המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ציירים יכולים להסתדר בסין / זליג שפיץ
בביכורים מאז כ"ג אייר ה´תשע"א

*מחווה לז'וזה סאראמאגו
 

אז כמה אתם, במשפחה זאת אומרת, אנחנו תשעה, חמש בנות וארבעה בנים, ואוו, זה יפה, אנחנו רק שלושה. ובמה אתה עוסק, איזו צורה רשמית לשאלה, כן, אני מצטערת, אני מושפעת מאתרי היכרויות ומודעות בעיתון, אני אנסח מחדש, אז מה אתה עושה, אני סטודנט, ללימודי מזרח אסיה. לימודי מזרח אסיה, כן, למה את צוחקת, זה נשמע מאוד מוזר, סליחה, לא מאוד מוזר, מאוד ספציפי, לא הבנתי, אני מתכוונת, דווקא מזרח אסיה, דווקא לימודי מזרח אסיה, כלומר, בחור ישראלי קם בבוקר יום אחד ומחליט שהוא רוצה להוציא תואר בלימודי מזרח אסיה, ולמה את מתפלאת כל כך, בסוף אני אדע סינית, אוקיי, אוקיי, ברור שיש מה ללמוד, אבל כמו שאמרתי, זה מאוד ספציפי, נגיד, הנה, כן, עכשיו אני יודעת איך להסביר את עצמי, נגיד, תודה שאם לא היית קורא בתפריט החוגים שיש חוג ללימודי מזרח אסיה לא היית מעלה בדעתך ללמוד את זה בכלל, אבל את זה אפשר להגיד על הרבה דברים, כמעט על הכל, בעצם, חוץ מרפואה ומשפטים שחולמים מגיל צעיר, אני לא חושבת שאתה צודק, כלומר, אולי זה נכון שהנדסת חשמל זה משהו ששומעים עליו המלצות ורק אז רוצים אותו, אבל לימודי מזרח אסיה, מי מעלה בכלל על הדעת כשהוא עושה בגרויות שזו ורק זו המטרה הנשגבת של כל הסינוסים והקוסינוסים שיום אחד יסנגרו עליו מתוך גיליון הציונים, וגם בטח דחית את זה בהתחלה, ורק אחרי ששמעת המלצות, וכמה זה שימושי. יפה שכבר הסקת שזה בכלל שימושי, אני מניחה, מה זאת אומרת, אחרת למה שתלמד את זה, ולמה אנשים לומדים פילוסופיה, לא בדיוק בונים עם זה בניינים, נו, בדיוק בגלל זה אתה לא מתאים ללמוד פילוסופיה, כי פילוסופים מאמינים שבונים עם זה ועוד איך, איך את יודעת, אני מניחה, שוב, אתה יודע, אחרת למה הם לומדים את זה.
ומה את עושה, אני מציירת, ממש ככה, כן. אני מוכרת תמונות, יש לי גלריה קטנה, אוקיי, ומה החלום שלך, שתהיה לי גלריה גדולה. זה קצת מפתיע, את יודעת, אל תעלבי, אבל בתור מישהי שרק לפני רגע אמרה שצריך לשאוף למה ששימושי ולא ספציפי בחיים, הגזמת, לצייר זו דוגמא קלאסית לשימושי. תלוי איך את מגדירה שימושי, הרי אי אפשר להתפרנס מזה, נכון, לא ברווח, אבל לפחות זה מקצוע טהור וקמאי, רגע, הנה, אני יודעת להסביר את עצמי, לפחות ציור אפשר למכור. פעם היו שואבי מים, וחוטבי עצים, וציירים, אנשים מכרו את המיומנויות שלהם, היום אנשים טורחים כדי ללמוד לא מיומנויות אלא ידע תיאורטי מופשט, מה אפשר לעשות עם ידע מופשט, אבל כל העולם התקדם מאז והפך מופשט, אני חושב שאת טועה, רק אל תיפגע, בבקשה, זה לא שאני מזלזלת, אני יודע, זה בסדר, וגם אין לי בעיה עם זה שאת מציירת, אולי זה אפילו ישתלב איתי מצוין ונפתח עסק, למה אתה מתכוון, נוכל למכור ציורים בסין.


למה התכוונת כשאמרת ואוו, זה יפה, מתי, כשאמרתי שאנחנו תשעה אחים, איזה מצחיק אתה, באמת חשבת שאני אזכור מיום שלישי את התגובה הסתמית הזו שהגבתי, מה זאת אומרת, הרי אני זוכר את כל השיחה מילה במילה, ברצינות, כן, מה זה אומר, לא יודע, אני לא בטוח שזה חריג, בדרך כלל אני זוכר, אבל גם נדמה לי שאולי כן, שזה משהו מיוחד רק בעכשיו. אתה מחמיא לי. כנראה שזה בכוונה. אז אני חשבתי, כלומר, התכוונתי, מה שניסיתי לומר, שתשעה ילדים זה מאוד מכובד. מכובד כמו כל הכבוד, או מכובד כמו, היי, תשמעו, להצליח להתרסק במהירות מאתיים קמ"ש לתוך עמוד חשמל זה מכובד, אם להודות על האמת, לא יצא לי לשמוע כזאת התייחסות לאירוע כל כך טראגי, אבל שעשעת אותי, תודה, אז מה את אומרת, למה זה יותר דומה, אז זהו, קיוויתי שלא תשאל, אבל זה משהו באמצע. כלומר, כן, זה כל הכבוד, זה דורש אומץ, וזה מדהים, אבל תמיד יהיה נדמה לי שיהיה מישהו מהילדים שיפסיד מזה. אתה הרגשת ככה, לא יודע, כלומר, לפעמים כן ולפעמים לא, היו יתרונות וחסרונות, אני מאמין שיצאתי בסדר, אבל אי אפשר לדעת אם הייתי יוצא יותר טוב אם היו לי פחות אחים או שלהיפך, דווקא בגלל זה יצאתי ככה. אבל תמיד הרגשת שיש לך תשומת לב מלאה, לא, כי כשיש לך כל כך הרבה ילדים, זה קצת הגיוני שילד מספר שבע, נגיד, קצת יעלם אי שם בין שש ושמונה, כי שש הוא חמוד וכשרוני ושמונה קופץ על ספות בלי סוף, סתם אני זורקת. ותגידי לי את, עם שני אחים היה יותר טוב, זהו, אני לא ממש בטוחה, היה משהו מאוד מחמם ושומר בשני האחים הגדולים שלי, אבל לפעמים זה היה נדמה לי מעט מדי. אז מה אני מבין ממך, אם לרגע נדבר תיאורטית, פרקטית, אתה יודע שתיאורטית ופרקטית זה סותר לגמרי, כן כן, חכמולוגית, אני מתכוון שנדבר פרקטיקה ברמה התיאורטית, כמה ילדים היית רוצה, אם שלושה ותשעה זה לא זה, אני מניחה, אתה יודע, שמשהו באמצע, בכל זאת, יש כמה מספרים בין שלוש לתשע, ככה לפחות לימדו אותי עם הבדידים. אז נסגור על שש, זה בדיוק באמצע, אני מבינה שגם אתה היית חזק עם הבדידים, כן, אבל אולי לא חייבים בדיוק באמצע, בכל זאת לנו יש נסיבות מקלות, למה אתה אומר את זה, כי מה נעשה עם כל הילדים האלה כשנסתובב למכור ציורים בסין, צודק, צודק, אתה ממש צודק, והיי, שמת לב למשהו, למה, יש לנו את הבדיחה הפרטית הראשונה שלנו, זה שלב חיוני שחצינו, מזל טוב לגמרי. מה, קרה משהו, למה אתה שותק פתאום, סתם, פתאום חשבתי לעצמי, אולי באמת סבלתי קצת פה ושם מבעיה של תשומת לב.


רוצה לשמוע סוד, אני אוהב מאוד סודות, אז תדע לך שבדרך כלל הרבה יותר קשה לי להיפתח, ואני ממש ביישנית, זה באמת קצת מפתיע, לא, זה יותר ממה שאתה חושב, תקשיב, תחזיק את הכיסא, עם כל הבחורים שהכרתי לפניך לא עברתי את שלב הטלפון. ואוו. כן. עם אף אחד, אף אחד, תמיד זה נגמר לפני, בדרך כלל בגללי, איך את מסבירה את זה. אז האמת היא שאני פוחדת. כשאפשר להתחבא מאחורי האפרכסת זה הרבה יותר נוח, אני לא צריכה לדאוג מאיך שאני נראית, אני יכולה לדבר איתך בפיג'מה ורולים בשיער, אבל נדמה שזה משהו יותר עמוק מזה. אני חושבת, כן, הנה, אני מצליחה להסביר את עצמי, שתמיד כשטוב לי בשלב מסויים עם בחור, מפחיד אותי לאבד את מה שיש לי ביד, ולעבור לשלב הבא זה תמיד הימור עם סיכוי נמוך להצלחה, ככה שהמסקנה הקבועה היא שכדאי להישאר במקום ולא להסתכן, או יותר נכון, ללכת במעגלים, זה יותר מדויק. יקירתי, את סובלת מדימוי עצמי נמוך, כנראה, דוקטור, אני רציני, אני חושב שאת צריכה להתחיל ולראות את היתרונות בעצמך, ואז תוכלי להראות את זה גם הלאה, אני מודעת ליתרונות של עצמי, כן, את מודעת לזה שאת נפלאה, וזורמת, ומצחיקה, ומיוחדת, אויש, די, אני עוד מעט אסמיק, חוץ מזה, אתה סתם משקר, את רואה, מה, את מוכיחה את כל מה שאמרתי, את לא רואה את כל זה. בטח אתה אומר את זה לכל הבחורות שאתה יוצא איתן, בוודאי, וזה כי אני יוצא רק עם נפלאות וזורמות ומצחיקות שהן גם מיוחדות, ואוו, יש כל כך הרבה מיוחדות בעולם, סתם, אני צוחק, זאת אומרת, כן, כל אחת היא מיוחדת בדרכה שלה, אבל את מיוחדת קצת יותר, כן, ואתה שקרן, ואני אמשיך לומר לך את זה עד שתאמיני.
תגיד, כן, אתה חושב שיש זיווג אחד ויחיד, שצריך למצוא אותו ואפשר לפספס אותו בטעות, עם כל הקטע של בת הקול, וזה, לא יודע, זה קצת מפחיד אותי, האמת, תחשבי על זה, אם את עושה טעות קטנה בדייט, נגיד, מגיעה עם רולים בשיער, הפסדת, כן, למה את שואלת, מה, מה מצחיק, די, אתה מצחיק אותי. ואת, למה את שואלת, את לא מאמינה בכל הסיפור של הזיווג, זהו, שאני מתחילה להאמין.


נראה לי שהבנת אותי אתמול לא נכון, או לפחות שאפשר היה להבין לא נכון, לגבי מה, זה לא שאצלי הכל ורוד, שבנות עומדות בתור כדי לצאת איתי ולשמוע שהן מיוחדות, שזה שאני מטיף לך כמו כומר על להכיר את החסרונות של עצמך אומר שאני בעצמי מושלם בקטע הזה, או אם להשלים את המטאפורה, קתולי אדוק, בכל הנודע לדימוי העצמי הנמוך, מה, אתה לא מכיר ביתרונות של עצמך, רק למנות את של אחרים, זה לא שאני לא מכיר, יש לי כמה, ואני יודע מהם, אבל אני מסוגל לשחק עליהם בביטחון רק מרחוק, נניח, בטלפון, כמו שאמרת על עצמך, או באסמסים, אני יכול להיות חריף, ושנון, אבל כשנפגשים אני מרגיש כאילו כבר השתמשתי בכל הקלפים החזקים שלי ושמכאן אפשר רק למצוא בי חסרונות, לכן בתוך תוכי אני תמיד מעדיף ששלב הטלפון יימשך לנצח, כי הוא נותן לי את האשליה המתוקה של קשר שאני שולט בו, שאני שווה ערך בו, ממש כמו שאת סיפרת על עצמך. וזה הוכיח את עצמו במציאות, כלומר, בנות חתכו אותך, כן, בדרך כלל הן חתכו, ואת יודעת איך זה, בהתחלה את לוקחת בכיף, אבל אחר כך את מתחילה לאבד את הביטחון בעצמך, להאמין שיש בך משהו לא כובש, או חמור יותר, שאין בך משהו כובש, ואת מגיעה לכל דייט ראשון עם מינון של פחות תקווה ויותר חשש, תחושה של זמן שאול כזה, ואוו, רגע, עם כמה בנות בעצם יצאת, בואי נגיד, לשם העדינות, שכמו שאמרתי, אני לא בדיוק קתולי אדוק.
אז מה, אנחנו באותה סירה, כנראה שכן, שנינו מתוסבכים, שניים שאם יתחתנו יצילו שניים אחרים, כמו שאומרים, היי, אמרת את המילה האסורה, עם השורש ח.ת.נ, אתה לא יודע שאסור להזכיר אותה עד הדייט העשירי, אותך לרבקה שמעון, תלוי את מי שואלים, את יודעת, אם היינו באים ממשפחות חסידיות השיחה הזו הייתה מתקיימת בשולחן השבת שלנו בבית, לא בדיוק השיחה הזו, הרי היינו מדברים על צ'ולנט ועל השידוך הנרקם בין משפחות האדמו"רים, תגידי, את מסתכלת עליי אחרת עכשיו, אחרי כל מה שאמרתי לך על עצמי, אולי את רואה אותי באור אחר, מה את מחייכת, כן, אני רואה אותך באור אחר, פתאום אני רואה שאתה בן אדם, איש, ממש כמוני, לא איזה מלאך נשגב, וזה משהו שהיה מאוד חסר לי עד היום, מישהו שיהיה איש פשוט, עם חסרונות ופחדים, בדיוק כמוני. תגידי, הדייט העשירי הזה, מתי אנחנו קובעים אותו, מתי שתרצה, רק צריך קודם דייט חמישי ושישי, אה.


נכון שלא תגמרי איתי, תיזהר לפתוח פה לשטן, אפילו לא בצחוק, שלא תכניס לי לראש רעיונות מגונים עד שאני מתחילה ליהנות. נכון שלא תגמור אתה איתי, תפסיקי לבלבל את המוח, תראי איך אנחנו נשמעים, כמו שני תיכוניסטים שמעבירים פתקים בשיעור היסטוריה. אתה באמת חושב שאנחנו רשמית בשלב הדביק, מוזר, נכון, את לא חושבת שאנחנו טיפה מקדימים את זמננו, ממש טיפה, לא יודעת, אל תשכח שיש כאלה שמתארסים ומתחתנים אחרי שבועיים, כנראה שכשזה נכון לא צריך בכלל את כל המוסכמויות של מהר ולאט, וזוג בלי תסבוכים יכול לתקתק הכל, כן, אבל את יודעת מה הבעיה, אנחנו ממש ממש לא זוג בלי תסבוכים. תודה שהזכרת לי.
אבל שמת לב מה אמרת, מה, שזה נכון, את באמת חושבת, את באמת חושבת שזה נכון, כי גלום פה הרבה בקביעה הנמהרת זה נכון, בצמד המילים הזה שאומרים אותו בלי משים המון פעמים, על קלישאות כדורגל, על חוקי פיסיקה ועל תחזיות זוגיות, אם את מבינה מה את בעצמך אומרת, אם את קוראת בין השורות שאת בעצמך כתבת, אם את שמה לב שאת בועטת בחוק הדייט העשירי, ועוד בתור מישהי שמגדירה את עצמה כאחת שבדרך כלל פוחדת לעבור משלב הטלפון, די, די, תפסיק לחפור, מה אתה רוצה, שאני איתמם, שאגיד, מה, למה, אני לא מבינה מה אתה אומר, או שאשחק במשחק שלך, שאגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע. מאיפה את יודעת מה אני רוצה לשמוע, אני לא, אני יודעת רק מה אני רוצה. אז אולי תגלי לי, למה נראה לך, אתה צריך לגלות בעצמך, הבנתי, אבל איך אני אדע, תנחש, אולי רק תתני רמז, אה-אה, זה באורך של שלוש מילים במקרה, זה יכול להיות שלוש מילים וזה יכול גם להיות יותר.
את באמת חושבת שצומח כאן בינינו משהו אמיתי, משהו יפה, את חושבת שזה אפשרי, שהעתיד שלי והעתיד שלך מצטלבים, מסתדרים, תגיד לי אתה, לדעתך ציירים יכולים להסתדר בסין או שהם נידונו להתברבר שם לנצח, אה, ובכן, אולי עם ספר מפות טוב, או מתורגמן, או בן זוג מתורגמן, היי, זה בוודאי יקל מאוד על ההתאקלמות, נכון, נכון, אוי, אז יש לי שאלה, חשבתי לעצמי, אני מתכננת לנסוע לסין בשנים הקרובות, ויש לי נטייה לצייר, תרצה אולי לעזור לי בזה, לא יודע, תלוי אם תרצי להיות בת הזוג שלי, קודם תגיד לי מה שאני רוצה לשמוע, הייתי רוצה. אז מה הבעיה, אני פוחד, אני פוחד לשמוט את האשליה היפה והחמימה שלי. אל תפחד, אני אעזור לך. יש לי רעיון, אני מקשיב, תגיד לי בסינית.


התגעגעתי אלייך, אני יודעת, איך את יודעת, כי התגעגעתי גם אני אליך. לא הצלחתי להירדם אתמול, אחרי השיחה שלנו, פשוט שכבתי במיטה עם חיוך בעיניים עצומות, מוזר, כי אצלי זה הפוך, אני נשכבתי והיה לי כל כך טוב שנרדמתי מיד, למה על מה היה לך לחשוב כל כך הרבה, קודם כל זה לא שחשבתי, זה שהגוף שלי היה מוצף באדרנלין, ודבר שני, בטח ובטח שהיה על מה לחשוב, אני שוכבת במיטה שלי וחושבת לעצמי שאולי, אולי אולי, מתישהו בעתיד אתה תצטרף לצידי במיטה הזאת. ואיך זה גורם לך להרגיש, מצד אחד התרגשות, פרפרים בבטן, מצד שני פחד אלוהים שאין דברים כאלה.
איזה חלק, החלק של הידיעה שמצאת, עצם ההתרגשות, או, גם זה וגם לא, תסבירי, אני אנסה להסביר את עצמי, ברור שיש את השמחה על עצם המציאה, בכל זאת, זה הבחור שמאז שאת ילדה תהית איך הוא ייראה ומי זה יהיה, ואיך הוא ידבר ויחייך, אבל מה שמפחיד זה כל מה שעתיד לקרות מבחינת הקירבה, אני מדברת על הקירבה הגופנית, זה פחד, זה פחד של ממש. אבל זה פחד מהלא נודע, את מבינה את זה, הרי ברור שאובייקטיבית אין מה לפחד, הרי זוגות חיים יחד שנים, אתה טועה, ברור שזה גם פחד מהלא נודע, אבל זה גם מהנודע, מעצם הזעזוע האדיר הזה בעולם הפיזי שלי, אתה הופך להיות שותף מלא בגוף שלי, שרק אני מכירה, ורק אני למדתי להתבייש בו ורק אני אוהבת את כולו. המגע, הקירבה, הדברים שתראה, המחוזות שתגיע אליהם, אני צריכה לבטוח, לבטוח לגמרי באדם שאני נותנת לו את המפתחות האלה לעצמי. סליחה, יקירתי, אבל את מדברת כאילו את כאן לבד, כאילו לי אין גוף שכבר עשרים ושבע שנה אני מסתיר, כאילו לי אין פחדים, להיפך, אני אבין לגמרי אם תפחד גם אתה, זה בדיוק מה שאני אומרת, זה צריך להיות פחד של שנינו, זה אמור להיות קושי של שנינו. אז בואי נעשה עסק, אני אבטח בך, ואת תבטחי בי, אני יודעת שאנסה, ואני יודעת שאיתך אני הכי בטוחה שאני יכולה לנסות, אבל אתה תצטרך להבין ולזכור שזה עדיין יהיה קשה לי, קשה ממש, להביא אותך אל המרחב הכל כך אינטימי הזה שלי, אני חושב שכבר הבאת אותי אליו.


אתה חושב שנגור בבית עם חצר, או בבניין דירות, ובכן, זה תלוי, בעיר או ביישוב, מה את מעדיפה, מה אתה מעדיף, אין לי מושג. זה תלוי גם במה שנעשה, נכון? באם הגלריה שלך תהיה קרובה או רחוקה, ואם יהיה לנו רכב. יהיה לנו בטוח, היום אי אפשר להסתדר בלי.
אבל איזה כיף שאנחנו כבר מדברים על זה, הא, כן, לגמרי, תראי איזו דרך עשינו, אנחנו יכולים להיות גאים. אני אומרת לך, בחיים לא הרגשתי ככה, התחושה שלי ממש שונה. אני מרגישה שאנחנו באמת יכולים להתקדם קדימה. באמת.
עד לאן, תגידי לי עד לאן, אני לא יודעת, אני חושבת שהשמים הם הגבול. דבר אחד ברור לי. הפעם את שלב הטלפון אנחנו עוברים בטוח.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לזליג שפיץ
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד אייר ה´תשע"א  
יצא מוצלח מאד, אבל אני סתם מאופק עכשיו, כשסיימתי רציתי להראות למישהו כמה זה מגניב,
גם הכותרת טובה, וממש הצחקת אותי עם רבקה שמעון, אבל למה כתיבה כל כך שונה עם נושא כל כך נדוש.
אולי זה ממצה את עצמו לפני הסוף, בכל מקרה אני לא חושב שאפשר לכתוב יותר מזה בסגנון הזה על הנושא הזה, ועוד בלי עלילה ממש, לא יודע מה לחשוב, אני מנסה להבין מה הקיטוע הזה עושה לקריאה, ועולה לי בעיקר חיוך, ותודה למי שהמציא את הפיסוק.
כ"ד אייר ה´תשע"א  
זה כל כך משקף שכמעט לא היה כיף לקרוא את זה...
כ"ד אייר ה´תשע"א  
(יודע מה, אני מתחילה להצטער שעזבתי את העריכה.)

אתה טוב. לאחר קריאה אחת אני חושבת שהכנסת יותר מדי את "שלב הטלפון", אבל אולי קריאה שנייה תסדיר את זה. עם זאת, אין לי פנאי לקריאה שנייה.

עמדת בכבוד (רב!) בסגנון הכתיבה. ואני אומרת את זה על אף שלא סיימתי אפילו סאראמאגו אחד.

יאללה, לך תשיג כבר את הנובל שלך.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
והכנסת גם בזה פאנץ' (אא"כ הבנתי לא נכון),
אני מודה שלא הבנתי מה הסיפור רוצה לומר.
כלומר, אוקיי, אתה יודע לכתוב היטב, וזה ידוע, אבל לא הצלחתי עדיין להבין איך הסגנון מסתדר/לא מסתדר עם הנושא, ואיזה משהו חדש כתבת כאן.
פעם לפחות היית יותר ברור באשר ל"מה רציתי לומר". :)
כ"ה אייר ה´תשע"א  
כל כך חבל על הפאנץ' בסיום. כל כך מוצלח בלי.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
מאתגר לקריאה. מה הוא אומר, מה היא אומרת. יותר מידי פסיקים, פחות מידי סימנים אחרים, אבל אני מניחה שזה חלק מהסראמנגו או מה שזה יהיה.

הפסקה האחרונה מיותרת לגמרי.

חוץ מזה? הזכרת לי קצת את גרוסמן, בהתחלה של "אשה בורחת מבשורה", ולהזכיר את גרוסמן זה מרשים מאד.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
בהתחלה חשבתי שהרסת הכל בסיום ושאתה רשע וחייב ללמוד שלא לכל סיפור חייב להיות פאנץ' שיהפוך הכל. אני עדיין חושבת שיהיה אתגר בשבילך להצליח לכתוב סיפור כזה בצורה טובה בלי שיש נקודה שאתה מושך אליה. יש משהו קל יותר בזה שאתה יודע שהפאנץ' יגרום לכל הסיפור להראות אחרת, אז הוא פחות צריך לעמוד בפני עצמו והיה טוב לסיפור הזה ספציפית בלעדיו.
אבל באופן אבסורדי, דווקא בגלל שהפאנץ' היה יכול להרוס והוא לא, זה מציב באור חזק יותר את ההצלחה ליצור דמויות כאלה מכמירות לב. בעצם בלי הסיום הייתי מסכימה עם ארגמון שאין לך כאן אמירה מספיק חזקה, אבל הסיום מעצים את החרדות המטורפות של שניהם ואת התהיה אם זה נקרא הצלחה או לא. אחרי שהבנתי והתבאסתי לרגע, חשבתי שזה דווקא לא סוגר כלום, זה רק מעצים את המיוחדות והקושי האדיר של שניהם ליצור קשר וגורם לי ממש לרצות להאמין שזה בסדר שהם הגיעו עד כאן ככה, זה לא מוחק את האמת במה שנבנה שם, ולהאמין שהם עוד ייפגשו וזה יהיה טוב. זו בעיניי האמירה של הסיפור והיא חזקה מספיק.
ואני לא יודעת למה חייבים שסגנון הסיפור יוביל למשהו מסויים, יש תוכן ויש צורה וכל עוד הם לא מתנגשים ומעבירים משהו לא אמין, זה בסדר, זה גורם לקרוא באווירה מסויימת והאווירה הזו לגמרי מתאימה כאן, כזו חצי מכניסה ללחץ וחצי מרגיעה.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
את ז'וזה סאראמאגו לא מכיר. מחווה לסגנון כתיבה? או יותר מזה?
קשה להיכנס למהלך של הכתיבה, השיחה, להבין את המהלך, מי נגד מי, והאם "אמרתָ". כשנכנסים לעסק, נכנסים. עדיין לא כל ברור לי כל העסק, כאילו יש את הקטעים, והדמויות ואיך שהם מתגלים באמצעות הדיבור, והתובנות שלהם, והבדיחות הקטנות, וכל העסק הוא רק שיחה בינהם בלי שום הפרעות שזה נפלא, אבל עדיין לא ברור לי כל העסק, במובן של המהלך כולו, הרצף. ואם יש פה בכלל מה לחשוב.

ומה שפליאה אמרה, באמצע שלה.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
שטוענים משהו כמו "זה גורם לקרוא באווירה מסויימת והאווירה הזו לגמרי מתאימה כאן" זה כבר הסבר למה הסגנון הזה כאן.
ואני עדיין לא מרגיש שקיבלתי הסבר הולם.

(אה- ושכחתי לכתוב פעם קודמת: הפיסקה האחרונה לגמרי מיותרת. לא שהיא לא מוסיםה לסיפור, אלא שהיא מיותרת)
כ"ה אייר ה´תשע"א  
(איך שאי אפשר לתפוס איפה המשפט שלה מתחיל ואיפה שלה נגמר, כאילו שהם ישות אחת. כאילו זה דיאלוג עצמי. וזה כיף לקרוא כאלו סיפורים :) )
כ"ה אייר ה´תשע"א  
הוא, שאת "על העיוורון" קראתי בדפוס, מחשב זה מסנוור, ולקרוא כאלה פסקאות ארוכות ולהמשיך להחזיק ראש, פשוט רוצח את העיניים.

מעניין הקטע עם הפיסוק, כי השפה שלך מלאה סלנג, ואם היית מוסיף אנטר בסוף כל שורה לא הייתי גומר חצי, כי זה היה נורא משעמם, אבל עכשיו בלעתי הכל.
זה יפה לבנות דמויות שלמות ומלאות לחלוטין דרך דו-שיח.
הכותרת יפה. ההתחלה מצוינת, הסוף טיפה פחות, היו כמה משפטים שממש אהבתי ("תגיד לי בסינית").
אני לא בטוח שהבנתי את הפאנץ', אבל אם כן אז לא אהבתי אותו. את רבקה שמעון אני לא מכיר.
ואין ספק שמי שלא קרא את סאראמאגו בכלל, נהנה הרבה פחות...
כ"ה אייר ה´תשע"א  
לא היה חזק מספיק בשביל להצדיק את קיומו, לדעתי.

והפסקה האחרונה לא כל כך מוסיפה, משאירה תחושה של כלום.



וחוץ מזה - שבחים וקילוסים ותשבחות כרגיל.
כ"ה אייר ה´תשע"א  
ואיך נהנתי לקרוא אותו!!
כ"ה אייר ה´תשע"א  
ואיך נהנתי לקרוא אותו!!
כ"ה אייר ה´תשע"א  
סאראמאגו זה כן, וזה מצוין. ממש.
כלומר, זה רק דיאלוג ולא פירוט שלם כמו אצלו, אבל זה טוב. מאוד.

בנוגע לכל השאר, לא יודע. תכלס נהניתי. אז תודה לך.

נתנאל.
נ"ב
ושוב, למה פאנץ' כל פעם?..
כ"ו אייר ה´תשע"א  
לא יודע מי זה סאראמאגו, אין לי תואר בספרות, ואני בשלב אחר בחיי האישיים. אבל יש לי לב מבין ואזניים לשמוע, ומוח לחשוב וזה הספיק לי כדי לדעת שהנה יצירה יפה מאוד. הן התוכן והן צורת הכתיבה מעבירים בי תחושה של תזזיתיות ודינמיות של דייט. בליל המילים שמתערבב והופך למשפט אחד ארוך. פשוט נפלא!
אבל היה חסר לי קצת שתיקות ומבוכה. הטקסט משקף זוג אנשים שדי ברור להם מה הם הולכים לומר במשפט הבא, והשנינויות כאילו באות מאליהן. היה ניתן לשלב משפטים שבהם דווקא לא ברור מה הוא/היא יגידו, משהו שמשקף קצת מבוכה.
אהבתי.
כ"ו אייר ה´תשע"א  
וגם הכותרת ממש מעולה!
כ"ו אייר ה´תשע"א  
סיפור לא קשור, אבל דומה, בפאנץ'. ולא ז'וזה, ומאוד מונולוגhttp://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=62542
כ"ו אייר ה´תשע"א  
אהבתי את המילים שנשפכות אחת לתוך השניה.
רק היית צריך לכתוב:
אז כש...מה? טוב תגידי את,ואני...וגם ....פתאום.
שקופצים למשפטים של האחר ואז נסוגים.
לאידעת, ככה זה אצלי לפעמים.
מוצלח מאד!
כ"ו אייר ה´תשע"א  
מה דומה: ז'וזה סאראמאגו ממש מורגש, ממש נהניתי מהסגנון הכתיבה הייחודי.

מה שונה: היה קטע קטן בו התבלבלתי ובתחילה לא הצלחתי להבין מי אומר מה, מה שלא קרה לי אצל ז'וזה. בכל מקרה, התקווה הזו ממש עושה טוב על הלב, ממש נותן אסוציאציה חיובית לסגנון הזה, כי אחרי ז'וזה הסגנון הזה מזוהה אצלי בראש עם אבדון ואנרכיה. חיכיתי, שבסיפור שלך, יקרה איזה משבר נפשי או משהו כמו אצל ז'וזה.
פשוט התמימות והאושר קונות, לגמרי.
כ"ו אייר ה´תשע"א  
הצחקתניXD
מסכימה עם דניאל, היה חסר קצת שתיקות ומבוכה, היה נראה כאילו ברור להם מראש מה הם עומדים להגיד...
כתיבה משעשת של עולם הדייטים;]
כ"ו אייר ה´תשע"א  
אבל אוף, אני ידעתי כבר מההתחלה.
היה לי קצת מעייף, זליג, אפשר לומר, נכון?
קצת מעייף.
הצלחת להפטר מהציניות לרגע, זה יפה.
כ"ז אייר ה´תשע"א  
סיפור קצת מייגע לקריאה...
האמת שמהיכרותי איתך ציפיתי ל'פאנץ' בסוף כבר מההתחלה...
לדעתי, הוא מוסיף המון..

סה"כ רעיון יפה, קצת עצוב ומובן.

רון.
כ"ז אייר ה´תשע"א  
ופשוט.
ונוגע.
ואין וו' אחרי פסיק, תרשום:)
כ"ז אייר ה´תשע"א  
באמת נוגע והקטעים לקראת הסוף, כשהם מתחילים להיקשר - מרגשים, ונותנים תקווה, שגם ממשהו שלכאורה נראה סינתטי וכפוי- דיבור למטרת חתונה בטלפון ובדייטים ( לפי הסוף, אני מניחה שהתכוונת שהם אפילו לא נפגשו, אבל אני לוקחת לעמי את החירות לדמיין שאולי הם נפגשו :))- יכול לצאת משהו אנושי, וחם ואינטימי שכזה.

הכתיבה נוגעת, ותופסת רגעים אנושיים, אבל די עמוסה, והרבה פעמים לא ברור מי אומר מה. אבל אני מניחה שיש רעיון שעומד מאחורי זה.

בקשר לפאנץ' בסוף, כפי שאחרים אמרו פה, גם אני הייתי מוותרת עליו, אבל שוב- אני מניחה שהייתה כוונה מאחורי זה. אולי להראות שבונים הרים וגבעות, ומצפים לכל כך הרבה עוד אפילו לפני שנפגשים, ממש, במציאות המוחשית, ובונים יחד קשר אמיתי שיחזיק לאורך זמן.

בקיצור- אהבתי מאד. ואני בטוחה שי לי עוד הרבה מה להבין מקריאות חוזרות.
כ"ז אייר ה´תשע"א  
יש בדיאלוג הזה משהו קצת מעייף, אבל שווה להתעייף בשביל זה.
נוכחתי לדעת שפרוזה יכולה להיות טובה גם אם אין עלילה ממשית, ושאפשר לוותר על גרשיים לפני ציטוט.

כ"ז אייר ה´תשע"א  
אני אהיה כנה, רק כי זה אתה, ואני יודעת שתאכל את זה בכל אופן:
ביאסת.
אני מתכוונת, אתה כל כך כל כך טוב, ועד שסוף סוף כתבת משהו חדש ובאתי לקרוא את זה בנשימה עצורה ו-
לכל אחד הייתי אומרת שזה מדהים, ואפילו זה לא הפאנץ' שהפריע לי. החלוקה גאונית, הזרימה מרתקת, וממה שאני יודעת על סאראמגו, זו חתיכת מחווה יפה אבל חסר לי זליג. ביאסת. מצטערת
כ"ח אייר ה´תשע"א  
אם סרמאגו כותב ככה, אני לא מתכוונת לנסות לקרוא אותו אי פעם.

בגדול, מזדהה עם מה שארגמון אמר.
וגם, הפסקה שבה הם מדברים על הקשר הפיזי, מרגישה לי ממש לא אמינה. חוץ מזה שאותי היא הביכה, אני פשוט לא מצליחה להבין איך יכול להיות שזוג שמכיר רק בטלפון, שמכיר כל כך מעט זמן, שבקושי מכיר, בעצם, מסוגל לדבר על כזה נושא בכזו חופשיות.
כ"ט אייר ה´תשע"א  
אפילו משפט המחווה מיותר. זה מובהק.
מוצא חן בעיני שהסגנון לא מאפיל על התוכן אלא ממלא אותו.

ואת דעתי החיובית על הכתיבה שלך אתה יודע.
א´ סיון ה´תשע"א  
אחרת הפאנץ' לא היה עובד.
(אם זה היה כתוב רגיל, זה היה אחד מהשניים: או שזה היה נכתב כך אבל מפוסק נורמלי, ואז זה היה שקוף שזאת שיחה ולא פגישה; או שזה היה נכתב כפגישה, עם תיאורים והכל, ואז לא היה מקום לפאנץ') .
זליג, כיוונתי לדעת גדולים?
א´ סיון ה´תשע"א  
בס"ד

זילג, אני דווקא נהנתי מהפשטות שלך. מאוד. דמויות יפות, ואני נורא רציתי שבהן יתחברו ויצמח ביניהן משהו. דווקא הסיגנון תרם לשותפות שלי ,כקוראת, בבניין הקשר שלהם. כאילו אני יושבת מתחת לספסל בגן הוורדים בדייטים שלהם. כאילו, צופה מצד שהוא נוכח תמידי.
מצד שני, ברור שזה סיפור קליל, עם אמירה קלילה. אבל יפה לך גם ככה.

שבת שלום!
א´ סיון ה´תשע"א  
בס"ד
יפה ועליז...
אהבתי מאוד את צורת הכתיבה, בלי רווחים ובלי ציטוטים...
תודה!
ה´ סיון ה´תשע"א  
הדיאלוג על האינטימיות מיותר לטעמי, גם אם הוא מחדד עד כדי חוסר אמינות את הפואנטה.
חוץ מזה הפאנץ' ממש צפוי
אבל הכתיבה באמת מדהימה, והסגנון של איך שהבאת את השיחה - מתאים בול, זה מצליח להעביר את השיחה בצורה מיוחדת וגם בצורה מובנת וגם קריא בזרימה - זה כשרון.
ז´ סיון ה´תשע"א  
אבל ממש היה לי חסר התהליך ההפוך שמתחיל מהאמצע, שלאט לאט לא מסתדרים. אם היית עושה את התהליך שבו ביחד מתקרבים ולאט לאט מתרחקים עד פרידה, הייתי נהנה יותר. אבל, זה רק אני. מחפש אמת ולא הוליוודיות.
חשבתי שלא יהיה דביק, אבל היה דביק.
נהנתי מכתיבה, אבל לא מחוסר הראליות.
ז´ סיון ה´תשע"א  
מי זה סאראמגו, ואיך הוא כותב, ושגם הוא טיפוס של פאנצ'ים, ככה שמכל המחוות, זו הכי מתאימה. ודווקא הכתיבה יכלה להתפזר יותר ולדבר יותר עם הקורא, ולו רק בשביל להדמות לסאראמגו עד הסוף. פסיקים זה לא הכל אצלו, אתה יודע.

אבל אהבתי, וגם את זה אתה יודע.
י"ג סיון ה´תשע"א  
נהניתי לקרוא הכל (כולל ובמיוחד הסיום!) מצא חן בעיניי.
כ"ו סיון ה´תשע"א  
בתור חובב סאראמגו מושבע (לא שאני קורא את ספריו שוב ושוב, אבל קראתי 5 מהם),
פשוט היה לי עונג לקרוא את זה.
נפלא.

אמנם הייתי מוסיף קצת פסקאות התפלספות סאראמאגיות למיניהן בין לבין, האלה שהוא מתלבט בהן בינו לבין עצמו ומשתף את הקורא, ולא נשאר רק בדיאלוגים המבריקים שלו.

על כל פנים -
תודה על מחווה משובחת מאד.
כ"ה תשרי ה´תשע"ג  
גם אחרי הרבה זמן שסיימתי לקרוא. עושה פרפרים בבטן! כתבת מעולה וממש נכנסתי לראש.
(גם לי הזכרת את גרוסמן, הקו מחשבה הרציף שמכניס אותך לטרנס... באמת שעשית לי את היום!)
כ"ה תשרי ה´תשע"ג  
נהניתי כמו תמיד.
אבל... לדעתי כדאי היה לבחור את המילים יותר בקפידה- הכול קצת ארוך מדי. קצת מתיש. למרות הסגנון היפהפה. ודווקא אהבתי את הפאנץ'. הלוואי שבחיים הכל היה כל כך יפה...
ט"ז תמוז ה´תשע"ג  
תמיד נהניתי לקרוא שוב. זה יפהפה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד