בנושא
בכרם
חדשות
 
נמחק / המחללת בכרמים
בביכורים מאז כ"ב ניסן ה´תשע"א

בס"ד

                                                    תודה מיוחדת לכל מי שעזר לי בסדנא- אוליב:), חשופה וארגמון.

תודה=]



הוא קרא אותי, חשף הכל, קרע אותי ולא הסתיר כלום.

זהו, לא נשאר ממני דבר, אפילו לא הגוף.

המילים עוד מפוזרות מסביבי, קרועות, מלוכלכות וחסרות משמעות.

עכשיו אנחנו שם. אני והשכפול המפורק שלי.

שוכבים, בוהים בשמיים, ריקים.

אנשים עברו עלי, משאירים אותי קטנה, לבד.

חלק פשוט הסתכלו דרך הטיפות על העצים, ותהו לעצמם למה הרוח

מיללת חזק,

כי למות יותר טוב, לפחות יש הרגשה 'בשמים'.


הקשר הזה לא היה כבר מההתחלה; הרגשתי שזה נפרם, חוט שעוד לא עבר קליעה.

ואז התחלנו להכיר יותר לעומק, ככה אני חשבתי, אבל הוא לא

יכל להבין אותי, מה יש לי, למה אני לא מראה את השירים שלי.

"אם אנחנו רוצים להרגיש אהבה והכרה אמיתית, אנחנו צריכים לדעת הכל,

אחד על השני"

[כשהשני חסר אונים, מבקש לברוח ממעגל החנק].

אני לא הסכמתי, הוא הסכים. אז סיכמנו להיפגש שוב ביום שלישי הבא, ב"ליל ירח מלא"

הבאתי איתי את השירים והגיטרה, בשביל ההשראה.


ראה, ואני ניסיתי להסתיר, להגיד שזה דפים של הפסיכומטרי, לומדת לסימולציה של מחר.

השקר הזה יכל להיות נכון,

המילים שלי הם כמו תרגילים שתלויים בזמן, ודורשים חשיבה מיוחדת כדי להבין.

הוא שתק והסתכל בי במבט מוכיח בעיניים האפורות שלו, מיד קפאתי.

הוא דיבר הרבה על הכרות, שיקוף פנים וחוץ, מזג אוויר, קר, ולי היה חנוק.

הוא דיבר אלי ולא שמעתי, לקח ממני את הדפים והסתכל בהם.

[המנעול החלוד משהו, נפל, נשבר, בלי מפתח].

ואז הוא קרע אותי, חלק, חלק, לאט, לאט.


כשהפכתי לאבקת כוכבים,

קרץ הירח וקרא לרוח, שתעיף אותי גבוה.

אני זרמתי איתה, בלית ברירה, בלי המילים שלי.

והוא נשאר שם, איתם.


כשהייתי בשמיים, הרגשתי.

הרגשתי שעם כל מילה משהו בי נמחק.

הוא הצליח למחוק ממני הכל,

ולהשאיר בי, כלום.


הגיטרה שלי נשארה שם

בלעדי,

אין מי שינגן.

מי שיפרוט עליה בעדינות

ויחדד שוב ושוב את הצליל.



[ואז הוא קרא את המילה האחרונה שבמחברת],


והלב שלי נפל, ונמס בתוך האש שלהטה למטה- מהעיניים השורפות שלי.

הרגשתי כל כך קלילה, ריקה, הייתי רוח, הייתי מים, הייתי חול מתפורר, הייתי אש.


מתי שהוא יצא ממני,

יצאתי מהדירה שלי.

הלכתי בין הסמטאות, רכנתי לגעת בפרחים שבגנים העירוניים.

זה מיוחד, לגעת בלי להרגיש.

זה מה שהוא עשה, נגע בלי להרגיש.

בשבילו אלה היו אותיות בשבילי;

בשבילי-אני.


אומרים שעצב הוא הרגש שנותן הכי הרבה השראה לכתיבה.

אני כבר לא עצובה, אני כלום.

אולי יום אחד אראה אותו, עם האחת שהוא מכיר באמת.

אבל היא, לעולם לא תכיר אותו, כמו שאני לא.



הכרתי שפגעה בי עמוק רק יותר מאוחר

נשארה למטה עם הראש, שם באותו דשא רטוב המשקיף אל ליל ירח מלא.

כשכולי, והכול


נמחק.

(לפעמים, צריך לסמן הכל, ולראות את התמונה הכוללת, בשביל להבין עומקה של מילה...)





גופן לבן פרוזה שירית

© כל הזכויות ליצירה שמורות להמחללת בכרמים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג ניסן ה´תשע"א  
כ"ג ניסן ה´תשע"א  
מקסים. בהתחלה באמת חשבתי שזה מה שבחרת להעלות, והאמת - הייתי מקבלת את זה רק בגלל הרעיון והאמירה שמאחורי. אבל מה שעשית היה אפילו מקורי יותר.

לקטע עצמו אני בוחרת לא להתייחס כי אני לא מומחית ויש מתאימים ממני בהרבה. אני לא קראתי בו חידוש כלשהו או אפילו ייחודיות מסויימת.

כ"ד ניסן ה´תשע"א  
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
בכיתי.

כ"ד ניסן ה´תשע"א  
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
נהדר. נהניתי גם מהכתיבה ומאד מהרעיון מאחוריה. גם בלי הכתיבה היית יכולה להשיג המון.. אולי אפילו יותר? אני לא בטוחה...
בכל מקרה , תודה לך...
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
הרעיון של העיצוב פשוט מבריק.
התוכן- שוב, מעניין. מעורר מחשבה. מקוה שהמצב לא באמת עד כדי כך...
כ"ה ניסן ה´תשע"א  
המצב לא כזה ב"ה.
פשוט היה לי חשוב להעביר את הקטע האישי שבכתיבה, יש את הכתיבה המשותפת, המשתפת-וזה טוב, זה מעולה אפילו.
אבל יש גם את הכתיבה הפרטית שאני חושבת שהיא לא דווקא אמורה להראות משהו על האדם היא יכולה גם לא לדבר עליו בכלל, יכולה לדבר על כל נושא שבעולם, אבל בכתיבה הפרטית מכניסים את עצמנו, חלק ממנו.
אבל זו לא ביקורת חס ושלום,זה פשוט ניסיון להאיר צדדים אחרים של כתיבה.
תודה רבה על התגובות, היה חשוב לי לקבל הערות [וכמובן זה טוב ומשמח לקבל גם הארות-אז תודה רבה ]

ולויזואלים שבינינו-אפשר להתעלם מהכתב-אם אתם רוצים

תודה רבה, תהלה.
כ"ח ניסן ה´תשע"א  
וואו. אני אוהב את זה. מאוד מאוד. זהפשוט וכנה. כתבת ממש מהלב, אין שום תחכום, זה מדהים בעיניי. גם הקטע עצמו וגם היכולת הזו לכתוב ככה.

והתלהבתי לגמרי מהעיצוב המחוק שבחרת. זה מוסיף המון.

תודה לך, דויד.
כ"ח ניסן ה´תשע"א  
התחשק לי לכתוב שהטקסט מוכר. אבל אין דומה כאב לב אחד לשני וכל אחד נפצע מחדש כמו בפעם הראשונה ו-

הביצוע בכל אופן, קסום, מקורי, גאוני, הטוויסט היה פעמיים, כי חשבתי שעצם הריק גם יפהפה.
ל´ ניסן ה´תשע"א  
דויד וbea תודה רבה!
אני שמחה שזה נגע, אני מקווה רק שלא יותר מידי-כי זו לא היתה המטרה(לפגוע).

התגובות היו חשובות לי מאוד כי אני חדשה בכתיבת פרוזות, אז אני מעריכה אותן.
ערב נעים תהלה.
י"ט תשרי ה´תשע"ב  
הרעיון העיצובי גאוני
ומאד מאד מאד מוסיף לעניין שבאת להעביר..
הקטע עצמו- אהבתי אותו מאד. מרגש.
השאר במסר..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד