בנושא
בכרם
חדשות
 
צוות4- כסף או יהלומים (פרק3) / tooti_frooti
בביכורים מאז כ"ג חשון ה´תשע"א

 

"קח." העיתון נחת על שולחנו של עומר בכוח, הוא הרים מבט מופתע לאורי, שותפו לחקירה וחברו הטוב.

"בוקר טוב גם לך, אחי..." הוא אמר בציניות.

"כשהבוס יישב לך על הראש כי לא מצאת לו אפילו בדל של קצה של בדל של חוט, בכל מה שקשור לכל יהלום שנכרה אי פעם עליי אדמות, אז תבין למה אין לי כוח לשטויות שלך היום."

אורי התיישב בקול רעש גדול על כיסאו החורק, לצידו של עומר.

"רוצה להתקרר קצת?" שאל עומר תוך כדי עיון מעמיק במדור הספורט, "תראה את זה..." הוא דיבר כאילו לעצמו, "עצרו את הבעלים של מכבי... יש פה כמה חשדות מבוססים על שוחד וטובות הנאה..." בינו לבין עצמו, עומר גיחך.

"אתה לא מבין שהעיתון לא מעניין אותי? סוויסה רוצה קצה חוט, התקשורת לוחצת עליו, כל המיליונרים האלה שיש במדינה הזאת לוחצים עליו. אתה יודע מה זה אומר שלוחצים על סוויסה, נכון?"

עומר חייך, "כן. שסוויסה נלחץ הוא נופל עליך בעיקר."

"כי אני-"

"האחיין האהוב עליו. אני יודע אורי, תירגע... דיברנו עם כל סוחרי התכשיטים בכל הארץ דרך כל תחנות המשטרה ומי שיביא את הענק יהלומים הזה למכירה- ייתפס."

"אני על קוצים כבר יומיים, בחיים לא נתקלתי בגניבה כזאת."

"הם מאוד מתוחכמים."

"ומאיפה אתה יודע שמדובר ב"הם"?"

"כי זה מבצע שלם לגנוב את הענק הזה. אין סיכוי שמישהו אחד היה עושה אותו."

אורי התיישב על השולחן מול פניו של עומר.

"בערב שהענק נעלם, גברת ברמן אמרה שהייתה תערוכה של אומנות מודרנית בגלריה שלה ברמת-גן."

"כלומר, אנשים עשירים ואנשי רוח..."

"אל תשכח את הסיקור של התקשורת."

"והתקשורת, קיבלו הזמנות."

"ספציפיות? לפי שם? או כלליות?"

"אני הבנתי שהתערוכה הייתה כל כך יקרה שההזמנות היו ספציפיות. גברת ברמן אמרה ששליח מיוחד הביא אותן אישית לכל מוזמן."

"זה מה שקורה כשיש לך כסף מיותר, אחי... הייתי רוצה להיות הבן שלהם..."

"זה אומר שצריך לתשאל את כל מי שנכח באירוע."

עומר חייך "אלפיים אורחים, כולל התקשורת..."

"צריך לצמצם את רשימת החשודים סביב פרק הזמן שהשרשרת נעלמה."

"גברת ברמן זוכרת שהשרשרת הייתה עליה בשעה אחת-עשרה, ממש כשירדה מבימת הנאומים. היא שמה לב שהשרשרת חסרה לקראת סוף האירוע, בשתיים בלילה."

"זה אומר שכמעט אלפיים אנשים צריכים להסביר איפה הם היו בשלוש השעות האלה."

אורי נאנח בייאוש. "יותר מידיי חשודים! יותר מידיי חשיפה לתקשורת! יותר מידיי אנשים עשירים להתנצל בפניהם על עוגמת הנפש! ועם כל זה אין לנו קצה חוט ארור אחד קטן! לתשאל אלפיים אנשים זה כמו לחפש מחט בערימה של-"

"חרא." אמר עומר בשקט והתכווץ בכיסאו כמנסה להיעלם.

אורי הביט בו בתמיהה, כשלפתע צל כיסה אותו.

הוא הרים את ראשו ואחר נאנח, "באמת חרא." אמר וברח.

הוא האחרון שרוצה להתמודד עם החברה של עומר, בעיקר כמצב הרוח שלה הוא לא פחות מקרבי, עם נטייה קלה לטרוריזם.

"עומר!" תיק נשי קטן, שעשה רעש של בניין קורס, נחת על השולחן. "שכחת!"

עומר הרים צרור דפים בהתגוננות. "עבודה." אמר בשקט.

"אתה הבטחת לי שגם אם יש לך עבודה, אתה תבוא לקנות איתי את המתנה של שי!"

עומר נאנח והניח את צרור הדפים על השולחן.

"לשי לא יהיה אכפת אם קנינו לה מתנה ביחד או בנפרד! למען השם איילת! ההתעקשות שלך על השטויות האלה משגעת אותי!"

איילת הביטה בעומר, הניחה יד מתחת לסנטרו, מכריחה אותו להביט בעיניה.

"עומר, " היא אמרה בקול שקט, כמעט בלתי נשמע, אך טון הציווי שבו היה מודגש.

היא לקחה נשימה עמוקה, מחזקת את עצמת מבטה.

"הבטחת שתבוא איתי, נתת לי את המילה שלך..."

עומר הביט בעיניים החומות, מלאות ההבעה, של איילת והרגיש כיצד עקשנותו, רוגזו וכוח רצונו נחלשים.

הוא הנהן בראשו, "את צודקת... סליחה. אני בא."

הוא סידר את שולחנו והצטרף אליה. הוא לא ידע אם להתעלם מחוסר הנוחות שלו או לברר איתה, מה פשרו של זיק הניצחון הקר שנדלק בעיניה לשניה.

הוא נאנח, כנראה שדמיין זאת.

בקצה המסדרון, ליד המעלית, עמד אורי והביט בו בשאלה.

"כבר הולך?"

"כשאין ברירה..." אמר עומר בשקט והביט בגבה של חברתו.

אורי חייך, אבל ניצוץ חסר מנוחה נדלק בעיניו. הוא לא אהב את איילת, עורכת הדין נראתה קרה בעיניו, למרות שעומר מחבב אותה מאוד.

מה עושים כשהחבר הכי טוב שלך יוצא עם מלכת קרח מפחידה?

אורי נאנח.

שותקים.

__________


"ברנע."

"אני חושבת שיש לי משהו שיעניין אותך."

דודי חייך לעצמו, תוך כדי סידור סלון הדירה.

"מה יש לך שיכול לעניין אותי, חוץ מבייביסיטר לילדים?"

"מה היית עושה בשביל לתת לאשתך עבודה שתעסיק אותה ותגרום לה להרוויח המון, אבל המון, כסף?"

"הכל! היא משגעת אותי מאז שהפרויקט האחרון שלה נגמר!"

"יופי, אז תגיד לה ששלהבת מציעה לה עבודה כפרילנס."

"תאמיני לי, את האחות הכי טובה בעולם!"

"אני יודעת. אני אבוא אליכם מחר בשמונה בערב, תכין משהו טעים."

דודי ניתק את הטלפון.

"מי זה היה?" נשמעה צעקה עמומה מהמטבח.

"שלהבת. היא אמרה שיש לה פרויקט פרילנס בשבילך!"

"באמת?" שירלי נכנסה לסלון, מנגבת את ידיה במגבת עבה, "נחמד מצידה."

"היא תבוא מחר בשמונה לארוחת ערב. מה את רוצה שאני אכין?"

"את הצלי המפורסם שלך. הרבה זמן היא לא ביקרה אותנו."

"בחורה עסוקה."

שירלי חייכה וחזרה למטבח.

"זה אומר שאתה צריך לשטוף את הסלון, אורחים צריכים לראות בית נקי."

דודי נאנח, מזל ששלהבת מביאה איתה עבודה. אם הוא לא ימצא לאשתו תעסוקה כלשהי, הוא יצא מדעתו.

________


"אז השאלה הגדולה היא אם נמכור את היהלומים, או שפשוט ניתן לגיסתה של שלהבת לעצב מהם תכשיטים, ואז נמכור אותם."

"או שנשמור אותם."

"או בקיצור- בקרב שבין הכסף ליהלומים..."

"נמכור אותם."

"זוכה הכסף!"

"ברוב קולות!"

הן ישבו בחדר האחורי של הפאב, עטופות במעילים.

איגי וגאיה ניסו להפריד את היהלומים מהמתכת בעדינות, משתדלות שלא לעשות בהם פגמים.

"הרשתי לעצמי לבקש משירלי שתכין סקיצות, משהו ראשוני." אמרה שלהבת, בוהה ביהלומים המנצנצים.

"אני חושבת שזה הרעיון הטוב ביותר. נמכור את התוצאות לכמה חנויות, נרוויח יותר מארבעה מליון!" הוסיפה שחף.

"נצטרך לשלם עמלה לשירלי."

"עמלה של מאה אלף שקלים לעשרה תכשיטים. כל אחת מאיתנו תשלם לה עשרים חמישה אלף, סביר לגמרי."

"זה יותר מידיי, יתחילו לשאול שאלות."

"לא אם נחלק את התשלום לעשרת אלפים לכל תכשיט ונשלם בהדרגה." אמרה איגי.

"אז זה סגור?" שאלה שלהבת.

"פעם בחודשיים עשרת אלפים ₪. אני בעד." אמרה שחף.

איגי וגאיה חייכו. "סגור."

"מה היעד הבא שלנו?" שאלה גאיה בהתלהבות, "עוד אבני חן?"

שחף הביטה בה בהפתעה.

"עכשיו מחכים לפחות חצי שנה, התקררות. אם נשרוף את עצמנו בגלל אדרנלין, נאכל אותה בגדול." אמרה.

"בעיקר כשהתיק על היהלומים הרוסיים לא ייסגר. אל תשכחי שמדובר שאחד מהזוגות העשירים במדינה." הוסיפה שלהבת.

גאיה נאנחה. "אז אין יותר אבנים מנצנצות?"

"עדיף שנלך על בטוח, שטרות לא מסומנים."

"ברינקס."

"בברינקס יש שומרים עם נשק, לא בא בחשבון." אמרה שחף בחדות.

"בואו נרד מהרעיונות בינתיים, נתעסק בשלנו עד שיעבור מספיק זמן."

"שחף. יש כאן לקוח ששואל עלייך." אמר ג'יי מבעד לדלת הנעולה.

שחף קמה וניגשה לדלפק שלה, משחררת ברמנית צעירה להפסקה של עשר דקות.

היא הבחינה בעומר ובעוד שני גברים, כנראה חברים שלו, ניחשה. הוא חייך אליה.

"היי, מה דעתך להביא לי בירה קרה? קחי את הזמן, ככה יהיה לי תירוץ לשבת על הבאר ולדבר איתך." הוא אמר בחיוך.

שחף חייכה. "ומה החברים של רוצים לשתות?"

"בירה גם לשנינו." אמר אחד מהם.

שחף בחנה אותו היטב, הוא נראה לה מוכר.

שיערו היה בצבע חול, עיניו היו ירוקות עם כתמים זעירים של דבש. הוא גרם לה להרגיש חוסר נוחות עם מבטו החוקר.

"אורי." הוא אמר בחיוך. "וזה שלומי." אמר, מצביע על בחור שחור שיער עם עיני שוקולד. שלושת הגברים נראו ביחד כחבורה מאיימת למדיי.

גבוהים, רחבים, שריריים.

להקת זאבים קטנה. חשבה לעצמה.

היא הגישה להם בירה מהחבית בכוסות מקרח, מוסיפה קערית קטנה עם מאנצ'יז בצד, שינשנשו.

"קראתי בעיתון שאתם מתעסקים עכשיו עם גניבה נוסח הוליווד." היא אמרה בחיוך, מגלה סקרנות מספקת בשביל כל אדם נורמלי, וזהירה מאוד מבחינתה.

אסור לעורר חשדות.

"כן..." אמר עומר והביט באורי לרגע, "המון עבודה. לא הצלחנו להשיג צו איסור פרסום מבית המשפט, אחרת לא היית קוראת על זה."

אורי חייך חיוך שובב. "מה קרה לך? עזוב את הרצינות, תן לגברת את הפרטים המעניינים באמת..."

שחף חייכה, חוסר הנוחות שלה הלך וגבר, קצות אצבעותיה עקצצו. הבחור הזה, אורי, הסריח מכוונות נסתרות. היא לא אהבה כוונות נסתרות.

"אני בספק אם צרות של עשירים מעניינות אותי... שיבזבזו את הכסף שלהם על דברים שמביאים יותר תועלת מקישוט מסיבות של פעם בעשור."

"בגלל הבזבוז חסר התועלת שלהם יש לנו עכשיו אלפיים חשודים לתשאל..." אמר לפתע שלומי בעצב, היה לו קול עמוק ונמוך ודיבורו היה מעין מנגינה איטית שהייתה עשויה להרגיע כמו שהייתה עשויה לשעמם. "התיק הזה לקח לי את החיים."

"שלומי, " אמר עומר בחצי חיוך, "גם ככה לא היו לך..."

שלומי ואורי צחקו לשמע ההערה העוקצנית. שחף חשבה שזהו זמן טוב להוציא מהם מידע בצורה עדינה.

"אלפיים חשודים מה? זה מטורף! מי כבר הולך למסיבות כאלה?"

"מסתבר שכמעט כולם." אמר עומר, "אנשים עשירים, סלבריטאים שרוצים שלא ישכחו אותם, חובבי אומנות, תקשורת, יש גם מלצרים..."

שלהבת תתוחקר, היא תזהיר אותה. חשבה שחף. זה הזמן להעביר נושא.

"בהצלחה עם זה... אני מקווה שזה לא ימנע מכם לבוא לפאב שלי לשתות... אל תתנו לעבודה לשאוב את החיים שלכם..."

איגי הצטרפה אליה מאחורי הדלפק וחייכה אל הגברים.

"כמובן שהם ימשיכו לבוא, המקום הזה מושלם בשבילם. נכון בחורים?" היא לא חיכתה למענה אלא הישירה מבט לעבר עומר וחייכה, קורצת אליו.

שלומי ואורי הביטו בו בקנאה בזמן שאיגי ושחף סידרו את הכוסות.

"איך זה שאתה תמיד מושך את הבחורות הכי יפות? יש לך כבר אחת, תשאיר לנו קצת מהשאר!" אמר שלומי.

"בזמן האחרון מר תפוס שלנו נראה כאילו נמאס לו מהשדה שלו... אז פוזל לשדה של השכנים..." אמר אורי, מגחך.

עומר הביט בו בעיניים עגומות. "היא הופכת להיות גיהנום, אחי... אפילו לעבודה היא הגיעה. למקום האחרון שחשבתי שהיא תצליח להשתלט עליו. איך היא עושה את זה? אני משתגע ממנה."

אורי הביט בו בשעשוע מהול ברחמים.

"השאלה האמיתית היא איך זה יכול להיות שעוד לא עזבת אותה."

"אני לא יודע... אני מנסה, אבל היא כל הזמן מצליחה לסכל את התוכניות שלי."

"תסנן אותה." אמר שלומי, "היא כבר תבין לבד."

"זאת שיטה של פחדנים. אני לא מתעלם מבעיות- אני פותר אותן."

"מה שלא כל כך מצליח לך..." אמר שלומי כאילו לעצמו.

"אם אני אתעלם ממנה ואסנן אותה- היא תתנחל אצלי בבית. יש לה מפתחות."

אורי ושלומי בהו בו בפה פעור.

"נתת לה את המפתחות לדירה שלך?" אמרו ביחד בתדהמה.

"כנראה שהיא מיוחדת במינה..." הצטרפה איגי לשיחה, היא שלחה את שחף לדבר עם שלהבת, להזהיר אותה שתוזמן לתשאול במשטרה.

"ממש מיוחדת," אמר אורי בציניות, "הבחורה מרופדת בכסף ונראית כמו מלכת קרח ארורה." אמר, מישיר את מבטו אל איגי. "אני בטוח שבמקום דם, יש לה בורידים כסף קטן." הוסיף בחיוך.

איגי השיבה לו בחיוך, אך בתוכה השתוללו מחשבות ממחשבות שונות. הבחור חד אבחנה, חריף. הוא מסוכן והיא חייבת לברר מאיפה שחף מכירה אותו כדי שתזהר. אסור יהיה לה לעמוד מולו שוב בלי שתדע מי הוא ולמה הוא טורד את מנוחתה.

עומר החל לדבר אליה וניער אותה מהמצב המהורהר בו הייתה.

"מה את היית עושה כדי להוציא אותה מהחיים שלך?"

איגי חייכה, משועשעת.

"בהתחשב בעובדה שמעולם לא יצאתי עם מלכת קרח ארורה, אין לי מושג איך תתנער מהאופי הרודני שלה."

הוא הביט בה בתמיהה, "איך את יודעת שהיא כזאת?"

"המבט האומלל שלך, הרמזים העבים שהחברים שלך זרקו..."

הוא הרכין את מבטו את הכוס הריקה שעדיין לא נמסה.

איגי נטלה אותה ממנו והגישה לו כוס חדשה, מלאה.

"הבחור האחרון שיצאתי איתו היה אידיוט." אמרה בחיוך, "כל כך אידיוט שכשנפרדתי ממנו הוא לא הבין שזה נגמר בינינו, אז הוא המשיך לבוא אליי ולהציק לי."

"מה עשית?" שלושה זוגות עיניים הופנו אליה בסקרנות.

"החלפתי מנעולים, ואז דאגתי שהשכן הבריון שלי יתפוס אותו ויגיד לו שאני יוצאת עם מישהו אחר."

"זה עבד?"

איגי חייכה, "כן, לא ראיתי אותו מאז."

"אז אני צריך בריון שיאיים עליה שלא תתקרב אליי?"

רעיון הבזיק במוחה של איגי, רעיון משעשע למדיי. היא חיבבה את הבחור האומלל למרות שאיים על ביטחונן של חברותיה ושלה.

"נשים עם קרח, הן בדרך כלל נשים עם אגו ורצון להיות תמיד בשליטה." אמרה בטון חרישי, מבטה היה זומם. אורי ושלומי חייכו לעברו של עומר.

"אם אתה רוצה לשבור אותה- תיקח ממנה את השליטה והיא תעזוב אותך."

עומר הביט בה בשאלה, "איך אני יכול לעשות דבר כזה?"

"הו, זה פשוט. קודם כל תחליף מנעולים- כך היא לא תוכל לשלוט בך דרך הדירה שלך. אתה תגרום לה לדפוק בדלת ואתה זה שיחליט אם היא תיכנס או לא."

עומר החל לחייך, הרעיון מצא חן בעיניו.

"דבר נוסף, תגרום לה לסערת רגשות. תיפרד ממנה באופן פומבי, תעשה הצגה, סצנה, רעש. היא תרגיש כל כך מושפלת אל מול כל המבטים הסקרניים שיינעצו בה, שהיא לעולם לא תדבר איתך שוב. רק בגלל שפגעת לה באגו."

עכשיו עומר חייך מאוזן לאוזן.

"את גאון! זה רעיון מצוין."

"אני חושבת שעדיף להיות לבד מאשר להיות אומללה כשפסל של קרח שנראה כמו יהלום, פסל שמרופד בהמון כסף, ישלוט בחיים שלי... לא רוצה את הכסף ולא את היהלום."

אמרה והניחה לגברים לנפשם. מחייכת.

כסף או יהלומים. או גם וגם. או אף אחד מהם.

שאלה יהיו צרותיה בחיים.

                                            ******



מד"ב ופנטזיה סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לtooti_frooti
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד