עמוק בקרקעית ההרמוניה

חדלו מלהיאבק האור והחושך

ונבלמה זעקת טובע:

השב לי מחלום הגלות הנשכח

את החידה, התהייה והכיסופים.

מלטני וטשטש עקבותיי

מהמוחלט הזה, המתדפק

על דלתי לעקור העינית. 

אנא ממך, יודע כל נסתרות,

התגלה רק במעט ותן לי סימן

שאלה.