|
 |
איך בתוך עצמי אכאב רק על מי מחברי - אמיתי. אך אתה ואיתה את השקר עוקב ומוצא, בכאב בריחה. אל כזב, אל זיוף שאותך מספק ומהטוב שביקשתי לך- השארתני אחור, דואג ואיך לא תבין ואיך לא תשמע את הקול העמוק של האכפת? רק מה שאתה, מדמיין לטובה אותך מסלף ואוכל. צר לי עליך אחי נעמת לי אך נפלאתה אהבת נשים מאהבתי איך נפלו גיבורים-
אכפתיות חברות כאב נפילה תוכחה
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לאשם

|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ד´ חשון ה´תשע"א  | | א.לקח לי זמן להבין את שלוש השורות הראשונות, אולי בגלל שהחסרת מילת קישור בין "מחברי - אמיתי" (אני מניח שהמובן הוא "האמיתי מבין חברי"). ב. נקודה חשובה: יש לך ביצירה הזו המון-המון פסיחות, זה ממש לא נוח לקריאה. מקובל לומר שפסיחה היא עצירה חלקית בקריאה בקול - נסה לקרוא את השיר בקול ותראה שהפסיחות שלך מאוד לא נוחות, מה גם שלא ברור לי כמה הן תורמות לשיר. האם אפשר לוותר על חלקן? ג. השורות "ואיך לא תבין?! / ואיך לא תשמע?! / את הקול העמוק של האכפת?" מסורבלות למדי, עם יותר מדי סימני פיסוק. נראה לי שהיה יותר נוח (לי כקורא) אם היית כותב "ואיך לא תבין / ואיך לא תשמע / את הקול העמוק של האכפת?" זה גם יותר נכון תחבירית, לעניות דעתי. ד. יאמר לשבחך, שמורגש שהשיר נכתב מהלב. אני בטוח שבשבילך ככותב היצירה מספיק מלוטשת, אני הקורא זקוק ליותר.
שתצא זכאי.
גדי |  | כ"ו כסליו ה´תשע"א  | | ל-ג' שלחתי עריכה, אתה צודק.:)
לגבי הפסיחות, זה פשוט סגנון שונה של קריאת הטקסט... נסה לקרא בזרימה ולא לעצור עצירה גדולה מדי בפסיחות... אני פשוט מרגיש שאם אעביר את המשפטים לאותה שורה, הם יאבדו את צורת הקריאה אליה כיוונתי...
תודה רבה! |  | |