בנושא
בכרם
חדשות
 
המבצע / ואל
בביכורים מאז א´ חשון ה´תשע"א

 

יומני היקר,

אתה בטח רוצה לדעת על המבצע שלי.

את כולו הכנתי מראש. היו מסמכים לבדיקה ועיון והגשה. וצידה שיש לקנות בסתר, ותיקים עמוסים בציוד, שהיה צריך להכין בלי לשכוח דבר, עד לקטן ביותר.

ארבעים ושמונה שעות לפני תחילת המבצע יצאנו לדרך. בדרכנו הראה לי "אבא" את נקודת המוצא שלי, הדריך אותי ויידע אותי בקשר לעמדתו של ר"י, האחראי על המבצע.

לפני היציאה ביליתי יממה בצפון הארץ, קרוב לנקודת המוצא שלי. בבוקר המבצע ארגנתי את הדברים האחרונים הדרושים ויצאתי לדרך.

הנהגת, ס"ד, הסיעה אותי למקום, עדכנה אותי בדרך והזהירה אותי בקשר לתקלות אפשריות. נפרדנו בחום ואז היא נסעה, מותירה אותי לבדי בנקודת המוצא שלי.

היה עלי לתור את האזור כל העת, לחפש אחר גורמים עוינים. אומנם נתקלתי בכמה מהם, אבל רובם לא פנו אלי ישירות והייתי פטורה מתגובה שהייתה מעמידה אותי בסכנה.

הרכב השני הגיע. הוא היה מצויד באמצעים טכנולוגיים מודרניים, לדברי הנהג. ר"י היה על הרכב, מה שהשרה עלי רוגע מסוים.

פגשתי את שאר הצוות, שאיתו עבדתי במהלך השנה. האיחוד היה מרגש במיוחד.

כעבור זמן-מה יצאנו לדרך.


ביום הראשון היה עלינו לעבור מרחק רב תוך זמן קצר. האחראים עלינו היו קפדניים והכריחו שתיית מים מבוקרת במהלך המסלול שהיה עלינו לעבור. החום הלוהט, והתנאים הגרועים במהלך הדרך, שגררו נפילות, התדרדרויות ואפילו קריאות פחד מפי הפחות מאופקים שבינינו, לא היו נעימים, אך אני ומספר לא מבוטל מבני הצוות, עמדנו במשימה בכבוד.


לאור התקריות הלא-נעימות שהיה עלינו לעבור במהלך המסלול, זכינו לקראת הלילה לאכסניה משובחת באזור, כך שלפחות תנאי הלילה היו טובים מתנאי היום. הצלחתי לערוך שיחה חשובה ונדרשת עם בסיס האם. הלילה עבר בשלום, אם כי במרביתו לא ישנו. נשמעו פחדים רבים באשר למשימה שתוטל עלינו למחרת.

נאלצנו לקום בשעה מוקדמת ולמהר אל השטח, בשביל לתפוס אותו לפני שגורמים אחרים ישתלטו על האזור. האישור לחלק הזה, המסובך שבמבצע, ניתן רק אתמול בערב.

היה חשש כי חברי הצוות שפחדו בקשר לחלק הזה של המבצע, רק יעכבו אותנו. הובאו עזרים מסייעים, אך ניתנה אפשרות לאחרים לבצע משימה בעלת חשיבות וסכנה פחותות יותר. ואמנם, לא רובנו אך חלק לא קטן מאיתנו בחר במשימה השנייה.

אני, כמובן, החלטתי ללכת לאזור י', המסוכן שבשניים.

הגענו אל השטח. הוא היה פנוי. בתחילה פיגרתי מאחור, אבל תוך זמן קצר הצלחתי להגיע לפנים. הלכנו הרבה, ללא השמש הקופחת אך באזורים מסוכנים מאד. צלחנו גב בשחייה, עברנו מעל תעלות, טיפסנו על הצוקים שסוככו עלינו קודם וכעת דבר לא הגן עלינו מפני השמש. סיימנו את המשימה סחוטים ורעבים, אך אוכל לא היה, באשמת שלושה מחברי הצוות שנעלמו. המתנו קרוב לשעה עד שזכינו לאכול, אוכל שלא היה מהמשובחים.

עם חזרתנו למקום השינה, יצרתי קשר נוסף עם בסיס האם.


למחרת קיבלנו משימה נוספת. גם היא כללה הליכה לא מעטה, ובמהלכה נפצעה אחת מחברות המחלקה שלי וכן נתקלנו בגורמים עוינים, אך אסור היה לנו להשיב מלחמה כנגד התגרויותיהם. בסוף המשימה הוסענו וקיבלנו משימה נוספת, במהלכה היה עלינו להתחלק לצוותים קטנים יותר ולשוט בסירות. סירתי הגיעה שלישית מתוך חמישים, אל הנקודה הסופית.


לאחר מכן קיבלנו אוכל. התארגנו לנסיעה ועלינו על הרכבים המבצעיים. במהלך הדרך התחלקנו פעמיים נוספות לרכבים. וסוף-סוף... סוף-כל-סוף... הגענו הביתה.


המשימה בוצעה בהצלחה.


זה היה הטיול השנתי הכי כיף שהיה לי בחיים.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לואל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ אדר א´ ה´תשע"א  
צחוקים איתך.

לאורך הסיפור ניסיתי לךהבין מה הפואנטה, אבל הסיום הצליח להפתיע אוותי.

למה בחרת לתאר ככה את הטיול השנתי?

עֹז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד