בנושא
בכרם
חדשות
 
שיר לא קיים / לייאה
בביכורים מאז ב´ אייר ה´תשע"א



אִלּוּ הָיִינוּ לִוְיָתָנִים, הָיִינוּ שׁוֹמְעִים זֶה אֶת זוֹ
בְּמַעֲמַקִּים מִמֶרְחָק אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים.
אַתָּה מְסַפֵּר לִי לְלֹא קוֹל אֶת הָזֶרַע שגָדֵל בֵּינֵינוּ
כְּבָר שְׁנֵי גִּלְגּוּלִים שְׁלֵמִים.
הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָעָלִים שֶׁצִימֵחַ בָּסֵתֶר?
הַאִם אַתָּה נִרְעַד.
הַנַח לָחֹשֶׁךְ שֶׁיְגוֹנֵן. אַל תִּקְרָא לָהֶם דְּרוֹר,
לַזְרָעִים הָרֵי הַאָסוֹן.

גַּם אִם כְּאֵב הַכְחָשָׁתְךָ יְכַוֵּץ אוֹתִי לְכֹל
הַלֹא יֵשׁ
הַפָּעוּר שֶׁבָּעוֹלָם, אַל תִּיצוֹק נוֹכְחוּת
לַחָלָל הַגּוֹעֵשׁ הַזֶּה, אַל
תִּתְלֶה בּוֹ תָּוִוים.

אַתָּה יוֹדֵעַ, עַל אַף
שֶׁהַרוּחַ אֵיתָנָה וְצוֹדֵקֵת,
אֵין לַה גּוּף עַל הַאֲדָמָה הַזאֹת.
(וּבְמַה יֵש לַנוּ לְהֵיאַחֵז אִם לֹא בְּרַגְלֵינוּ.)

מֵעוֹלָם לֹא שִיעָרְתִי שֶׁהַפַּחַד יָכֹל לִהְיוֹת
שָׁקֵט וְדָּחוּס כָּל כָּךְ.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה צוֹפֶה בִּי.
מַה יָמוּת וּמַה יִיבָּרֵא אִם נֵיְשִׁיר מַבָּטֵנוּ?
אָנָּא, אַל
תִּיגַשׁ


כמיהה פחד

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללייאה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב אייר ה´תשע"א  
כשכתבת את זה
מֵעוֹלָם לֹא שִיעָרְתִי שֶׁהַפַּחַד יָכֹל לִהְיוֹת
שָׁקֵט וְדָּחוּס כָּל כָּךְ.

הוא יכול.
[והשאר, בהזדמנות אחרת].
י"ב אייר ה´תשע"א  
י"ב אייר ה´תשע"א  
הבית האחרון יפה מאוד. והכתיבה נעימה, ואם אני זוכרת נכון, היא תמיד הייתה כזו.
י"ג אייר ה´תשע"א  
אני אוהבת.
את מה שעשית עם הבית השני, מרגישים את הַפָּעוּר בו היטב, כאילו חסר שם משהו בסיסי. אולי צלע.
ובכלל בבית האחרון זו רק את שצריכה להישיר מבט, הוא כבר צופה, ואת בכל זאת פונה לשניכם, זה כמו הפחד שנייה לפני העלייה לבמה.
וגם אותך, אני אוהבת.
ט"ו אייר ה´תשע"א  
בעיקר את הבית האחרון, יש בו משהו כלכך אמיתי, תודה!

יום טוב
יוני
ט"ו אייר ה´תשע"א  
אבל את מבינה שהשיר הזה לא אמור להוולד בכלל. את לא יכולה לשלול ממנו את הפריוילגיה לא לגשת, לא לצקת ממשות, להשאיר מהפחד את הכל תלוי באויר, ברוח, ובעת ובעונה אחת לכתוב את השיר הזה, שיוצק למרחק ביניכם ממשות. זה קצת מציק לי.

מלבד זאת שיר יפה. מתבגר יותר מהשירים האחרים שלך. פתאום נזרק איזה קונפליקט לחלל האויר: הקריעה בין הרצון להיישיר מבא ובין החשש מה נראה אם ניישיר, אולי נראה שבעצם אין שם כלום, שסתם דימינו גשר במקום שהייתה כל הזמן הזה תהום.

[יותר מזה. פתאום שמתי לב שהוא צופה בה ולא אומר דבר, שאת מתרה בו שלא לגשת. מאידך, את לא צופה, אבל אומרת.]

ומה יש כאן, יש כאן זרעים למשהו הרה אסון שאת מבקשת להסתיר בחושך. בחוסר הידיעה, בחוסר הצפייה. הוא יודע, לכן הוא שותק. את אינך יודעת, לכן את, כמו עש אל האור, נאבקת ונמשכת אל הידיעה באותו זמן.

היית יכולה לנסח את הכל טוב יותר. להסביר מדוע דווקא ברגליים יש לנו להאחז, להסביר מדוע הזרעים הרי אסון, ומה רע יהיה באמירה הממשית, המוצקה, הסופית, שחייבת להגיע.
ט"ו אייר ה´תשע"א  
הסיום ממחיש נהדר את התחושות.. שהן נוראיות וקורעות ונוגעות. וכתובות נהדר...
מה ימות ומה ייברא... אני מקווה שזה הפוך במודע. בדרך כלל דברים נבראים.
ואז הם מתים.
באמת זה שיר בוגר. ואני טיפה מרגיש כמו ניק, שיש שם עוד משהו שהיה יכול להיאמר, שורשי יותר.
נתראה בשירים שמחים.
ט"ז אייר ה´תשע"א  


אני מרגישה מהתגובות שהשיר לא לגמרי הובן. אולי באמת הייתי צריכה לחדד יותר, להעמיק, להבהיר את הסכנה. לא ממש התכוונתי לפחד רגיל של בחורה מאוהבת... המילים שלי, מסתבר, קטנות מידיי בשביל להכיל מורכבות כזאת.
תודה על מה שראיתם כאן ושיתפתם.
מעריכה מאוד.
ט"ז אייר ה´תשע"א  
אם הייתי פולניה הייתי רוטנת עכשיו: אמרתי לך.
אבל אני לא פולנייה. אני עירקית.
סתם, אני לא.

(זו פשוט את שמפצירה בשיר, את שמבקשת את המרחק, ולא כך הוא, נכון?)
ט"ז אייר ה´תשע"א  
אם הייתי מוצאת את הגרסה המקורית, הייתי מצרפת אותה. אבל אני לא מוצאת אז אני מסתפקת בקאבר די גרוע, שבכל זאת עדיף מכלום-
http://www.youtube.com/watch?v=4RFVODPlZuM
י"ז אייר ה´תשע"א  
אמרת. ובנוגע לסוגריים: את פשוט מוגבלת בהבנת מורכבויות
כ"ו אייר ה´תשע"א  
השימוש בלויתנים כדוגמא לתקשורת המסוגלת להתגבר על פערי מרחק, מרתק. אם כי הפערים כאן, כפי שאני מתרשמת, אינם פערי מרחק דווקא. ומה שמעניין הוא שהפחד פה אינו ממרחק אלא מקרבה ולכן השימוש בלויתנים מעורר מחשבה.

לעומת הלויתן, היצור הכי גדול שקיים היום, את מעמידה את הזרע הקטן והחלש. והמתפתח.

הרבה אי ממשות בשיר הזה. חושך, כאב, לא יש, חלל, רוח... ומולם, רק רגליים. ופתאום את כורכת את הקרובים-רחוקים יחד, וּבְמַה יֵש לַנוּ לְהֵיאַחֵז אִם לֹא בְּרַגְלֵינוּ.

בעיני, שיר טוב הוא שיר שמדבר אל כל קורא מתוך המקום שהקורא נמצא בו. ואת, לגמרי עשית זאת בבית האחרון מבחינתי.
מֵעוֹלָם לֹא שִיעָרְתִי שֶׁהַפַּחַד יָכֹל לִהְיוֹת
שָׁקֵט וְדָּחוּס כָּל כָּךְ.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה צוֹפֶה בִּי.
מַה יָמוּת וּמַה יִיבָּרֵא אִם נֵיְשִׁיר מַבָּטֵנוּ?
את פרשנותי לשורות אלו אשאיר לעצמי, רק אומר לך שמבלי לדעת [ואני בטוחה שלא כיוונת] דייקת משהו אצלי עד כאב.

והפסיחה בסוף מצוינת בעיני.
י"ט טבת ה´תשע"ד  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד