים בדיוק.

אָסוּר לְהַשְׁאִיר מִילִים לְבָדַן,
שֶׁלֹא יִפְצְעוּ אֶת הָאֲדָמָה

אָסוּר להשאיר אֲנָשִׁים לְבָדָם, שֶׁלֹא
יִפְצְעוּ מִילִים.

אני מתעסקת הרבה לאחרונה עם מילים ועם נשימה.

פַּעַם אֲנָשִׁים היו כֹּל מַה
שֶׁנָגַע בָּהֶם.
גם היום, לפעמים. שתדעי.

אפשר לנתח את השיר הזה. הוא נהדר בעיני. אבל אשאיר זאת לאחרים. רק אומר שקראתי, ושוב קראתי, ואחרי המשפט הזה
יֵשׁ חָלוֹמוֹת שֶׁקָשֶׁה
לְחַבֵּק
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
אחרי המשפט הזה, צריך נשימה.

והערה קטנה:
מדוע ניקוד חלקי?
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
תודה על התגובות המתוקות שלכם.
הניקוד החלקי הוא התוצאה הבלתי נמנעת של עריכת שיר בשתיים בלילה.
"אנימה מונדי", הוא ביטוי שמששמעו "נשמת העולם" וזה בסדר אם זה לא מעלה שום אסוציאציה... סתם הרגיש לי שייך.
אגב, לתאריך אין משמעות של ממש. כלומר, לא מלכתחילה ולא במודע, השיר באמת נכתב בתאריך הזה, לא מעבר לזה, אם כי יש לשער שהלך הרוח של היום הטביע בי חותם תת הכרתי:)
ב´ כסליו ה´תשע"ב  
"אסור להשאיר מילים לבדן שלא יפצעו את האדמה" .כל כך מתחבר למשפט חיים ומוות ביד הלשון. כי כשמשאירים מילים לבדן בלי פרוש. לפעמים זה יכול להוביל לאסון .
ג´ כסליו ה´תשע"ב  
את רואה שאת לא צריכה אותי? תקשיבי פעם לאינטואיציות שלך, טוב? לרוב הן נכונות. נכונות לך, בכל אופן.

אקרא את השיר כשאצליח להתמקד מבלי לדמוע (נכון זה נשמע כמו התחלה של שיר אחר?)
ג´ כסליו ה´תשע"ב  
מָה שֶׁיִתְּרַחֵשׁ מְרֶגַע זֶּה וַהָלְאָה
לֹא יִדְמֶה לְכָל מָה שֶׁבָּא קוֹדֶם לָכֵן:
הַרְחוֹבוֹת בִּיְרוּשָׁלַיִם לֹא יִהְיוּ כְּפִי שֶׁהָיוּ,
יֶלֶד קָטָן יְחַיֵיך אֶלָי אַחֶרֶת,
כָּל הַמִילִים שֶׁאָמַרְתִּי אוֹתָךְ בָּהֶן יָמוּתוּ
וְאֲחֵרוֹת יִתְפֵסוּ אֶת מְקוֹמָן.

נְהַרוֹת יִזְרֵמוּ כָּךְ שׁתוּכְלִי לִרְחֹץ
פָּעֲמַיִים בְּאוֹתוֹ נָהָר עָצְמוֹ.
עֵצִים יָשִׁירוּ בְּמַקְהֵלָה אֶת עָלֵי הַשָׁלֶכֶת.
תּוּכְלִי, אִם תִרְצִי, לָשֶׂאת אֵת הַכְּאֶב
גַּם לְאַחַר שֶׁתִלְמְדִי לַלֶכֶת.

הַחוֹרֶף יָבִיא עָלֵינוּ אָפוֹר בְּעַנֲנִים גְּדוּשִׁים,
וְרוֹחוּת בּוֹדְדוֹת יִתְפְּסוּ אוֹתָנוּ בִּכְנֵף בִּגְדֵנוּ
בַּדֶרֶךְ מִמָקוֹם זֶה לְמָקוֹם אַחֵר.

מִישֶׁהוּ צָרִיךְ שֶׁיָתְחִיל לִבְכּוֹת.

--

שיר התבונן ברחוב: היו לו הציר של המילים והציר של הגשם, והוא השיק ביניהם כמו גלים נחשולים על אדמה פצועה. החלונות סגורים היו, אחר כך פתח אותם, בסוף יצא אל הרחוב. מכאן ואילך נתבלבלו הדברים: מילים פצעו אדמה, אנשים פצעו מילים, והאדמה ממילא הייתה פצועה שהלא חכתה לגשם, פעורת פה לקלוט את הטיפות הראשונות. לאמר שהאשה אוספת את המילים עם הגשם לפני שיקלטו, לאמר שהאנשים נאספו עם הגשם עוד קודם שיפצעו את המילים, והכל פצוע וכואב כל כך; שיר מדמם. כך או כך האדמה נשארה פצועה, והלא דבר הוא.
אחר כך נסתדרו הדברים בזירת האגרוף: בפינה האחת חיבוק, בפינה השניה מושא כיסופים, באמצע (מטיל את השעון, צועק לאות), החלום. והחלום הוא הקשר הרופף בין החיבוק ובין האדם שנכספים לו. רופף, שכן הוא מלא בקושי. וצריך להבין כי אין למשוררת (שהבית שלה רטוב מדמעות מלוחות) מגע עם האדם, אין שום קשר. הייתה רוצה שיגע בה. פעם, בזמן שאנשים היו מחבקים את עצמם, מתגוננים מהחוץ, אנשים היו רועדים כל כך, חשופים: כך היו גם כל מה שנוגע בהם.
ומי יכול לכתוב כל כך את כל הרטוב הזה.
ד´ כסליו ה´תשע"ב  
דיבור. הקשבה.
הייתי אתמול בסדנא, הכותרת בדף הייתה "כח הדיבור"; וכבר מהכותרת צפו השורות משתי הבתים הראשונים. דיבור. דיבור. היות.
ד´ כסליו ה´תשע"ב  
אין לי מה להוסיף לאלו שמעלי, ובכלל באופן כללי אני רק מוסיפה עוד קצת פחמן דו חמצני בעולם הזה הדחוס ממילא, אבל הייתי חייבת להגיב לך, אפילו כלום.
רק משהו שתדעי שקראתי, והתרגשתי עד כאב.
ו´ כסליו ה´תשע"ב  
את משוררת. משוררת דייקא, השירה שלך נשית כל כך ותמיד המחשבות שלי לגבי מגדר של שירה נובעות מהשירים שלך. אני צריך עוד ללבן את זה, בינתיים להגיד לך שזה פלא.
ז´ כסליו ה´תשע"ב  
אני אהבתי את השיר. הפתיחה מכניסה לכאב הזה והיא מאוד חזקה בעיניי-
הכל עובר במהירות היום שאנשים לא שמים לב לסובב ולעצמם ממהרים אחריי החלומות שאיפות שלהם
השורה הזאת חזקה בעיניי-

אֲנִי זוֹכֵרֵת אֵיךְ פַּעַם מִישֶׁהוּ אָמַר
אִשָּׁה וְאֶפְשָׁר הָיָה לִתִפּוֹס אֶת הָמִילִים
שֶׁלוֹ וְלָחוּשׁ נְשִׁימָה -
לָמָּה אַתְּ בּוֹכַה?
הָמִיִלים הָיוּ מְפוּסָלוֹת בְּמֶלַח.

(-אפשר ממש לדמיין את הסיטואציה ,את הרוך והחמלה של הגבר שהוא מבקש לדעת למה היא בוכה..)






י"א כסליו ה´תשע"ב  
התגעגעתי לקרוא אותך.

תודה זה נשמע ממש קלישאי, אני יודעת.
אבל אין לי מילה אחרת כרגע.
כ"ו כסליו ה´תשע"ב  
את מדהימה.
שיר חזק, בעיקר השורות החותמות. ואנימה מונדי עושה לו צליל נהדר וזר.
את באמת חושבת שיש ירידה בעוצמה של המילים? זה אולי היה הקטע היחיד שזייף לי, שטיפה הגזים, לעומת החדות הכנה של האנשים, המילים, החלומות, ומה שביניהם.
י"ח אייר ה´תשע"ג  
הלכתי ליד התחנה המרכזית כשירד גשם והייתי עצובה כל כך שהדמעות גלשו לי על הפנים, ורציתי שמישהו ישאל "ילדה למה את בוכה", אבל אף אחד לא שאל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד