בנושא
בכרם
חדשות
 
הפרפרים / כוכב תועה
בביכורים מאז ד´ אלול ה´תשע"א

                                                     למי שיודע כי למילים יש כח. 

אני יושב מאחור, לא רחוק ממורגנשטרן, כרגיל. הוא יושב מול המחשב, הבלוק הצהוב לצידו, וסביבו ספרים פתוחים. מידי פעם הדממה מופרעת בקול עטו המרחף על הדף או בקול מקשי המקלדת, אך רוב הזמן שוררת דממה גמורה.

הפרפרים מרחפים סביבי, כרגיל. רק אני רואה אותם. מי שמביט בי רואה אדם שקוע במחשבות, איש לא רואה את המתרחש סביבי, את שפע הפרפרים מרהיבי הצבעים בשלל גווניהם המרחפים בריקוד מסתורי ומנסים ליצור צורה ברורה, מגובשת. נדמה לי כי מפעם לפעם מורגנשטרן מציץ אחורנית, מביט בי ובפרפרים וחוזר לעיסוקיו, ליתר דיוק לחוסר עיסוקיו המופרע לעיתים בפרץ עשיה, ונקטע לאחר זמן קצר. מזה זמן אני תוהה האם הוא מתבונן בי או בפרפרים, לעיתים אני חושד שגם מורגנשטרן מבחין בהם.

אני זוכר את הפרפר הראשון שהופיע. הוא היה דהוי יחסית לאלו שהגיעו מאוחר יותר. ורוד, כפוף מעט, וריחופו קל, כמעט לא מורגש. התעלמתי ממנו תקופה ארוכה. הוא ריחף ברקע, ואני שכנעתי את עצמי כי הוא לא קיים, טעות, אשליה אופטית. לא הייתי מורגל באורחות הפרפרים וחשבתי כי אך טעות היא. אחרי תקופה ארוכה התייחסתי אליו, וגם אז קלות, נגיעה קלה בקצות האצבעות. הוא רפרף קלות ונעלם.

חלפה תקופה ארוכה עד שהגיעו פרפרים חדשים. הם היו צבעונים פי כמה מהראשון, דוגמתם מסוגננת, מדויקת, בהירה. מגיחים לביקורים קצרים ושבים ונעלמים, מותרים רושם עז, נוגע.

פתאום, אינני זוכר כיצד זה קרה, הם החלו להגיע בהמוניהם. נדמה שאני קראתי להם, אך לא ציפיתי לאשד הצבעים שנגלה לעיני. תוך זמן קצר מצאתי עצמי נמשך אחר קסמם, ואז אחזתני בהלה. סילקתי אותם ולא בעדינות יתירה, השתדלתי לא לפגוע בהם, אך הייתי נחרץ. הם הסתלקו, מיד, וכמעט בו ברגע התחרטתי על מעשי. קראתי להם לשוּב, פעם, פעמים ושלוש, ללא הועיל. הכעיס אותי שנבהלתי לפעול, העלמם העציב אותי. ניסיתי לקרוא להם שוב, והם חזרו, מהוססים, מרוחקים מעט, אבל שוב היו בסביבתי. בתחילה נראה כי איבדו מצבעם, שמשהו מחינם אבד, אך תוך זמן קצר הם הופיעו שוב במלוא הדרם, ואפילו זהרו יותר מכל מה שהכרתי עד אז.

כמעט מן הרגע הראשון הבנתי אותם היטב, אך ככל שחלף הזמן הם נחשפו לפני יותר ויותר, משרטטים קוים בהירים, מרהיבים, טפח אחר טפח, לעיתים לבקשתי ולעיתים כמעט מבלי שביקשתי זאת. אולם מוזר, עיתים וביקשתי מהם לגלות לי דברים של מה בכך בעיני, ודווקא אז הם התערבלו במחול צבעים, מסתירים מעיני את אשר ביקשתי.

הבנתי שבמחולם החינני הם מנסים ליצור מבנה, להתגבש לצורה, ואז להמריא כולם כאחד מעלה מעלה. בכוחותיי הדלים ניסיתי לעזור להם. הם התקדמו לאט, לעיתים היו משברונים, בתקופה זו הכרתי אותם יותר.

מלכתחילה, בכל רגע ורגע היה ברור שמדובר על מצב זמני, שבסוף הם יצליחו להשתלב במבנה ולהמריא, אבל השתדלתי להפיק כמה שיותר מהמפגש הזמני עימם.

יום אחד הם לחשו שלי, שנדמה להם שהם גילו את סוד המבנה. למול עיני החלו להתגבש במבנה הרצוי, לאסוף גובה להמריא לשחקים. בטרם התרחקו ניסיתי להזכיר להם כי יש שאלות לא פתורות עדין,  האופק, השמאל, התיבה, סודו של המבנה. הרבה סימני שאלה עוד ריחפו, אבל הבנתי שהגיע העת ואני אוותר מאחור עם תהיותי.

הם הגיעו לגובה רב, בסחרור של צבעים וגוונים קסומים, והחלו להתרחק. נעלמים בזה אחר זה, מותירים אותי מתבונן בהם בריחופם האיטי.

כאשר נעלם האחרון שבהם בהבהוב קל השפלתי מבטי. קול מאחורי גבי ניער אותי. מורגנשטרן שאל בלחש: "אז הם נעלמו?". שתקתי. "אם כך חזרת..." אמר מורגנשטרן.

קמתי והתיישבתי מול המחשב, לשמאלי הבלוק הצהוב וספרים מפוזרים סביבי. אצבעותי רצו על המקלדת, מידי הפסקתי להקיש כדי להריץ את עטי על הדף. עבדתי במרץ, ללא הפרעות, סביבי שררה דממה גמורה, הייתי לבדי באולם.








© כל הזכויות ליצירה שמורות לכוכב תועה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ אלול ה´תשע"א  
בס"ד

את הרעיון, אם הבנתי, אהבתי קצת פחות, סתם כי קצת חרוש. הפרפרים הם המוזה?
ה´ אלול ה´תשע"א  
אולי טיפה.
תודה על התגובה.
ה´ אלול ה´תשע"א  
לטעמי יש מה לחדד ולהדק.

יש כאן כמה פסקאות נפלאות, במיוחד אהבתי את הפרפר הראשון..
(יש לי חולשה לפרפרים..) יפיפה.
ו´ אלול ה´תשע"א  
וגם חלק מהתיאורים נהדרים.
הסיפור בכללו, בעיני, עדיין זקוק להידוק. לא ברור מספיק.
ו´ אלול ה´תשע"א  
ברוך/ה הבא/ה לביכורים.
ו´ אלול ה´תשע"א  
ז´ אלול ה´תשע"א  
חזק.
אהבתי :)
י"ז אב ה´תשע"ב  
כ"ט אדר ב´ ה´תשע"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד