בנושא
בכרם
חדשות
 
משואת העצמות למדינת הרוח / צומת טי 2
בביכורים מאז י"א טבת ה´תשע"א

 

בס"ד  מוצ"ש פרשת ויחי יב טבת התשע"א



א הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת.  ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.  ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ



כל יום אני עושה מסיבת הודיה ביום ההוא, ביום שחרורי מכלא האימה, מאותם קלגסים שאין אלוקים בתוכם, הם שההינו לנסות ולרצץ את כל האומה הישראלית. ביום ההוא שבו סוף סוף אחרי שנים בלתי נסבלות, שבהן שחטו את עמנו, שחטו את דמנו ואפילו לגוויתנו לא הניחו כשיצרו ממנה סבונים וכל מיני שימושים מעוותים, שעלו במוחם של החיות האנושיות. באותו היום אני חוגג במסיבת הודיה, ביום שבו נגמרה מלחמת העולם השנייה.


הייתי בן עשרים ושתיים, שבור גופנית שלד אדם ושבור נפשית. לא יודע אנה אני שייך ולאן אלך, כל אירופה שתתה דם אחרי המלחמה ההיא, כל כך הרבה גוויות וחללים רבו בתוכה. בימים הללו שראינו כמה מחרידה הרשעה והאכזריות שבני האדם יכולים להגיע אליה. בימים שהתפרצה שנאת היהודי והאנטישמיות הגיעה לשיאה הנורא, בשואה.


החיים לא היו פתוחים לפני, הורי וכל משפחתי נעלמו כלא היו מעולם, כל הקהילה שלי נעקדה באש ובגז לשמיים. אני, בן האומה נשארתי לחיות בעולם חרוך משנאה ואש, ממלחמות ומכאב, מצעקת יתומים ואלמנות. מבכים את העולם שהיה ויותר בוכים על עצמם שעדיין כאן לסבול את הכאב הבלתי נסבל הזה. העולם שכה התנכר אלינו, האלוקים שכה אהבנו שכילה בנו זעמו ואפו, בצאנו בעמו שלו. ההרגשה בלב בפנים בערה שאני לא שייך לאף מקום.

לא אוכל לתאר לכם את גודל הכאב שחשנו, אנו האודים המוצלים מאש, בזמן שממדי השואה הובררו לנו לאשורם. זה לקח קצת זמן, הרי החיות ניסו להסתיר ולהשמיד מסמכים, אבל כשרואים את הקהילות הענפות שנשברו ונשרפו, את מעט בתי הכנסת שנותרו עומדים, ריקים מאין מבקש, בזמן הזה כבר היה ברור שמליונים רבים אבדו לבלי שוב.


בימים האלו היינו ריקים מרצון, מלאי יאוש ואכזבה מטבע האדם ומהעולם שאיפשר כל זאת. איפה אלוקים לא שאלתי, ברי היה לנו שהוא הוא המקים את אויבנו לכלותנו, אך לא היינו יכולים להבין את מידתו זו שהנהיג עלינו.


עמדו לפנינו אפשרויות מעטות. או לשוב לנסות ולבנות את שאיבדנו, או להגר אל ארצות נוכריות אשר לא ידענו, כדוגמת אמריקה ובריטניה.


יכולנו להמשיך לחיות כפרטים, להתקבץ שוב לקהילות קטנות פזורות במרחב העמים. מנסות לחיות את חייהם המצומצמים, לנסות כמה שיותר לפרוח בחיינו הזמניים, עד אשר יבוא האחד שאותו אנו מבקשים לגאלנו.


יכולתי לעזוב ולחדול, יכולתי לוותר, יכולתי לתת לצערי להעביר אותי משפיותי. המראות שראינו, לא דמו למה שבן אנוש ראה במאות שנים האחרונות, אם לא מאז עת קום האדם. אך לא יכולתי, אבי, אימי ואחי, אבותיי, כל דמי עמי זועקים אלי מן האדמה, אייכה?


לכן העזתי להאמין, העזתי לשוב ולחיות, לשוב ולרצות, לשוב ולהילחם על האומה ישראלית. להיות שותף לקיבוץ שרידי עמי ושארית הפליטה של אירופה, אסיה ואפריקה.  להיות לעזר, לקבץ את כל הנשמות ולבנות שוב את הערים החרבות .

מנגינה עתיקה נוגנה באוויר, בלחש, כדי לא להפריע את מנוחת הנעקדים. ברגע החורבן, שהיה שקט הס, כי כל הבלי הזמנים וכל נגעי המחלוקת הוסרו. כולנו היינו אז שותפים לצרה ולכאב, ברגע ההוא, יכולנו לשוב ולשמוע את מנגינת התקווה מפעמת בנו. כל עוד בללבב פנימה נפש יהודי הומיה, כתב נפתלי הרץ ואנו נפשנו החלה לפעם.


לכן עליתי על הסירה, כי האמנתי שאחרי העקדה הגדולה אנחנו לא רק מתחננים כלפי הבורא, אלא הפעם אנו דורשים, שהגיע זמן גאולתנו.


ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה.  ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:  הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם.  ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.  ז וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. 

עשרים וחמש שנה עברו להם ביעף, היינו כה עסוקים לבנות את האומה, לבנות מדינה.

הברכה שרתה במעשי ידינו, המלחמות שניצחנו למרות חוסר הסיכוי, הרגע האדיר שבו הוברר לכול שהנה אנו שבים לחיות בציון. אז, כשהכריז לכל באי עולם אותו בן גוריון, "אני מכריז בזאת על הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל", שבה מלכות להתקיים בציון.


שבנו אל מרחבי ארץ שקראנו עליהם אי אז בתנ"ך, בלחש, בשקיקה. היום היינו מהלכים בהם ככובשים ומנצחים, היד שהרסה היא היד שנטעה, לא היה זה מעשי ידי אדם. ישראל כמשל הכבשה המוקפת זאבים, קמה וניגחה בהם פעם אחר פעם. מדינה משגשגת, מנצחת, קמה ממדיניות של צנע למדינת רווחה, עד שהיא מעשרים העשירות בעולם, הזהו טבע אמרו לי אתם.


החקלאות הישראלית הייתה לשם דבר, דמות הסוחר והיהודי הנודד נעלמה. עכשיו רחשה בלב דמות הצבר, היהודי הנטוע בארץ חמדתו, המוח הישראלי, פיתח דברים אדירים. ישראל הלכה ונעשתה מעצמה, למרות כל המכשולים שהונחו לפתחנו על ידי האומות החורשות מזימות עלינו.


בשנים האחרונות שבנו ואיחדנו את ירושלים, במלחמת ששת הימים שבנו לכותל, למערת המכפלה, לקבר יוסף ועוד מרחבי הבשן וחבלי ארץ לרוב. שבנו והתרפקנו על אבותינו, שסימנו לנו את הכיוון, אמרו פקוד יפקוד ואכן פקד. לא פחדנו מפני איש, המה נפלו לפני גיבורינו שהיו כגיבורי דוד.


אך רוח חולשה החלה לנשב, רוח קרה שאינה יודעת את מקורה, ואת דרכה.

ידעתי מאין באתי, ידעתי את טרבלינקה, וידעתי לאן אלך.


ידעתי שעד שתתקיים שאר הנבואה לא אשקוט, ידעתי שהמעלה אותנו מקברותנו, שאותו אחד שניבא שיילך עימנו בחמת קרי, ידעתי שאותו אחד שהבטיח שישיב. הוא ישיב לא למעננו, כי אם למענו. כך ניבא על ידי נביאיו, כך ראינו ורואים אנו, כל יום דברו מתקיים מול עינינו.


ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם.  ט וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ  {ס}  כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. 


עדיין ציפיתי לשאר הנבואה, כי הרוח עוד לא שרתה, המחלוקות רבו, הפלגנות והשנאה, שוב שבו לשכון.


אחרי שגוף האומה יוסד על בסיס איתן, מאבק הרוח החל, המחשבות הנלוזות, שהאומה תוכל להתקיים כשאר האומות הכאיבו לי עד מאוד. הרי בשביל זה לא באתי הנה לציון, הרי לא סתם גלינו מארצנו כי אנו עם ישראל.


כל שיטה ופילוסופיה, נכנסה וניסתה לקנות לה נפשות אצל אומתנו, ומאבק הרוח התחולל ביתר עוז. יותר משישים שנה יש כבר מדינה והמאבק הזה נראה כשורף בלהט בערתו, את מה שבנינו, את מה שזכינו לו.


היום להיות חקלאי זה בושה, שיתוף זה להיות פראייר, היום זה אני והאגו שלי במרכז, האחרים שיקפצו.


אני כבר זקן אני, קולי כמעט ואיננו נשמע, רק נכדי עוד מתאמצים לשמוע את סיפורי. אני לא שומע טוב, וגם לא הולך משהו, משהו אתם בטח מבינים, הגיל.


אבל מה אני כרגע בתוך אומה כה זקנה, בת יותר מ4000 שנה.


מה אני כי אלין, הרי מה שיש היום, גם במצבנו הירוד ביותר, ברגעי השפל והרקב ביותר מגעילים, תמיד יהיה עצום ממליוני הקברים ששוכנים שם.


לרגע נראה שמרוב מלחמות, תככים ומאבקי כח, איבדנו את הרוח. שמא הייתה בנו רוח לקום ולבנות ואחרי שנבנה חדלה לפעם בנו. אולי הרוח הייתה קטנה, אולי כבר לא שומעים את הלחישה השקטה, את בת הקול שמפוצצת בראשי ההרים.


כואב לי להקשיב לחדשות, מתגעגע לעין הטובה ששרתה פה בתחילה, למה רק בצרה יודעים אנו להתאחד ולבנות ולמה בזמן ברכה וישמן ישורון ויבעט?

באמת קושיה חזקה, לא אדע פיתרון.


אבל כן אני יודע שהנבואה תתקיים. אולי אזכה, אולי בני ואולי רק נכדי, אבל הרוח תשוב לשכון בציון, לווים ישובו להלך ברגש ושוב תתקיים המדינה שהיא יסוד כיסא ה'. והרי ניצני המהפכה כבר החלו להנץ, פירות מתחילים לצאת, רבים שבים אל מקורם, וחפצים לשמוע את דבר ה', ולכן מובטחים אנו שנגיע.

ישנה תקווה שאף אני הקשיש אחזה ביום ההוא.

ויתקיים המקרא שכתוב,


"והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".



חזון העצמות היבשות נבואה שהתקיימה שואה תקומה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לצומת טי 2
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א טבת ה´תשע"א  
הרעיום מענין והכתיבה טובה.
אני לא חושבת שזו כתיבה אוטנטית, ולכן כדאי לשפץ איפה שצריך ולא לנסות להיכבל בשפה ארכאית יחסית.
תיקון היסטורי: את קברי האבות והגולן כבשנו בששת הימים ולא במלחמת השחרור.

ואולי גם, אם באמת רוצים עין טובה, אז צריך למעט קצת בתיאורי החסר היום.

עֹז
כ"ב טבת ה´תשע"א  
בכל אופן לגבי סגנון הכתיבה זהו סגנון שאני מנסה לפתח וגם די אוהב למען האמת.

לגבי העין הטובה קיבלתי את תגובתך את צודקת ואני ישתדל לשפר.
למרות שכדי לקדם יש להתרכז במה שעוד נשאר לעשות ולא במה שנעשה
אבל כמובן בלי להמעיט בכל מה שזכינו לו כבר עכשיו בדורנו.

*מלחמת ששת הימים היא מלחמת שחרור ירושלים ככל הידוע לי אולי אני טועה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד