בנושא
בכרם
חדשות
 
עוורון לילה / תם ונשלם
בביכורים מאז י"ז שבט ה´תשע"א

"היכן הם הגוונים בלילה?
מי הוא השואב אותם, הו ראי, במתינות עקשנית שאינה
פוסקת? שם כבר נרכן העשב לַעול והפך חוט עשן, כבר נעצבו ההרים
והפכו גלמי ענק אפלים, פוקחים פנסי עיניים בבהייה עגמומית,
חמלתם חמלת ענק אימים רך לבב. ופה
אנשים, הו, ראי, האנשים!
צללי גשם שקטים, לוחכים את הרחובות, אנשי לילה רוחשים, נועעים ותרים
ונוהים וכואבים,

רק הבית מחייך בבטחון שלולית האור של מנורת הרחוב. הוא חושב:
אותי הם לא ינטשו. לא, לא אכנס, אני לא נכנס, את רואה,
הגוונים הלכו והשאירוני לָרעה
והנה כולם הלכו לישון עד שובם, והלילה כמו לחישה
בלי קול אבל אומר בלי קול, נסי
רחישה
את רואה
אני לא נכנס, מבינה, אני - לא, כי לי הלילה
ואולי כשאין גוונים רואים יותר או פחות שכמו יותר, מבינה, את רואה
זה כך: היכן את? התרחקת, זה לא
נשימה
הלילה,

את לא רואה?"



ילדות שקיעה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לתם ונשלם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב שבט ה´תשע"א  
(יואו איך אני שמחה שחזרת, יואו יואו יואו.)

הייתה לי תחושה שזה יותר מישהו שיודע לכתוב שהתפלק לו משהו קלות בחלק השני, ופחות מישהו שלא יודע לכתוב והתפלק לו יופי של שיר מסביב לכמה הפללות בחלק השני.

[כואב לי הראש בטירוף. אני יודעת שיש סגנון בבית השני, ושזה משרת משהו, ושבטח התכוונת לזה, אבל כן, זה הפריע לי, אולי רק כי בכל זאת - גם איך שרצית - זה יכול להיות יותר טוב.]

אז אם לא הבנת, כל המסביב של מה שכתבתי עכשיו זה:
שיר מאוד מאוד יפה שטוב לי לקרוא וכל הכבוד שכתבת ועוד הרבה שבחים. באמת.

F.
כ"ב שבט ה´תשע"א  
הרבה פחות הבנתי את השיר והרבה יותר הרגשתי את האוירה.
כשהגעתי לתגיות הבנתי קצת יותר לאן כיונת.

עֹז
כ"ב שבט ה´תשע"א  
תודה לכן! טוב לשוב ולפרסם.
מעולם לא עזבתי, אפרת. אחת לזמן מה מתחשק לי לשתף, לפעמים אני מצליח לשכנע את עצמי לבחור שיר, לעבוד עליו ולשלוח, לפעמים לא כל כך. זה כל הענין. אני מוצא שבתקופה האחרונה שב אלי החשק לפרסם יצירות, באיזה מצב שיהיו.
עז, לצערי התגיות האלה נבחרו אגב חישוק שינים רציני. פרשנות כזו לא בדיוק עלתה לי בעת כתיבת השיר, לא באופן חותך כל כך, ותיוג השירים של עצמי מרגיש לי קצת כמו סוג של פרדוקס, מעין סתירה לכל מה ששיר מייצג ביני לביני. אופן הניסוח קצת מנפח את מצב העניינים, אך זו אמת. תייגתי אותו כך בעיקר בשביל ליצור מעין תמיכה לאווירה וכדי לפתור כל מיני גבות מורמות. בכל אופן, התיחסו לאוטיזם כמושג רחב ככל שניתן.
אפרת, תודה אישית לך, וכללית לכל אלו שמגיבים באופןקבוע לשירים שלי. יש לי תחושה מטרידה שעדיין לא הצלחתי להעביר את גודל התודה שאני חב, אבל אתם בטח מכירים את התחושה הנפלאה, שיש אוזן שבאמת קולטת את הצלילים שאתה מנסה להפיק.
לילה טוב,
דניאל.
כ"ח שבט ה´תשע"א  
באיחור קל, התגיות האלה באמת עוול. צריך להתגבר על היצר להשתמש בהם. (עוד עוול שעשית לעצמך - להשתמש בשלולית של פנס רחוב כדימוי)

השיר הזה מאוד מתעתע, מאוד עשן. לכן הוא יצירת אומנות, אבל הוא 'ליד', הוא עובר, הוא חמקמק להבנה. אפשר, כמו שעז.. אמרה להרגיש יותר את האווירה.

השאיבה של הגוונים זה נפלא, והלחישה של הילד. לאיזה אוטיזם התכוונת? שבכל אחד?

רק דבר אחד תעשה לי טובה - תישאר משורר של חלומות, ואל תהפוך לי למשורר של לילה.

אם אתה כותב ולא רוצה לפרסם, אתה תמיד יודע לאן לשלוח
ג´ אדר א´ ה´תשע"א  
"היכן הם הגוונים בלילה?
מי הוא השואב אותם, הו ראי, במתינות עקשנית שאינה
פוסקת? שם כבר נרכן העשב לַעול והפך חוט עשן, כבר נעצבו ההרים
והפכו גלמי ענק אפלים, פוקחים פנסי עיניים בבהייה עגמומית,
חמלתם חמלת ענק אימים רך לבב. ופה
אנשים, הו, ראי, האנשים!
צללי גשם שקטים, לוחכים את הרחובות, אנשי לילה רוחשים, נועעים ותרים
ונוהים וכואבים,

רק הבית מחייך בבטחון שלולית האור של מנורת הרחוב. הוא חושב:
אותי הם לא ינטשו. לא, לא אכנס, אני לא נכנס, את רואה,
הגוונים הלכו והשאירוני לָרעה
והנה כולם הלכו לישון עד שובם, והלילה כמו לחישה
בלי קול אבל אומר בלי קול, נסי
רחישה
את רואה
אני לא נכנס, מבינה, אני - לא, כי לי הלילה
ואולי כשאין גוונים רואים יותר או פחות שכמו יותר, מבינה, את רואה
זה כך: היכן את? התרחקת, זה לא
נשימה
הלילה,

את לא רואה?"
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד