בנושא
בכרם
חדשות
 
נשמה שנתת בי / טובה שר
בביכורים מאז ט"ו טבת ה´תשע"א

היא לא רצתה לרדת, להתאחד איתו. היא כל-כך רצתה להישאר למעלה, במקום החמים והטוב ממנו באה - מקום של אמת! היא ידעה שהרגע הזה יבוא, וכל-כך פחדה ממנו...
והנה היא פה, ביחד איתו, 'כאיש אחד' ממש - והיא צועקת לאבא, שיקח אותה מפה. והיא לא יכולה יותר לחיות בשקר הזה, בחומר הזה.
ובכל לילה היא מתרחקת, כמעט מתנתקת - אבל בבוקר היא שבה.
וכולם אומרים לה מסביב כמה זכתה, כמה הוא טוב, וכמה טוב להם - בל היא לא רוצה בכל זה. הוא באמת משתדל, אבל יש לו כל-כך הרבה מסיחים. הוא באמת לא אשם - אבל מה היא אשמה?
ובכל בוקר הוא אומר 'מודה אני... שהחזרת בי נשמתי',
והיא, בעל כרחה, אומרת 'אמן'.




© כל הזכויות ליצירה שמורות לטובה שר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט טבת ה´תשע"א  
רעיון די מגניב...
כ"א טבת ה´תשע"א  
איזה כיף הכתיבה קולחת וסוחפת ואני אהבתי!!!
כ"א טבת ה´תשע"א  
משהו בתיאור של הנשמה הפריע לי, בחוסר קבלת הגוף - ומי אומר "מודה אני"? הגוף, או האדם - שהוא בעצם הנשמה?
"יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות אי שם, אני מקווה שדייקתי בציטוט)

זה לגבי הרעיון. חוץ מזה - את הכתיבה אהבתי, יש בה קסם.
כ"ב טבת ה´תשע"א  
כיף לשמוע.
אמי1 - מה הפריע בדיוק?
מי שאומר מודה אני כאן, הוא הגוף (שהחזרת בי נשמתי...).
בקשר לציטוט - הלוואי שה'היא' שבי היתה מרגישה ככה.
שוב תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד