בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק היכרות / סבתא של חנוך
בביכורים מאז כ"ב סיון ה´תשע"א

לאלעד, שידע להפסיד בכבוד


האוטובוס של 23:30. אוסף עייף של אנשים שהאוטובוס הזה הוא האפשרות האחרונה שלהם להינצל מאימת ההתייבשות בטרמפיאדה, וחבורת ביינישים שמנסים בכל מאודם להעמיד פנים כאילו הסיבה היחידה להיותם על האוטובוס הזה היא שהם ממש אוהבים את החזן של המניין המאוחר במרכז, עד כדי כך שרק בשבילו הם נסעו לירושלים. 

חבורה קטנה של בחורים מתמקמת בספסלים הקבועים. מחליפים בדיחות פנימיות, נהנים לברך לשלום חבר'ה נבוכים משיעור ד' ומטה. רגע לפני שהדלת נסגרת, אבי עולה, מתנשף. דווקא לא מתאים לו להגיע מאוחר.

"מה קרה, אבי?" קורא לו עידו בקול, "ניסית לאסוף עוד כמה נקודות?"
"חכה חכה", הוא צוחק. "הערב אין מצב שאתה עובר אותי. הייתי בגן הוורדים."
"אווו", יאיר מתעלם מהעובדה שכל האוטובוס מקשיב להם, "תודה שהלכת לשם רק כדי לנצח."
"מה פתאום, זו היא שביקשה ליד תחנה מרכזית. איפה רצית שנשב, ברמדה?"
הוא מקבל את העודף מהנהג, נכנס פנימה, מחליף חיוכים וברכות שלום מהירות עד שהוא מגיע למושב הקבוע שמחכה רק לו.
"נו?" שואל נועם, סקרן, "כמה?"
"שבע עשרה", אבי מחייך. "שלושה חברים בדייט - שתים עשרה נקודות, וחמישה זוגות לא מוכרים - עוד חמש."
"וואו", מתפעל עידו, "אני השגתי היום רק שש. חבר ושלושה זוגות." 
"רגע," מברר יאיר, "חבר בדייט או סתם חבר?"
"סתם חבר. בכלל לא בעניינים עדיין, נראה לי."
"סתם חברים הורדנו לשתים. יש לך רק חמש."
"מה פתאום?" מוחה עידו, "אם הוא לא בדייט זה פחות מפדח?"
"אולי לא פחות מפדח אותך, אבל פחות מפדח אותו."  
עידו ממלמל משהו מתחת לשפם.
"מה איתך, יאיר?"
"שני זוגות, זוג אחד מוכר ור"מ מהתיכונית. כמה זה יוצא?"
ויכוח קצר מתפתח. יאיר טוען שר"מ נחשב ארבע, אביעד אומר שאם הוא מהתיכונית זה רק שתים. בסוף הם מתפשרים על שלוש.
"שיהיה תשע." נאנח יאיר, "ממילא אין לי סיכוי מול אבי."
"שיעור ה', איזה ילדים קטנים." ממלמל בבוז בחור משיעור ח' שיושב מקדימה, ומכניס את האוזניות של הMP3-
, שיחשבו שהוא שומע שיעור של הרב יהודה.
הם מתעלמים ממנו באלגנטיות.
אביעד פותח את התיק, מוציא נסטי וחבילת וופלים מן.
"תעבירו. היא לא נוגעת בכלום, פאדיחה לאכול לידה."
עידו מצטרף אליו, שולף חבילת ביסלי ומיץ מתרכיז.
"מיץ פטל של הישיבה?" נועם כמעט מתעלף, "מה היא עשתה, המסכנה?"
"פעם קודמת השקעתי בפריגת ועוגיות שוות כאלה, של אוסם, והיא עשתה טובה שהסכימה לטעום. בעיה שלה. מה יש לי לעשות עם זה אחר כך?"
"לכבד אותנו?"
"תשקיע אתה בכיבוד לחברים שלך. לי אין כסף מיותר."
כולם מחייכים, אבל החיוך של אביעד גדול במיוחד.
"מה, אביעד", שראל תמיד שם לב לפרטים הקטנים, "מה זה החיוך הזה, היא הציעה לך נישואין?"
"דווקא מתאים לה", הוא צוחק, "פמיניסטית כאפות. נראה לי שאנחנו הולכים להפרד."
"באמת סיבה טובה להיות מאושר."
"היי, אני לא עד כדי כך גרוע. אני פשוט הולך לנצח הערב."
"חכה, עוד לא שמענו את כולם."
"לא צריך לשמוע. אני לוקח אתכם בהליכה."
"אתה בטוח?" נועם מתחמם, "לי יש עשרים."
אבי תוקע בו מבט חצי מאוכזב חצי המום. "איך?"
"זוג שאני מכיר - ארבע. שני זוגות סתם - שתים. חבר - עוד שתים. כבר שמונה. הרב דב - הגעתי לשתים עשרה."
"עאלק" מתלהב שראל, "פגשת את הרב דב באמצע דייט?"
"חכה," נועם מנסה להישמע דרמטי, "זה עוד כלום. נראה אתכם מגלים את מי פגשתי אחריו."
"רגע," לאבי יש חשיבה מהירה, "אל תגיד לי שזה מישהו ששווה שמונה נקודות."
"דווקא כן." זורח נועם.
"הרב יהודה?" עידו לוחש בזעזוע.
"אהה" נועם מוציא בקבוק כמעט ריק של מיץ תפוזים. "מהצד השני של הכביש, אבל לפי החיוך שלו הוא בטוח ראה אותי."
יאיר לוקח ממנו את הבקבוק, שותה חצי ממה שנשאר. "מזל שזו שאני יוצא איתה לא נמצאת כאן," הוא צוחק, "היא היתה מזדעזעת מזה שאני שותה פה לפה."
"מה פתאום פה לפה," מוחה שראל, "הם מזגו לכוסות בדייט. נכון, נועם?"
"אחחח", נאנח אבי, "איזה עולם שפוי היה לנו בלי הנשים. למה להתחתן בכלל?"
"רגע," אומר נועם, "אני רוצה הודאה רשמית שניצחתי."
"אהם." החיוך עדיין תקוע על הפנים של אביעד. "הרצון הוא יסוד חשוב בעבודת ה'."
"עברת את העשרים?" נועם בהלם.
"אני לא סגור כל כך על כמה נקודות מגיעות לי."
ניצוץ תקווה מופיע בעיניו של נועם.
"ארבעה זוגות - ארבע נקודות. חבר בדייט - עוד ארבע. שלושה חברים - שש. לכמה הגעתי?"
"ארבע עשרה. מי היה המורה שלך לחשבון?"
"חכו. עכשיו יש משהו שאני לא יודע כמה הוא שווה."
"פגשת את ההורים שלך?" מנסה עידו.
"יותר גרוע."
"מישהו מהישיבה?"
"אתם לא בכיוון בכלל."
"מישהו אחר מהמשפחה?"
"ברוך ה', לא. רק לחשוב על האפשרות שהיא היתה מהמשפחה שלי..."
"נו?"
"אנחנו הולכים בארמון הנציב, חופרים על פיתוח קריירה לנשים כן-או-לא, ואת מי אני רואה מולי פתאום?"
"לא!" קורא אבי. "אין מצב! זו מי שאני חושב עליה?"
"אהה", אביעד מהנהן במרץ. "זו שנפרדתי ממנה לפני שבוע וחצי."
"תרגע." אפשר לשמוע את שרידי הקנאה בקול של נועם. "בחורה שיצאת איתה זה שש. אנחנו בשוויון."
"כן?!" אביעד מחייך עוד קצת, אם זה אפשרי בכלל, "וכמה נקודות זה אם היא יוצאת עם בן דוד שלי?"
הם מסתכלים אחד על השני.
"יש לנו מנצח הערב!" מכריז יאיר בחגיגיות.
"רגע," נועם לא מסוגל לוותר בכזו קלות. "לא שמענו עדיין את שראל."
"אני?" שראל נבוך לרגע. "עזבו, לא משנה."
"מה קרה, אתה מתפדח?" לוחץ נועם. "תגיד רק כמה נקודות, בלי פירוט. נאמין לך גם ככה."
"לא הרווחתי נקודות הערב."
כולם מסתובבים אליו. עידו עוצר באמצע ביס בוופל. אבי כמעט שומט את בקבוק המיץ.
"לא יכול להיות."
"עובדה."
"לא פגשת חברים הערב?"
"חוץ מכם, עכשיו? לא."
"ר"מים, דודים, שכנים, משהו?"
"כלום. אף אחד."
"עזוב, נו, אין מצב שלא ראית זוגות בדייט."
"תראו מה זה."
"בטח," מגחך נועם, "על כמה מתערבים שפשוט ישבת במרכז ולמדת כל הערב?"
"נכון," שראל נראה משועשע, "ולכבוד המאורע המרגש של ללמוד סדר ערב במרכז טרחתי להתקלח ולהחליף בגדים הערב."
"אשכרה החלפת בגדים?" מתפעל אביעד, "משקיען!"
"שניה", נועם לא מרפה, "לגמרי לא פגשת אף אחד?"
הבחור משיעור ח' מוציא את האוזניות. שני בחורים שמפטפטים מאחור משתתקים.
"אף אחד", מאשר שראל.
"אז זה היה ייחוד."
"חס ושלום. הסתובבו שם אנשים. מבוגרים כאלה, מהאלה שמוציאים את הכלב לטיול כל ערב. לא נראה לי שמישהו מהם התעניין בנו."
"והיה שם מקום לשבת?"
"המון. ספסלים, דשא. אפילו צל מצאנו שם. יופי של מקום."
"בטח זה באיזה חור בקצה העיר. כמה שעות הלכתם לשם?"
"רבע שעה מתחנה מרכזית, וגם זה רק כי היא הלכה לאט."
עידו כבר לא יכול להתאפק יותר.
"איפה זה?" הוא שואל בלהיטות.
"השתגעת?" מחייך שראל, "לגלות כזה מקום?"
הבחור משיעור ח' מתאמץ להקשיב, מתפלל בשקט שהערסים הקטנים מאחור ינמיכו קצת את אייל גולן. עוד כמה בחורים זוקפים אוזניים.
"נכון", נועם מצטרף, "לא נגלה לאף אחד."
"נו," מתחנן עידו, "נתאם איתך זמנים, מבטיח. לא נתקרב לאזור כשאתה שם."
"עזבו", שראל נהנה מכל רגע, "אין על מה לדבר."
"נשדך לך את הבחורות הכי טובות שיצאנו איתן," מנסה אבי.
"תודה, מספיקה לי אחת, בינתיים."
"אתה לא חבר אמיתי." מטיח בו אביעד. "איזה מן חבר זה שלא עוזר לחברים בעת צרה?"
"יופי של עת צרה", מצחקק שראל. "אני כמעט מרחם עליך."
"תפסיק לעשות פוזות", יאיר ישיר מכולם, "אתה יודע שבסוף תגלה לנו." 
ההוא משיעור ח' ממלמל פרק תהלים.
"נו, טוב", שראל עושה פרצוף נכנע. "אני יוצא עם בחורה ממצפה רמון."
"ואני יצאתי פעם עם בחורה מטבריה. אז?"
"אז החלטתי להיות נחמד ומנומס. אתם יודעים, כמו שהרב יעקב לימד אותנו."
"נו?" אבי על סף התמוטטות עצבים.
"רציתי לחסוך לה נסיעות, אז נפגשנו בבאר שבע. רוצים מיקום מדוייק?" 
"באר שבע." משתנק עידו.
"באר שבע." יאיר המום.
"באר שבע." מחייך שראל. "באמת חשבתם שיש מקום כזה בירושלים?"



אוטובוס ביינישים גן הוורדים דייטים הומור

© כל הזכויות ליצירה שמורות לסבתא של חנוך
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד סיון ה´תשע"א  
אומנם היה קצת מלאה באמצע לספור את הנקודות, אבל בסך הכל טוב.
כ"ד סיון ה´תשע"א  
|בתור בת| אהבתי...
כ"ד סיון ה´תשע"א  
מעלה חיוך ומשעשע
אף פעם לא נצחתי..
כ"ה סיון ה´תשע"א  
והכתיבה - כמו תמיד - שובת לב, רגישה ואמינה.

[לא סיפור גדול, אבל ממש כיפי. טוב שיש גם כאלה]

שתמשיכי.
כ"ה סיון ה´תשע"א  
סיפור חמוד ביותר..נהנתי.
קצת מוקצן ברמת הרכילות בין הבנים..היי אבל אם זה הומריסטי מוקצן זה טוב..
כ"ה סיון ה´תשע"א  
אהבתי מאד. מסכימה עם כל אלה שלפניי.
כ"ה סיון ה´תשע"א  
איך זה כתוב יפה..
וההומור מוצלח :)
תודה
כ"ה סיון ה´תשע"א  
אבל לא כל כך ברמת האמינות.
הם מאוד מזכירים לי את סיפורי הצבא שלי, שעסקו במחלקה מעורבת. לביינישים זה פחות מתאים. משהו גם בפתיחות של נושא הדייטים באוטובוס מתנגש לי עם מה שאני מכיר - הייתי מאוד אוהב את הרעיון ומאוד רוצה שזה יהיה ככה - אבל בפועל כולם יבשושים ומתביישים שמישהו משיעור א ידע שהיית בכלל בדייט.

אז אהבתי את הרעיון. הייתי תוקף אותו מכיוון אחר. לא מכיוון של שיחה, כי זה בעצם משאיר אותנו בלי *סיפור*. הייתי מעדיף לתאר דייט שבו כל מה שמעניין את הבחור זה לצבור נקודות. זה פוטנציאל לסיפור הומוריסטי טוב. (ואולי כטוויסט הייתי מוסיף בסוף שגם הבחורה במשחק משלה, אבל זה לא מחייב, תלוי בהרגשה).
כ"ה סיון ה´תשע"א  
את התגית של "אוטובוס" קראתי בהתחלה כ"אסונות".

הממ.

הכתיבה טובה מאוד. מבחינת הסיום, אני מרגישה שהוא לא מספיק חזק. אבל שיהיה. זה באמת סיפור כייפי.
כ"ה סיון ה´תשע"א  
יסמין (ובעצם זו גם קצת תשובה לזליג):
לסיפור יש שני מקורות השראה: אחד זה האיש שלי, שאז היה רק בחור בפגישה שניה עם בחורתו (להלן: אני), וסיפר לה לתומו על פעם שבה השווה עם חבר כמה זוגות הם ראו בדייט. השני הוא דיון עם חברות שלי, שהסתיים במסקנה המצערת שאין דרך להפגש עם בחורים בירושלים (המקום שבו כוווולנו נפגשנו עם בחורים, כי כולנו מהאיזור) ולהיות מבוטחת מפני פגישה עם אנשים מוכרים. החיבור בין שני האירועים הוליד את הסיפור הזה.
עכשיו, לאור העובדה השניה, הסוף של הסיפור הרבה יותר ברור, נכון?
[זה לא תירוץ, כמובן. סיפור צריך להיות מובן בפני עצמו. מקווה שבפעם הבאה אשים לב לדברים כאלה בעצמי, גם בלי התגובות.]




(אה, ואם מישהו רוצה המלצה על המקום ההוא בבארשבע - בכיף. אני כבר נשואה, מ'כפת לי )

כ"ו סיון ה´תשע"א  
צחוקים,איזה מותק!
סחתיין עלייך סבתא של חנוך.
כ"ו סיון ה´תשע"א  
הנה, כאן את עושה את זה נפלא. כי את לא מדברת על התמודדות, ולכן הקלילות וזה שאת לא שואבת עמוק לא מפריע, כי אין כאן כאב. כאן הקלילות שלך היא תענוג צרוף. כתוב היטב
כ"ח סיון ה´תשע"א  
חמוד ומשעשע.
כאן המקום לוידוי אפל: אף פעם לא הצלחתי להבין מה מפדח בפגישת אנשים מוכרים בדייטים. בגיל מסויים כולם מניחים שאת/ה יוצא/ת לדייטים בכל מקרה, מה הפדיחה הנוראה בלאשר את זה?
כ"ח סיון ה´תשע"א  
חמוד ומשעשע.
כאן המקום לוידוי אפל: אף פעם לא הצלחתי להבין מה מפדח בפגישת אנשים מוכרים בדייטים. בגיל מסויים כולם מניחים שאת/ה יוצא/ת לדייטים בכל מקרה, מה הפדיחה הנוראה בלאשר את זה?
ד´ תמוז ה´תשע"א  
שימחת אותי.
ושיר אחרי הגשם- באופן כללי, פדיחות זה בדרך כלל לא רציונלי כל כך.
ח´ תמוז ה´תשע"א  
ההקדשה.
ח´ אלול ה´תשע"א  
איזה חמוד זה. המון משפטים שחייכו אותי ארוכות. (ואיפה היית כשאני חיפשתי לשוא מקום נורמלי לשבת בו בעיר המשמימה והבלתי-ידידותית לדייטים הזו?)
י"ז סיון ה´תשע"ב  
זה מזכיר לי סצנה של דייט ביינישי שעשינו בהכתרה. ובמיוחד זה: "אז החלטתי להיות נחמד ומנומס. אתם יודעים, כמו שהרב יעקב לימד אותנו".
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד