המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שירים בלא קול / הצער הזה / אוליב (:
בביכורים מאז ד´ ניסן ה´תשע"א

"אם נפשי על צידה תשכב חפורה בצער" / זלדה

 

מְחַפֶּשֶׁת יוֹפִי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין, קוֹפֶצֶת
רֹאשׁ בְּמַיִם רְדוּדִים בִּמְקוֹם לְהִשָּׁעֵן.
פּוֹרֶמֶת שְׁטִיחִים עַתִּיקִים לְחוּטִים מְבוּלְבָּלִים
מְטַאֲטֵאת אֶת הַמִּדְבָּר מִן הַאֲשָׁלִים. אַף אֶחָד
לֹא יָבִין מַדוּעַ אַתְּ בּוֹרַחַת מִן הַצֵּל, אַף אֶחָד
לֹא יַאֲזִין עִמָךְ לַשֶּׁקֶט הַמְּצַלְצֵל.

בַּמִּדְבָּר נִמְדָד אַחֶרֶת הַמֶּרְחָק
מִן הַלֵּב אֶל הַאָקוּסְטִיקָה שֶׁל הַשָּׁמַיִם.
[הַאֲחָיוֹת, מָה הֵן מְבִינוֹת
בְּגוּפִים שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַקֶּצֶב
מָה הֵן מְבִינוֹת בְּעֶצֶב]

בַּהֶרֶף  שֶׁבֵּין הַשֵּׁנָה לַעֵרוּת אַתְּ
נִלְחֶמֶת
בַּחוֹל, הַדַּק הַנּוֹרָא, הַמְּעַוֵּר
וּמַחֲנִיק אֶת הַנְּשִׁימָה.
יָדַיִךְ כְּבוּלוֹת. לֹא תּוּכְלִי
לְנַגֵּן אֶת הַצַּעַר הַזֶּה.

 



אבדן יופי נשימה צלילים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ד ניסן ה´תשע"א  
יש נהמות שאין להן קול והן נשמעות מסוף העולם עד סופו. ויש להן מנגינה דקה שרק מי
שנגע בעצב הזה, ידע.

הכל פה כל-כך מהודק שזה גם כואב.

הבית השני, כמו שהוא על הסוגריים והאקוסטיקה של הלב והכאב עד השמיים.

והשיר הזה של זלדה. כן, החול הדק הזה, החול הדק הזה. כמה שישטפו אותו הוא נדבק. תמיד יש עוד גרגר אחד, טיפת מלח קשה, מפתיעה, שלא עזבה.

תודה על המילים האלה.
י"ד ניסן ה´תשע"א  
לא מבין למה השירים הטובים ביותר מתעכבים בתגובות, האמיני לי... לפחות המליצו את השיר, זה אומר שכמה ברגים עדיין מחוברים. מתעתד בסוף התגובה להוסיף לרשימת היצירות האהובות שלי, שהיא בת 5 שנים בערך ועדיין קטנטנה ביותר. זו מחמאה, נראה לי.

מצאתי בשיר אלפי דברים שהלואי ואצליח למנות את כולם. הוא מדהים, השיר, בכך שיש בו פסיפס מוסיקלי פלאי שכזה (וצלילי הנבל שאצלי כרגע גם הם נותנים את שלהם לכתוב).
מהסוף - ממש חשתי את האלם הבלתי ניתן להמשג, זה נורא... אוי, זה נורא. וכמה הגעגוע בוקע לישועה, לכלים בכל הצבעים והצלילים, שהנשמה תוכל לעופף כקדם גם בעולם הרצוץ שלנו.
החול. אני עדיין מתלבט מה קורה פה, האם יש פה בריחה אל המדבר או בריחה ממנו, או אולי אהבת מוות לישימון. ואיכשהו, נראה שזה הכל גם יחד, וזה הופך את הסכנה לגדולה בהרבה. הנגינה לא מכוונת והדרך בטח שלא.
מת לכתוב כאן עד אינסוף, ואולי אחזור לזה בהמשך. מקסים כ"כ. החריזה הלא תבניתית, הציורים המושלמים של החידושים המוסיקיליים שנתת. הסיום נפלא, ממש ממש ממש!

רק: ה"להשען" לא נשמע חרוז משכנע מספיק.

תודה לגמרי!
ישי
י"ד ניסן ה´תשע"א  
עצב שאת המנגינה שלו לעולם לא נשמע.
אילו דימוים, איזה עצב נוגה.
הבית הראשון מקסים מבחינה אומנותית, השני נוגע בלב, והשלישי משלב ביניהם.
רק טוב, שיהיה חג חירות שמח, כשר ופורח! שנזכה לחיות את החירות הזו כל יום בשנה.
י"ד ניסן ה´תשע"א  
ותודה על הסוף. הוא נדיר ומדויק.
לגבי השאר- קשה להגיב על שירי עצב, אבל אני מניח שלקחת את הסיכון שבפרסום.
הבית הראשון היה לי סתמי, ההתחלה לא מושכת, בנאלית. למען האמת, את כל הבית הראשון למעט השורה וחצי בסוף לא אהבתי.

בשני את כבר מתחילה להמריא. השורה הראשונה מצוינת, מן הלב קצת הפיל את זה לקיטש גבולי, אבל לא נורא. השאר גם כן נפלא. למה בעצם לא להתחיל את השיר מהבית השני? והחרוז עם הקצב הרגיש לי מאולץ.
ואז בתחילת השלישי את שוב נופלת, אבל כנראה נפילה תכלית העלייה כי הסוף מצדיק את ההמלצה.
אני לא מהאומרים תודה על שירים, אבל משהו מגיע לך, ללא ספק.
חג שמח, מקווה שהערותי במקום
ט"ו ניסן ה´תשע"א  
לכדו אותי המשפטים הראשונים "מחפשת יופי במקום שאין." " קופצת ראש במים רדודים במקום להשען". שניהם מבטאים עקשנות למשהוא, אולי כל משפט הוא ביטוי לעקשנות מכיוון שונה.
ט"ו ניסן ה´תשע"א  
לכדו אותי המשפטים הראשונים "מחפשת יופי במקום שאין." " קופצת ראש במים רדודים במקום להשען". שניהם מבטאים עקשנות למשהוא, אולי כל משפט הוא ביטוי לעקשנות מכיוון שונה.
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
חשופה, על הקריאה.

ישי, על השמיעה. היטב קראת את הסכנה ואת הכיוון החסר.

בתו של המלך, שהרגשת.

ידידיהה, השירים שאני מפרסמת הם שירים שמבחינתי עומדים בפני עצמם. שירים שאין לי בעיה לדון בהם.ועל כן אני תמיד שמחה בהערות.

בן אבי, היטב קראת.
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
אני קראתי בשיר את הזיקנה בין השורות.
יכול להיות שאני טועה אבל זו הפרשנות שלי.
מה שכן, אהבתי יותר את שני הבתים האחרונים ופחות את הבית הראשון שבנוי יותר כמו פרוזה שירית מאשר כמו שיר.
כ"ה ניסן ה´תשע"א  
עצוב מאוד, נוגע מאוד. לפעמים המרחבים העצומים של המדבר הם החונקים מכל, ולפעמים הריקנות הזאת עצומה כל כך, מכמירה כל כך, כמו מדבר.

לפעמים חשבתי לעצמי שהלמות לב הם תופים, בעצם. לא כמו תופים; תופים, ממש, נותנים את הקצב של החיים, ואנשים מלבישים על הקצב הזה מנגינה שאפילו הם אינם מכירים. וכשאין מנגינה ויש רק שקט של מדבר, אין מה לעשות מלבד לשבת על הצוק ולבכות את השקט והחדגוניות והכאב הזה. אז תודה.
כ"ט ניסן ה´תשע"א  

אין לי בדיוק מילים להרגשה הזו, החונקת, המעמיסה...

עֹז
כ"ט ניסן ה´תשע"א  
אני חושב שהשיר הזה מוצלח מכמה בחינות. ראשית, טוב עשית שבחרת להשתמש בלשון מרוחקת מעט, בגוף שני, זה יוצר מעין תחושה של קביעות אובייקטיבית שעוזרת להכיל את ההצהרות המאד חד משמעיות שאת מציינת באופן רך יותר, שנתפס כאמין.

התחברתי מאד לתחושת האין אונים ולידיים הכבולות במודע כמעט, מתוך איזו שהיא התבוננות מאד בוגרת (וקצת פסימית) על העולם ועל דרכי התנהגותו. הצלחת לתאר זאת באופן מרגש ועוצמתי.

בנוסף, אהבתי את המוזיקליות של השיר. הצלחת לעשות שימוש אינטיליגנטי ונבון בחריזה (לא שגרתית, יש לציין) באופן שנראה טבעי ולא מרגיש מאולץ. בימינו - זה כמעט נדיר לקרוא שיר כזה.

קראתי, התרגשתי.

רותמ´ס.
כ"ט ניסן ה´תשע"א  
ילדה של החיים - מבחינתי כששיר מפורסם הוא יוצא מגדר הפרשנות האישית שלי, ומשמח אותי לראות שהוא מדבר שפות שונות לאנשים שונים.

ניק, היטב קראת.

עז, תודה.

רותם, תודה על קריאתך. שמחה שאהבת.
י"א תשרי ה´תשע"ב  
אני לא מצליחה להגיב להם כמו שצריך.
איך בכלל אפשר להגיב.

אז רק תדעי שאני קוראת אותם, ותוהה איך את מצליחה להפיק מנגינה מופלאה כזו מצרחת השתיקה.
כ"ד ניסן ה´תשע"ב  
לזה אני מתחבר ! במיוחד למשפט "במדבר נמדד אחרת המרחק מן הלב אל האקוסטיקה של השמים"
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד