בנושא
בכרם
חדשות
 
תתארו לכם / שבריר
בביכורים מאז ה´ אב ה´תשע"א

בעיני לפחות, המפליא מכל היה שתנועה כה קלה, משיכת יד אגבית שכזו, יכולה לאצור בתוכה עוצמה כה בלתי הגיונית.

השעה המאוחרת היתה אתגר למערכות העיתונים, ורק כמה מהן הספיקו להגיב עוד בליל הארוע. ב"המדינה", הופיע למחרת מאמר מערכת שהזכיר קצת כתב הגנה של נאשם שהתגלתה במפתיע ההוכחה הבלתי מעורערת לאשמתו. "עם כל ההפתעה" נכתב שם, "אין לגזור דבר ממעשהו של אדם אחד, גם אם הוא מגיע מהכיוון היותר בלתי צפוי, בפרט שבד בבד עם ההפתעה ספק אם יש מי שיכול לומר שלא ידע שבמוקדם או במאוחר הרגע הזה יגיע. לכך מתווספת העובדה שהמדע עודנו עומד איתן, ולפיכך נמצא שבסיכומו של דבר המעשה הינו חסר חשיבות לחלוטין. אין זה אומר שאין להביט בצער ובחמלה על חולשה אנושית שהתגלתה אמש במלא עוצמתה באדם אחד שמצוקה אישית הובילה אותו למעשה אומלל".

אני הייתי שם, וברגעי ההתרחשות עצמה, כך לפחות נדמה לי עכשיו, באמת עברה בי אותה ידיעה שמה שאני רואה מולי מצטרף לסדרת ה"איפה היית כש", והייתי שם, עשרה חמישה עשר מטרים מקסימום מרחק כשההופעה כבר גלשה לסיום, כשבלי אומר ודברים, באותה תנועת יד חלקה לא מורגשת ובלתי נשכחת הופיע פתק מקומט, חשבתי לעצמי מיד מי המטומטם שחיכה עם ההצעת נישואין לרגע האחרון, ואז אני ועוד עשרת אלפים איש נאלמנו דום כשהוא התיישר על הכיסא בארים, ניגב את הזיעה ממצחו בעודו מביט לעבר נקודה לא ברורה, נדמה לי שעצר לרגע לנשימה ארוכה לפני שקרא מתוך הפתק, חצי מחוייך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ושם כיפה על הראש, ושניה אחר כך בשעה ארבע שלי התעלפו שתי בחורות ומישהו צעק "חובש!" עוד לפני ששלמה ארצי גמר לרדת מהבמה.

לקח עוד יומיים למערכות העיתונים להתארגן. ב"ידיעות ראשונות" הוכרז גיוס חרום ושורה של מומחים מדיסציפלינות שונות פרשנו את האירוע מכל זווית קיימת. על פני עשרים עמוד נפרשו כל מגוון  ההסברים אפשריים. הצד השווה שבהם שכולם, ובכלל זה פרופ' פריד הנודע טענו, שהאירוע הינו שולי ואף צפוי מראש: "התופעה הינה תופעה מוכרת למדע, מחקרים רבים מראים שלמעשה בתקופת החיים האחרונה שלו כל אדם חוזר והולך לעבר ימי ילדותו. דומני שדי לציין שטרם שהזמר המפורסם עיברת את שם משפחתו נקרא "הרציג", ושסבא שלו היה רב, ונדמה לי שאין צורך להרחיב עוד בנושא. בנימה אישית רק אוסיף שאין כל ספק שמדובר במקרה מצער". ד"ר פרדי מועלם היה היחיד שמאן להשלים עם המציאות כפשוטה והוא טען מעל כל במה שהמעשה איננו אפשרי, ובלי ספק מדובר בפרובוקציה נמוכה במיוחד שנקדחה במוחם של יחצנ"ים במטרה להגדיל את מכירות האלבום החדש של הזמר.  

דווקא בגזרה החרדית נכשלו המאמצים לשדר אדישות, ואף ניתן היה להבחין בסימני התרגשות מעניינים. "ישר כח גדול, העיקר הכוונה, הסדר פחות חשוב לעת עתה" כתב מ. רבינוביץ', "ישר כחך ששיברת". גזרת הדתלי"ם התפלגה. הרב בן אור טען ש"הנה זכינו לקפיצת מדרגה בתהליך גאולתן של ישראל, אשרינו אנו החיים כולנו היום שזכינו לראותה עין בעין". מולו הפגינו אחרים אדישות מופגנת, כמו הרב נבות שקרא בטורו לחזרה לפרופורציות, ושלא על מעשה סמלי של אדם אחד ולו גם מפורסם מסיבות שונות ומשונות תקום ותיפול האתחלתא.

אתר "המדינה" לקח את העניינים לידיים. על פני גליון שבת המיוחד של "פרשת ארצי-הערציג" נפרשו ניתוחים מקיפים של השירה השלמה-ארצית לדורותיה. "כאיש אחד בלב אחד הגענו למסקנה שאפשר להרגע", כתב בהקדמה למוסף עורך התרבות של "המדינה" מיקי שלו, "אולי לא ידעתם, אבל גילינו שעוד בשנת שבעים שר ארצי בן העשרים ואחת שיר בשם "תפילת ערבית". תתפלאו גם אולי לדעת שהמילה "אלוהים" מופיעה בטקסטים של הזמר המזדקן שלושים ושמונה פעמים, לא כולל שירי משוררים. בינינו, גם אבידה גדולה לסצינת הפופ-רוק הישראלי לא צפויה. תמיד טענתי באוזני ידידי ואולי כאן המקום לחשוף סוף סוף את עמדתי: לא היה מתרחש שום אסון גם אם ארצי היה סוגר את הבאסטה בשמונים ושמונה אחרי "חום יולי", שלא לדבר על זה שההיסטריה סביב השיר המיותר של תשעים ושתיים ("ירח", כמובן) היתה נחסכת מאזרחי ישראל. ומעבר להכל - התלחשויות על כך שהאיש הזוי משהו הרי היו תמיד. 'חתולים מחשבים את קיצם לאחור' זאת לא שורה שאני כתבתי - נו, נדמה לי שלא צריך להוסיף מילה".

היו אלה ימים טובים לחוקרת הספרות האלמונית ציפי הר-ורדים שפרשה במאמר מיוחד את התזה שלטענתה פיתחה עוד בשנות השמונים: "שורה של מוטיבים עיקריים בשירת ארצי (אם נניח לצורך הדיון שניתן לכנותה "שירה"), מתייחסים לאלוהות. כך למשל הברוש המסמל את הפניה לאלוהי, או הריקוד שללא צל של ספק מתכתב עם הריקוד החסידי. גם לירח משמעות סימבולית ברורה: זהו משל לשכינה או לכנסת ישראל, ואולי אף לשניהם".

אך בשטח נראה היה שנסיונות הגימוד התקשורתיים אינם צולחים, כרגיל: השטח בער. להקות של בני נוער חובשי כיפות נצפו מגיעות למועדונים מוכרים בת"א. צעיר חיפאי אחד שפתח עוד בליל הארוע את דף הפייסבוק "למה מה קרה? גם אני שם כיפה, שימו גם!!!" גרף תוך ארבעים ושמונה שעות למעלה מ 12,000 לייקים, הרבה מעבר לשיא הישראלי של מחאת הביסלי.

ארצי נעלם. "איפה ארצי"? נכתב באדום בוער בשער "ישראל מחר". גדודים של ציידי פפראצי נלחמו לשווא על תמונה עדכנית. העדות המצולמת היחידה היתה של התיכוניסט הצעיר שמכר לערוץ שתיים במחיר מופקע את התמונה שהצליח לצלם בהופעה. "האמת היא שהייתי שם במקרה" אמר בראיון בוקר לאברי אלעד, "אני בכלל מעריץ של הגבעטרון. היה לי גם מזל שלא הבנתי מה בדיוק קורה כי כל השאר נכנסו כנראה להלם והורידו את האייפונים ברגע האמת". "ומה דעתך על עצם הארוע"?, הקשה אלעד, "אני? אין לי דעה". אלעד עצמו אמר לאחר מכן בראיון רדיו שעצוב לו לראות "איך שוב תאוריה מופשטת נפלאה הופכת לפרקטיקה בלתי רלוונטית".

ארץ שלמה ציפתה ל"כמעט שבת" ביום שישי באחת בצהריים. "תארו לכם שהיו סוגרים את גל"צ בדיוק עכשיו!", כתבה צעירה תל אביבית בסטטוס שלה בחמישה לאחת. "הוא פשוט היה נעלם ולא היינו שומעים ממנו לעולם!!". 

יממה קודם לכן, בדרך להקלטת התוכנית, צף ועלה במחשבתו כמו מאליו הטקסט שהראה לו פעם חבר, מישהו כתב באיזה פורום של חרדים שאבא של שלמה ארצי היה חתנה של מרת רחל'ה ליקוורניק אחותו של רבן של כל ישראל הגאון רבי יהודה מאיר שפירא זצוק"ל מלובלין מייסד הדף היומי ושל רבי אברהמ'לה שפירא זצ"ל מטלוסט ושל ר' משה שפירא ז"ל מלובלין, ושהיתה ביתו של רב יעקב שמשון שפירא משאץ חתנו של גדול הדור רבי שמואל יצחק שור זצוק"ל אב"ד ור"מ מונסטרישץ וראש בית הדין של הרבי הזקן מטשארטקוב זי"ע בנו של הריז'ינער זי"ע. ושהוא (כלומר רבי שמואל יצחק זצ"ל הנ"ל), היה בן אחר בן לעשרים ושמונה דורות רבנים שישבו על מדין והרביצו תורה והלכה בישראל, ובידו היה כתב ייחוס עד רבנו יוסף בכור שורו מבעלי התוספות שהיה בן אחר בן מיוסף הצדיק.

באחת ומשהו כמו רוב עם ישראל פתח גם הוא את הרדיו הישן בתוך הגי'פ הגדול המדרים כדי לשמוע שם את עצמו, זאת היתה הפעם הראשונה בשלושים ומשהו שנה שעשה זאת. כמו אלפי המאזינים גם הוא עצמו, גם אם מסיבות אחרות, הופתע לשמוע את הקול הצעיר. המאזינים הבינו עד מהרה: בסוף לא בוצעה הקלטה,זהו שידור חוזר של התוכנית הראשונה מ1980. דברים נאמרו בה, והוא, לפי כל הסימנים, הוא היה זה שאמר אותם.

אתם שואלים: למה עשה זאת? איני יודע. איני יודע גם על מה חשב כל אותה הנסיעה. איני קורא מחשבות, אך האם זה אומר שלא את אלה חשב? שחשב ששם ימצא תשובה לחידת חייו? או אולי מענה לשאלת הנצח הזאת - האנשים ממה הם אנשים? אני יודע, שמעתי גם את אלה שאמרו: בן אדם במנוסה זו סיבה למסע. אפשר שצדקו, ואולי גם על זה צריך להעצב. היה גם אחד שאמר בזלזול: ראיתיו בוכה, ושכח שליחידים מותר לבכות כשבא להם.

לא, לא הייתי באותה נסיעה, לא, אבל כמוהו גם אני ידעתי: לא כל החששות עוברים עם הגיל גם לא החלומות, ובכל הדרכים תחנות הביניים אוזלות.

נסע לנגב, אולי כי שם האלוהים גדול לפחות כמו כל אלה שהסתובבו לו בעיר והבטיחו הבטחות.

וזהו, שם כיפה ועזב את העיר.

תתארו לכם קצת אושר.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לשבריר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ אב ה´תשע"א  
ז´ אב ה´תשע"א  
ח´ אב ה´תשע"א  
http://www.youtube.com/watch?v=b2oEwVWdKbc

(לשמוע כמובן רק אחרי תשעה באב).

יופי של סיפור.
י´ אב ה´תשע"א  
יכל להיות מעולה אם היית מהדק:
יש קטעים בסיפור שמושכים לכיוון ההומורסיטי-ציני, ואחרים שנוטים לכיוון הרגשי (הסוף, אולי גם ההתחלה.)
מקומו של המספר בגוף ראשון לא כל כך ברור וקצת נראה מיותר. בוודאי על רקע חוסר האחידות (בכל האמצע לא מרגישים שיש כאן מספר גוף ראשון)
אני הייתי הולך על העצמת הצד הרגשי-הגותי על חשבון הציני (שהוא די שבלוני לטעמי) , והחלטה מה תפקיד המספר וצימצום לקראת תפקיד זה.
יש כאן אחלה סיפור עם פוטנציאל להיות סיפור טוב באמת.

(אחלה קישור, אברהם)
י"א אב ה´תשע"א  
זליג- לשון מרן היא "לאן שלא תיסע תיקח
שני בגדים ודוכיפת", מה שמביא אותי לחשוב שפיספסת כמה דברים בסוף הסיפור.

אברהם- פלא, מצווה לשמוע בכל זמן.

ארגמון- תודה על ההערות המעמיקות.
כ"ו אב ה´תשע"א  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד