בנושא
בכרם
חדשות
 
צוות4-זכות השתיקה(פרק6) / tooti_frooti
בביכורים מאז י"א כסליו ה´תשע"א

 

"עשר כוויות כניסה..." אמר דני בשקט והביט בתמונות. הוא הרים את מבטו לעברם של עומר ואורי.

"שמעתם על סערת הברקים שהייתה לפני חודשיים מעל תל אביב?"

אורי הניד את ראשו בשלילה, עומר אמר "כן, הייתי בתל אביב באותו הזמן."

דני מיקד את מבטו בעומר.

"איפה בתל-אביב?"

"בפאב הקרח."

"האם הפאב ממוקם באזור התעשייה?"

"כן."

דני חייך, "אז למה מחכים? בואו, הולכים לשם."

"בשביל מה?" שאלו עומר ואורי ביחד.

"בשביל לחפש את מי שעשה את הסופה הזאת."

"אה... בשביל זה צריך להגיע לירושלים, מומלץ לכותל, ולחפש את אלוהים..." אמר אורי בציניות.

"אלוהים לא עשה את סופת הברקים הזאת, בן-אדם עשה אותה. אותו אדם שפגע במלצרית והשאיר בגב שלה עשר כוויות כניסה קטנות."

עומר לא הבין.

"איך זה יכול להיות שאדם עשה סופת ברקים? זה לא מציאותי, דני, זה מדומיין לגמרי."

דני נעמד והביט בהם מלמעלה.

"אמרתי לכם שתיתקלו בדברים הזויים בתיק הזה. אתם צריכים להפנים שכל מה שראיתם בסרטים וכל מה שקראתם בספרים- באמת קיים."

"אדם ששולט בברקים?" שאל אורי בחיוך.

"כל מיני אנשים, עם כל מיני יכולות." השיב דני, "ואנחנו צריכים לתפוס אותם."

"למה?" שאל עומר, "מה הטעם?"

"הם עלולים לפגוע באנשים. הם כמו כוחות הטבע- בלתי צפויים ולכן מסוכנים."

"מי עוד יש חוץ מאיש הברקים?" שאל אורי בסקרנות, הוא החליט להתייחס אל העניין הזה כאל סיפור דמיוני, משהו שנמצא רק בראש שלו, ובראש שלו הוא שיתף פעולה.

"יש אדם ששולט באש." אמר דני, "אלה שני האנשים שאנחנו מכירים בוודאות. הם המסוכנים ביותר, הכי פחות צפויים. כל השאר עדיין במעקב, אנחנו לא סגורים לגביהם."

"במה שולטים אלה שבמעקב?"

"אני לא יכול להגיד לכם. בואו, אנחנו מבזבזים זמן."

________


שחף סידרה את כוסות הקרח במקפיא ואז פנתה לשטוף את כוסות הזכוכית. כל הכיסאות בפאב היו מורמים על השולחנות וסמרטוט לח היה זרוק באחת הפינות על הרצפה, ממתין לשימוש.

הפאב היה מטונף, הערב הקודם היה עמוס.

שחף פיהקה, השעה הייתה שמונה בבוקר והיא עדיין לא הלכה לישון.

ג'יי שטף את המחסן וערך ספירת מלאי, היא ניקתה את הפאב עצמו.

יידרשו תיקוני קרח קטנים בדלפק, היא תדבר עם איגי לפני הפתיחה בערב.

היא זמזמה לעצמה שיר של הרד-הוט-צ'ילי-פפרז, תוך כדי עבודה כשלפתע חדלה והזדקפה.

נשמעו צעדים במסדרון, המקום היה סגור. היא אמרה לחיים, השומר בכניסה, שלא יכניס אנשים.

בקצה המסדרון הופיעו שלושה גברים. שניים במדים, אחד בבגדי עבודה שחורים.

שיערות עורפה של שחף סמרו. שלהבת לא כאן, אז את מי הם מחפשים?

עליה להתנהג בטבעיות.

"היי." אמרה וחייכה אל עומר ואורי, "חזרתם! אבל סגור כאן מחמש בבוקר."

היא ניסתה להכניס התלהבות לקולה, אסור שייראו עד כמה היא לחוצה.

"הפעם באנו בענייני עבודה." אמר עומר בחיוך.

"ומי זה הבחור בשחור?" התעניינות קלה, חיוך, לשחק את המשחק, להיראות תמימה.

קצת קשה בהתחשב בעובדה שהיא שנאה שוטרים, פחדה מהם.

"דני." אמר הבחור בשחור וחייך אליה.

הוא מסוכן. חשבה. מסוכן מאוד.

היא הרגישה את עורה מעקצץ במגננה וניסתה לדכא את המתח.

"ומה הביא אתכם לכאן עם הבחור החדש?" שאלה, עדיין מחייכת.

החשמל כבה. דממה הקיפה אותם, חושך שרר במקום.

"שחף! הפסקת חשמל!" צעק ג'יי מתוך המחסן. "יש כאן פנס?"

"כבר אני מסדרת את הבעיה, תתאפק." היא שלפה מכיס מכנסיה פנס קטן על מחזיק מפתחות.

"אני כבר חוזרת." אמרה אל השוטרים והלכה אל לוח החשמל שבחדר הבידוד. היא פתחה את הארון והאירה לתוכו עם הפנס.

שחף ידעה שברגע שתיגע בלוח, הוא יישרף ואז כל הפאב יימס. לעזאזל עם הברקים האלה.

היא לקחה אטב והרימה בעזרתו את הפקק שקפץ. בבת אחת נדלקו האורות, מערכת הקירור השמיעה רעש שהעיד על כך שחזרה לפעולתה.

ג'יי צעק תודה מהמחסן והיא הלכה בחזרה אל השוטרים.

"מצטערת." אמרה בחיוך, "זה קורה לפעמים... עומס בגלל מערכת הקירור."

הם השיבו לה חיוך.

שחף לקחה מגב וניגשה אל הפינה שבה חיכה הסמרטוט. היא החלה לנגב את הרצפה.

"איך אני יכולה לעזור לכם?" שאלה.

הבחור בשחור, דני, ניגש אליה עם תמונה.

"את מכירה את הבחורה הזאת?"

ניכר היה שהיא לא היחידה שהופתעה משאלתו. גם אורי ועומר הביטו בו בחוסר הבנה.

היא הביטה בתמונה. את הבחורה היא זיהתה, זאת אותה המלצרית שחשמלה כדי שגאיה תוכל להיכנס במקומה. היא הצטערה על כך, אבל זה היה הכרחי.

"לא. מי זאת?" שאלה בסקרנות. "היא נראית טוב. הייתי יכולה להעסיק אותה אצלי, זה מעלה מכירות."

דני הביט בה בחשד. היו לו עיניים אפורות כהות, לא כמו שלה. העיניים שלה היו בצבע של ערפל ואילו שלו היו כמו סופה.

"הבחורה בתמונה התחשמלה לפני חודש."

שחף העמידה פני מופתעת.

"באמת? אוי, מסכנה..." היא עשתה לרגע פרצוף מלא רחמים. "אבל למה באת עם התמונה אליי? מה הקשר שלי אליה?"

דני חייך וזז מעט אחורה, נותן לה לשטוף את הפינה בה עמד.

הוא הכיר את הבחורה היטב, הכיר את ההיסטוריה שלה. התיק הזה היה ההזדמנות לתפוס אותה ברשתו, סוף- כל- סוף.

הפליא אותו שהיא לא זיהתה אותו, אחרי כל מה שעברו ביחד. אולי השנים שעברו מאז שהיו בני עשר שינו את מראהו. היא נראתה אותו הדבר- רק יותר נשית והרבה יותר חשדנית.

"זה נכון שייתה מעל אזור התעשייה סופת ברקים? לפני חודשיים?"

שחף החווירה. היא הביטה בעיניו של דני באטימות.

"שמעתי את זה, ראיתי שדיברו על זה בחדשות."

"אני יודע שאת עשית את זה, שחף."

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר."

עומר ואורי עמדו בצד והביטו בשניהם בחוסר אמון. שחף? ברקים? אבל אז עומר נזכר שכשהסופה קרתה, שחף הייתה בחוץ. איגי שחררה אותה לכמה דקות, שתירגע.

אחרי חמש דקות שחף חזרה והשערות שעל ידיו סמרו. בחדשות גם אמרו שהסופה ארכה כחמש דקות.

"אני רוצה שתראי לי את הידיים שלך." אמרה דני.

"שחף-" ג'יי נכנס בחזרה אל הפאב וקפא במקומו. הוא ראה ששחף חיוורת והריח את המתח המצטבר באוויר. השוטרים כאן, וגם הוא, היו בסכנה.

"צאו מכאן!" הוא אמר בחדות. "צאו! מהר!"

אורי הביט בו בחוסר הבנה. "מי אתה?" שאל.

"אני מי שהולך להציל לך ולחברים שלך את התחת. מסוכן פה עכשיו. צאו ומהר!" אמר ג'יי.

הוא התחיל להילחץ.

"שחף, שחף יקירה..." הוא אמר בקול רגוע, למרות שליבו הדוהר פעם בגרונו.

"את רוצה לצאת החוצה להירגע קצת?"

שחף הביטה בג'יי במצוקה, עיניה האפורות בוהקות בזוהר לא טבעי.

"מאוחר מידיי..." אמר ג'יי בשקט ופנה אל השוטרים תוך כדי נסיגה זהירה.

"אם אתם רוצים להמשיך לחיות תברחו! עכשיו!" צעק, "ואל תגעו בשום דבר!"

__________


דני קלט את הבוהק בעיניה של שחף והבין שעליו לברוח.

הוא הסתובב אל אורי ועומר וראה שהם רצים בעקבות בחור שחום, הוא פתח בריצת אמוק מבוהלת.

בשניה שיצאו מהדלת, מושכים איתם את השומר, נשמע פיצוץ עז.

אורי ועומר עמדו המומים.

"אלוהים אדירים..." מלמל עומר,  "אלוהים אדירים..."

אורי פשוט בהה בדלת שזה עתה סגרו אחריהם. הרעש והפיצוצים המשיכו, דני קרא לצוות חילוץ מיוחד במכשיר הקשר שלו.

"תגידו לחברים שלכם שאם יש להם קריאה על פיצוץ- שלא יבואו. משרד הביטחון מטפל בזה." אמר לאורי.

אורי התנער משרעפיו ופנה אל מכשיר הקשר שלו, מעביר את ההודעה של דני לכלל שוטרי התחנה.

חמש דקות עברו, הרעש פסק, הדממה הייתה מתוחה.

דני ניסה לפתוח את הדלת כשארבעה רכבי שטח שחורים הגיעו בחריקת בלמים. הרכבים חסמו את הגישה לאזור והאנשים שיצאו מתוכם הרחיקו סקרנים.

אחד מהם הלך אל דני.

"מה קורה?" הוא שאל את דני. "קיבלנו אות מצוקה."

"תוציאו את כלי החילוץ. הדלת הזאת מולחמת." אמר דני בשקט. הוא רצה לבעוט במשהו, הוא רצה לדפוק את הראש בקיר מרוב תסכול. הוא היה כל כך קרוב!

לעזאזל איתה! היא לא צפויה, מסוכנת, והוא היה כל כך קרוב לתפוס אותה!

"הברקים עושים לך בעיות?" שאל הבחור שעמד לידו.

"אין לך מושג כמה..." אמר דני בשיניים חשוקות.

________


שחף ישבה בין הריסות הפאב שלה.

כל נקודות החשמל בקירות היו חרוכות, כל מה שהיה עשוי מתכת התעוות, כל הקרח התנפץ והשבבים נמסו והפכו לשלוליות על הרצפה.

בקבוקי האלכוהול וכוסות הזכוכית היו שבורים.

היא נעמדה על רגליה, רועדת.

אולי אם תחבר לעצמה לוכד ברקים, שיסתובב איתה בכל מקום, היא תפסיק לסכן אנשים.

היא כמעט והרגה שלושה שוטרים, היא כמעט והרגה את ג'יי!

מדלגת מעל השברים הפזורים על הרצפה, נכנסה שחף אל חדר הבידוד.

הוא היה שלם, מזל.

היא פתחה את ארון החשמל ונאנחה- שרוף לגמרי.

היא ניגשה אל הארונית שלה ושלפה משם את גזיר העיתון.

פנים ניבטו מהתמונה, פנים מצולקות. חגי.

חגי ששמר עליה כשהיו בני עשר, ילדים אבודים שמסתובבים ברחובות.

חגי שעזב אותה אחרי שנה שלמה שהיו יחד, שנעלם ביום בהיר אחד.

חגי שהופיע בעיתון, עשר שנים מאוחר יותר, כשוטר מצטיין.

שוטר!

ועכשיו הוא בא לתפוס אותה.

היא קימטה את גזיר העיתון בידה והתיישבה על הרצפה זרועת הזכוכיות ושברי הקרח. גזיר העיתון נותר כלוא באגרופה.

שחף שמעה את הרעש, את הקולות. הם פרצו את הדלת שהולחמה מהברקים.

היא שמעה את ג'יי קורא לה, את עומר ואורי והבחור בשחור, אבל שתקה.

ראשה היה רכון, שיערה השחור הארוך נפל על פניה והסתיר אותן.

זוג ידיים אחזו בה והרימו אותה מהרצפה, היא הרגישה הבל פה חמים על אוזנה וקול שלחש לה.

"את רשאית לשמור על זכות השתיקה..."

________


שחף ישבה בחדר התשאולים, ידה הימנית חוברה באזיקים אל לוכד ברקים.

הם פחדו. ממנה.

דני הביט בה דרך קיר הזכוכית הדו-צדדית.

היא העבירה חתיכת נייר עיתון מיד ליד, מידיי פעם עצרה, פרסה אותה, הביטה בה. ואז לוכד הברקים היה מתחיל לרעוד מעט.

היא קימטה את הנייר וחזרה להעביר אותו מיד ליד.

הם הביאו לה את שיחת הטלפון שהיא זכאית לה, אבל איש לא הגיע. לא עורך-דין, לא קרוב משפחה, לא חבר שישחרר בערבות.

הוא דאג שאזור התשאולים יהיה ריק מלבד ממוני החקירה, כלומר, הוא אורי, עומר ושלומי.

הוא נכנס בצעדים זהירים אל החדר, מביט בלוכד ברעד כעת בצורה משמעותית.

הלוכד היה רעיון שלה.

"שחף." אמר בשקט. היא לא ענתה.

"אנחנו יודעים שזאת את. אנחנו יודעים שאת חשמלת את המלצרית ההיא. מה שאנחנו רוצים זה לדעת למה. למה עשית את זה?"

היא שתקה, ראשה היה רכון, הלוכד לא זז.

"רוצה קפה? אני יודע שלא ישנת הרבה ביומיים האחרונים..."

היא עדיין לא ענתה, אבל ראשה התרומם ומבטה ננעץ בו, מתריס, קורא תיגר.

"את כאן כבר שמונה שעות, שחף. אף אחד לא בא לשחרר אותך, אין לך עורך דין. את הולכת להעביר את הלילה בתא קטן ומבודד." הוא התחיל להתעצבן.

"אני רק מנסה לעזור לך! אני יודע שלא התכוונת לפוצץ את הפאב, אני יודע שסופת הברקים הייתה תאונה. אני רק רוצה לדעת מה עשתה המלצרית שחשמלת אותה!" גבה אחת הורמה בציניות, אבל דני לא קיבל מענה.

דני הנחית את שתי ידיו על שולחן המתכת שהיה ביניהם, מותיר בו שקעים של כפות ידיים גדולות.

"לעזאזל איתך! אל תתנהגי כמו טיפשה! תני לי לעזור לך!" הוא הנחית את ידו פעם נוספת כשעומר ושלומי נכנסו במהירות אל החדר. הם הביטו בדני בשאלה.

"קחו אותה מכאן." הוא אמר בחדות.

אורי נכנס גם הוא והביט בשלומי ועומר שהובילו את שחף לתאה. הוא שם לב שמשהו נפל מכף ידה אל הרצפה.

"דני." אמר אורי והסב את תשומת ליבו אל אותו כדור הנייר המקומט שנפל.

דני ניגש והרים את הנייר מהרצפה.

הוא פרס אותו, יישר את הקמטים וקפא.

זאת הייתה תמונה בשחור לבן.

מהתמונה ניבטו פניו שלו, צעירים, מחייכים, עטויים מקפי שמש.

הצלקת על לחיו בלטה בגווני אפור.

הוא חבט בקיר באגרופו.

היא ידעה.

במשך כל הזמן הזה, היא ידעה.

                                                      *****



מד"ב ופנטזיה סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לtooti_frooti
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ד כסליו ה´תשע"א  
את כותבת אחלה!
ט"ו כסליו ה´תשע"א  
את כותבת פנטזיה מעולה
ט"ו כסליו ה´תשע"א  
שכחתי להעלות את פרק ארבע...

מייד יעלה[=
כ"ח טבת ה´תשע"א  

את רוצה להגיד לי שאין המשך? זה הסוף? לא יכול להיות. אני מחכה כבר כמעט חודש, זה נראה לך פייר? בבקשה תמשיכי!
כ"ח טבת ה´תשע"א  
לצערי אני מוצפת עבודה בזמן האחרון, בכל זאת תחילת שנה עכשיו והמפקד בבסיס דורש שעות נוספות.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד