בנושא
בכרם
חדשות
 
להסתפק / רטט
בביכורים מאז י"ט אלול ה´תשע"א



שָׂם בְּבָּר עַשֵּׁן וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים
הֵרַמְתָּ אֵת יָדְךָ,
הִסְתַּכַּלְתְּ בַּבִּירָה
וְנִגְלָה אֵלֶיךָ
אֱלֹהִים
חָדָשׁ, שֶׁל מַמָּשׁ,

אֱלֹהִים שֶׁל הַכְּלוּם

לֵךְ לְךָ מִבַּיִת
אֶל כֹּל הַמְּשַׁכֵּר
וּמְשַׁחְרֵר
וּמְסַחְרֵר
שֶׁבְּגוּף,
לֵךְ לְךָ
מִכָּל קַו יָשָׁר לוֹ נָכוֹנוּ פְּעָמֶיךָ,
לְךָ מִמְּךָ
וְהִתְמַכֵּר
לַאֵין קוֹנֶה
אֲשֶׁר תַרְאֶךָּ.

צֵא מִתּוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס
שֶׁנִּכְנַעְתָּ בּוֹ לָצוּף,
צֵא אֶל הַסָּפֵק,
אֲשֶׁר יָרֵאתָ,
אֲשֶׁר פַּעַם קְרָאָתוֹ אִיּוּם.
אָז עוֹד הֶאֱמַנְתָּ
שֶׁאֵין סוֹף לַמַּיִם
וְלֹא חוֹף לַקִּיּוּם -

לֹא נוֹתַר עַכְשָׁו מְאוּם.
רַק
בּוֹדֵד
בּוֹדֵד,
לְהִסְתַּפֵּק
בָּאִי שֶׁל יוּם
.



אמונה חזרה בשאלה יום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לרטט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אלול ה´תשע"א  
שלום גם לך, 'תגעגעתי, מה נצ'מע?

לענין השיר: יש לי קושי, שלא לומר בעיה, עם מחאה וביקורת שאני חושש שנכתבות 'מבחוץ', ממקום שלא חווה את הדברים, כמו שהרגשתי כאן.
אם אינני טועה (ואני מאוד מקווה כך, לא תופתע לדעת), מעולם לא חזרת בשאלה, ובוודאי שלא דרך בָּר עַשֵּׁן, מנין לך תיאורים אלה שאתה מבקר? האם אינם סטיגמטיים?
(הצד הפחות מרכזי בטענה שלי, אם כי גם הוא חשוב, הוא שבסיפורי החזרה בשאלה שאני מכיר מעורב הרבה יותר כאב אישי והרבה פחות שכרות, גופנית ונפשית).

אתה מפנה את השיר לאדם מסוים או לתופעה? אם לאדם - מילא, אני מרחם עליו. אבל אם אתה מכוון את השיר לתופעה מסוימת, אפילו אם לא לכל החוזרים בשאלה, אני חושד בשיר הזה שאינו יודע על מה הוא מדבר.
כ´ אלול ה´תשע"א  
הדברים אמורים גם כלפי חלק משיריך הישנים יותר, אלא שמה שנראה לי שהיום אפשר לצפות ליותר.
כ´ אלול ה´תשע"א  
אני קראתי את השיר מפיו של חבר טוב, שמנסה לנער ולטלטל, למרות שהוא לא חווה בעצמו מה עובר על מושא השיר, ואולי לא לגמרי מבין- אכפת לו מספיק כדי לצעוק.

בענינ השיר הזה כתוב היטב, חוץ מטעויות הניקוד שצורמות לי מאד.
כ´ אלול ה´תשע"א  
גדי- אני לא יודע בדיוק מה הייתה הכוונה בשיר, אבל אני די בטוח שזו לא מחאה או ביקורת. מה שאני רואה כאן זה תיאור של רגעי יאוש וספק שלא נראלי שיש מישהו שלא חווה אותם מדי פעם, והתיאור פה מדויק ומצביע על הנק' הנכונות, לדעתי. התחברתי מאוד. תודה
כ´ אלול ה´תשע"א  
או, זה שיר טוב, קצת היה קשה לי עם שלוש
השורות האחרונות בבית שלפני האחרון,
(אולי כדי לשים אותן בסוגריים)

גדי - אתה קצת מפתיע אותי, או שלא הבנתי אותך נכון,
או שאתה אומר שכל דבר שאתה כותב עליו
אתה חווית בדיוק כמו שאחרים רואים את זה,
אף פעם לא כתבת על דברים שאחרים עוברים?

יום טוב
יוני
כ´ אלול ה´תשע"א  
רואה שהביקורת שלי גררה תגובות, ובכלל אני צריך להבהיר:

אמרתי מה שאמרתי מתוך השערה שהשיר נכתב כלפי תופעה ולא כלפי אדם מסוים, המוכר לכותב. אם אלה לא פני הדברים, והשיר נכתב כלפי אדם מסוים ואליו (כביכול או ממש) - דברי מצטמצמים, גם אם אינם בטלים לחלוטין.

לרטט עצמו עניתי באופן אישי ולא אאריך כאן, רק אגיב ליוניג: אין לי בעיה עם כתיבה על חוויתם של אחרים, אבל אני מאוד חושד באותנטיות שלה, שלא לומר בסטיגמטיות שלה. שיר צריך לעורר בי אמון, וכתיבה על חויה מנותקת מהאדם היא נקודת פתיחה בהחלט לא קלה.
אשמח להאריך על כך במסר אישי.
כ"א אלול ה´תשע"א  
יש כפירה שהיא אמונה, ויש שירים על הכפירה שחושפים אמונה וכמיהה לאמונה.

שנה של אמונה וטוב.
עֹז
כ"ד אלול ה´תשע"א  
השיר כתוב נהדר. הסיום הפתיע אותי, ציפיתי שתכתוב 'באי של כלום', וכתבת יוּם במקומו כך שמבחינתי זה היה משחק מילים.

האמירה נראית לי נכונה מאוד. כלומר, ברור שהכפירה והספקנות עשויה לגרור אחריה 'אמונה באל השיכר' שהוא 'אלהים של כלום', ושל חוסר מוסריות ומתירנות. אני לא יודע אם הייתי משתמש בזה כטיעון נגד. כלומר, וודאי שיש לאמונה מטען מוסרי מלא משמעות להציע, בהחלט, אבל לא אומר למישהו שלא מאמין שכדאי לו להאמין, או שהאמונה היא נכונה בגלל שהיא יותר מוסרית, מבחינתו, הרי, האמת נמצאת בָּספק (כלומר - היא נעדרת). אמונה שבאה כתוצאה מהפחד ממה שיקרה אם לא אאמין - נראית לי כאמונה פגומה, ואולי אפילו אינה אמונה כלל.

תודה רבה על השיר. יישר כוחך.
א"א.
כ"ד אלול ה´תשע"א  
לא חצוף, על כל פנים אני אומר דברים ידועים:

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=56334
כ"ד אלול ה´תשע"א  
ראשית, הניקוד, הניקוד... ראשית, כי בו נתקלים ראשון. תרשה לי לנסות לעשות לך את התיקון?
שנית מן השנינויות. להסתפק מתבקש, את יוּם לא הכרתי ואיני מכיר, אבל הבירה וההתכמרות לאין-קונה נתפסו. (אנשים שוכחים מה זה באמת להתמכר, כמו שקורה לעוד מילים רבות וטובות.)
שלישית מן המטאפורות. משונה קצת מה שאתה יוצא מן הים אל האי. בדרך כלל הדברים עובדים הפוך; גם אם אח"כ החלפת נקודת מבט, (וגם אם לא - לא לגמרי הבנתי את זה,) למה לערבב שתיים כאלו בעניין אחד? - להאמין שאין חוף בא בדרך כלל כיאוש. לא כאילו המחשבה על חוף שכזה נתפסת כאיום. ואולי עוד.
רביעית מן העניין. אתה מדבר בציווי, אמנם אני מניח שלא באת לתמוך בקו המחשבה, ובכל זאת על עצמי אדבר. כשמביאים מולי קו כזה, אני לא מצליח להבין מה האידיאל הגדול שבספק המוחלט. אדם מסופק לא יודע מה קורה איתו, או יותר גרוע, לא אכפת לו. יותר גרוע, אפילו אם היינו עוזבים את האחריות שלו, מה שכן אכפת לו ממנו ולא היה לו מושג שיוותר עליו יבוא עליו גם הוא פתאום.
בן אדם לומד איפה הוא נמצא; כמה שילמד יותר כך יופתע פחות, או לפחות, אם יעשה זאת נכון, וזאת מטרתו בלימוד. הוא אמנם מפחד כל רגע; מעשים שבכל יום, שבני אדם מועדים או נתקלים ברהיטים - ודאי שנגד רצונם שלא הועיל כאן בדבר. הוא מפחד תמיד שמא טעה - אבל לא זה הספק שאתה מציג כאן. אז אולי, ספק, פה ושם, הוא כלי; אבל ודאי אינו אידיאל. ואני מול טיעונים כאלה נשאר תָּמֵהַּ.
כמה ש"לא נותר מאום", הדברים אינם מסורים לאדם שישתנו מכוח מה שהוא מסתפק בהם. הוא ימשיך להיתקל ברהיטים כאתמול וכשלשום.
אם אני אישית מתקבע על דעה מסויימת, בכלל, חזק יותר, לפעמים זה כי אני יודע שידעתי דברים שאני לא יודע כרגע בפועל, ושאני צריך להיות זהיר יותר בשיקולים שלי. עד כמה שהשכחה נצרכת בעולם, ההשלכות שלה קריטיות..
אני חושב שלא כתבתי מה שהייתי צריך לכתוב בדיוק הראוי, ושלא כיסיתי הכל. אבל במסגרת של תגובה מוזרה שכזאת זה יתקבל, אני מקווה, במחילה.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!
אלעזר
כ"ה אלול ה´תשע"א  
תודה רבה לכל מגיב ומגיב.

ניצן - אני שמח שכך קראת את זה. תודה. לגבי הניקוד - אני מתנצל. לי זה לא משמעותי מספיק בכדי להשקיע בזה.

לב העולם אתה - יש רגעי ספק ויאוש, ויש התגלות מחודשת. אני מקווה שאם תקרא את השיר מחדש, תבין שמדובר פה בהפך הגמור.

יוניג - אני לא אוהב סוגריים, אבל אם הייתי משתמש בהם, הייתי בהחלט מאמץ את הצעתך. תודה.

עז... - ממש. תודה.

גדי - אני חושב ששיר שמדבר אל אדם אחר ממרחק נשמע כמו צעקה, וצעקה היא לא הבנה, היא צעקה. לא כל שיר חייב להבין לעומק. לגבי הבר, רק ביתר פירוט - יש כאן ציור אמיתי של ממש. הברק החיצוני, הקולות של הסאונד והעשן של הסיגריות - מבחינתי זה מצייר את זה במדויק, וההקבלה הלשונית לסיני לא יצאה בעיני מאולצת. או שכן?

לב לדעת ואלעזר - השיר התחיל אצלי במחשבה מהסוף שלו - הציור הזה של אוקיאנוס כמים לים מכסים של דעה את ה' ובתוכו אי קטן של ספק, של ממשות, של מנוחה כאילו, של עפר, ושמו 'יום' (דיוויד יום הוא הפילוסוף שלקח את הספק כתפיסת עולם) זה המטאפורה שעמדה לי מול העיניים. וכן, זה מוזר, אבל יש אנשים שעושים את התנועה ההפוכה - מהמים העמוקים אל היבשה הדלה. זו מבחינתי בדיוק ההסתפקות (אלעזר, במובן הזה זה לא ספק קטן או הכנסת הספק אל החיים, אלא הבחירה המוחלטת בחיים של ספק, הבחירה המוחלטת בקללה, כסיום פרשת הקללות בכי תבוא - וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.

שוב תודה על התגובות.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד