המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
זה לימוד תורה שבעל פה! / hananel
בביכורים מאז ט"ז שבט ה´תשע"א

הסיפור מובא כאן

הרב סולוביצ´יק תושב"ע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לhananel
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ שבט ה´תשע"א  
רעיון יפה והביצוע ממש מעולה! איזה יופי.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי ,זה הגימור .
אולי היה כדאי להמשיך אותו עוד קצת כי הוא מאוד צמוד לדמויות...
כ´ שבט ה´תשע"א  
כ´ שבט ה´תשע"א  
אולי תצרף את הקטע שממנו שאבת את הרעיון? זה יעזור להבין...
בכל אופן ישר כוח עצום!
כ´ שבט ה´תשע"א  
מרים,אני צריך קצת לחשוב על זה...
כיפושית, ממש אש!
ועדיאל,צרפתי את הסיפור בקישור...
כ´ שבט ה´תשע"א  
גזור ושמור שכזה.

אבא אלדד הנחמד
כ´ שבט ה´תשע"א  
כ´ שבט ה´תשע"א  
הקטע הזה ממש אהוב עלי. והציור מעולה - תודה!
מוצלח במיוחד האיש ה"אמיתי" - קו טוב.
ברכה והצלחה.
אלעזר
כ´ שבט ה´תשע"א  
ציור ממש טוב אהבתי...
רק את הרוחות של הלימוד ההיתי עושה בגוון יותר כתום אדום שיראה יותר כמו אש כזה =)
כ"ג שבט ה´תשע"א  
ממש מעולה , גם הרעיון וגם הביצוע .


אשמח לדעת באיזו תוכנה השתמשת לציור .
ז´ אדר א´ ה´תשע"א  
ציור יפה,
מעביר את המסר....
ד´ אב ה´תשע"א  
זה הקטע שאני הכי אוהב אצל הרב סולובייצ'יק, ואחד הקטעים האהובים עלי בכלל. הציור מוצלח מאוד ומביע היטב את ההרגשה.
י"ד אב ה´תשע"א  
י"ד אב ה´תשע"א  
ט"ו אב ה´תשע"א  
(אולי כדאי שתמחוק את התגובה הזאת ותכניס את הטקסט לגוף היצירה, או לפחות לקישור)

"רצוני לספר על דבר חוויה אישית שתדגים את האידיאה של מסורה שאנו עסוקים בה.

זכורני, כד הוינא טליא, נער גלמוד ובודד הייתי. פחדתי את העולם. קר וזר היה לי העולם.
נדמה היה לי כאילו הכול לועג לי. ברם, חבר אחד היה לי והוא, אל תצחקו לי, הרמב"ם. איך התיידדנו? פשוט נפגשנו!

אורח קבוע היה הרמב"ם בביתנו. הימים ימי סמיכת אבא מרי על שולחנו של סבא, הגאון
החסיד, ר' אליהו פיינשטיין, איש פרוזנא. אבא ישב ולמד תורה ביום ובלילה. חבורה (לא
גדולה ביותר) של אברכים ובחורים מצוינים התלקטה אליו ושתתה בצמא את דבריו.

שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי היתה לשבת
במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם. וכך היה עושה: היה
פותח את הגמרא, קורא את הסוגיא. אחר כך היה אומר כדברים האלה: זהו פרושם של הר"י
ובעלי התוספות, עכשיו נעיין נא ברמב"ם, ונראה איך פירש הוא. תמיד היה אבא מוצא כי
הרמב"ם לא פירש כמותם ונטה מן הדרך הפשוטה. אבא מרי היה אומר, כמעט בתלונה על
הרמב"ם, אין אנו מבינים לא את הסברא של רבנו ולא את אופן ביאורו את הסוגיא. כאילו היה
קובל על הרמב"ם בעצמו: רבנו משה, מדוע עשית זאת? לפום ריהטא, היה אבא ממשיך,
הראב"ד בהשגותיו צודק. בני החבורה היו קופצים ממקומותיהם וכל אחד ואחד הציע את
רעיונו. אבא היה מקשיב והיה דוחה את דבריהם, ואמר עוד הפעם: דברי רבנו קשים כברזל.
מכל מקום לא אמר נואש: היה סומך את ראשו על ידו הקמוצה ושוקע במחשבה עמוקה.
החבורה שתקה ולא הפריעה אותו מהרהוריו. לאחר זמן ממושך היה מרים את ראשו לאט,
לאט ומתחיל: רבותי, נראה נא... והתחיל לדבר. לפעמים היה מדבר ארוכות, ולפעמים היה
מדבר קצרות. אני עשיתי אזני כאפרכסת והייתי מאזין לדבריו, לא הבנתי אף מלה אחת בנוגע
לעניין המדובר. ברם רושם כפול התרקם במוחי התמים והצעיר: א. הרמב"ם מוקף מתנגדים
"ואויבים" הרוצים לעשות לו רע. ב. המגן היחידי הוא אבא מרי.

לולא אבא מי יודע מה היה קורה לרמב"ם. הייתי מרגיש כי הרמב"ם בעצמו היה נוכח כאן
בטרקלין ושומע את דברי אבא. הרמב"ם היה יושב עמדי במיטתי. מה היה מראהו? לא ידעתי
בדיוק. אבל דומה הייתה דמות דיוקנו לפני אבא הטובות והיפות מאוד. בשמו של אבא נקרא
גם הוא - משה. אבא היה מדבר, התלמידים, בעיניים נעוצות באבא, היו שומעים בדריכות את
דבריו. לאט, לאט פגה המתיחות, אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות
נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיא נתפרשה. הרמב"ם
יצא כמנצח, פני אבא היו מקרינות שמחה וגיל. הוא הגן על "ידידו", על רבנו משה בן מיימון.

בת צחוק של נחת נראתה על שפתי הרמב"ם. גם אני השתתפתי בשמחה זו. עליז ושמח
הייתי. הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: אמא, אמא, רמב"ם
צודק, הוא ניצח את הראב"ד. אבא עזר לו. כמה נפלא הוא אבא!

אולם לפרקים לא תכופות לא האיר מזלו של הרמב"ם - "אויביו" הקיפוהו מכל צד, הקושיות
היו קשות כברזל. דבריו נפלאו מאבא מרי. הוא ניסה בכל כוחו להגן עליו. אבל הישועה לא
באה.

אבא מרי היה משתקע בהרהורים כשראשו נשען על אגרופו. התלמידים, אני וגם הרמב"ם
בעצמו חיכו לדברי אבא מתוך מתיחות נוראה. אבל אבא היה מרים ראשו ואומר בעצבות:
תיקו, דברי הרמב"ם קשים מאוד. לית נגר ובר נגר דלפרקינהו.

הדבר נשאר בצריך עיון. כל החבורה, ואבא מרי בתוכה, הייתה עצובה, בבחינת פורשת
"ובוכה". יגון חרישי השתפך על כל פנים. גם עיניי היו זולגות דמעות. גם בעייני הרמב"ם
הייתי רואה אגלי דמעה נוצצים.

לאט הייתי בא אל אמא והייתי אומר לה בלב קרוע, אמא, אבא לא יכול ליישב את הרמב"ם -
מה נעשה? אל תצטער, הייתה אמא עונה, אבא ימצא תירוץ על דברי הרמב"ם. ואם הוא לא
ימצא, אולי אתה כשתגדל תיישב את דברי הרמב"ם. עיקר העיקרים הוא ללמוד תורה מתוך
שמחה והתפעלות.


חוויה זו שייכת לימי ילדותי. אבל בכל זאת היא לא פנטסיה של זהב של נער קטן, אין הרגשה זו בגדר מיסטיקה. היא מציאות פסיכולוגית היסטורית גמורה שחיה גם עכשיו בעמקי נשמתי.

כשאני יושב ללמוד הנני נמצא תיכף ומיד בחבורת חכמי המסורה. היחס בינינו הוא אישי.
הרמב"ם מימיני, ר"ת משמאלי, רש"י יושב בראש ומפרש, ר"ת מקשה, הרמב"ם פוסק,
הראב"ד משיג. כולם הם בחדרי הקטן, יושבים סביב לשולחני. המה מביטים עלי בחיבה,
משתעשעים עמי בסברא ובגמרא, מעודדים ומחזקים אותי כאב.

אין תלמוד תורה רק פעולה דידקטית, אין עיסוק בדברי תורה רק עניין פורמלי טכני
המתגשם בהימצאות וחילוף ידיעות. היא חוויה כבירה של התיידדות של דורות הרבה,
הזדווגות של רוח ברוח, איחוד של נפש בנפש. אלה שמסרו את התורה ואלה שקיבלו אותה
מזדמנים לפונדק היסטורי אחד.

כאמור, הרמב"ם היה חברי לא רק בשנות הילדות. גם עכשיו אנו חברים. ההבדל בין חווייתי
הילדותית וחווייתי העכשווית מתבטא רק בפרט אחד. בילדותי רק הרמב"ם היה חברי.
עכשיו החברותא גדלה וכוללת הרבה. כל חכמי המסורה מימות משה עד הנה התיידדו עמי
והמה רעי וחברי! כשאני מיישב דברי הרמב"ם או הר"ת הנני רואה את פניהם המאירות,
המביעות נחת רוח. הנני מרגיש תמיד כאילו הרמב"ם והר"ת מעניקים לי נשיקות על מצחי
ולוחצים את ידי. כאמור, אין זה דמיון.

זוהי חוויה עמוקה מאוד. זוהי חווית מסורת תורה שבעל פה."


 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד