בנושא
בכרם
חדשות
 
ובכל נפשך / שבריר
בביכורים מאז כ"א תשרי ה´תשע"א

 

יחדיו היו מטפסים במעלה ההר. עם שהם מטפסים מזדחלת היתה בתוכו המחשבה איך לא יותר מעשר שנים קודם, עוד היה מטפס כאן ושם עם הפק"ל והמפה, בדד, ואלוהים אין בליבו. ברוך ה', ישתבח שמו בורא עולם, שזיכהו לשוב באמת ובתמים, ולזכות לטפס במדרגות האמת ולזכות לראות כמה קטנים הם ההולכים עדיין בחושך, אשר לא ראו ולא ידעו אור תורה ונר מצוה לאמיתה. בחשכה יתהלכו. ברוך ה' באלף אלפי אלפים ברכות ותשבחות שעכשיו מטפס הוא עם הנשק האמיתי, לולב זה הדומה לחרב, והוא מרומם על כל המעשים, וכל העולם כולו דומה עליו כקליפת השום ופחות מכך כלפי ענפים הללו שאך אתמול היו צמח השדה בעלמא.
וברוך ה' הכל יש, הכל. וכי מה? וכי למשל עמידה בזמנים אין כאן? הלא עוד עשרים ושבע דקות תנץ החמה ויברכו בשם ומלכות ממרום ההר על הלולב, ומי שעיניים לו יודע גם כמה תועיל זכות זו לישראל אף יותר מכלי נשק אמיתיים לכאורה מעשה ידי חרש. הכל יש בסיטרא דקדושא, וכבר יודע הוא מזמן שאילו היה יכול מבטל היה במציאות ממש את כל העלמא דשקרא על אליליו ועובדיהם מקטן עד גדול.
שותקים היו, ובראשו היה מגלגל הלכות לולב כסדרן כבקי ורגיל. הוא! מי היה מאמין, מי היה מאמין, וכי אין זו עצמה ראיה ואות לאמת תורתנו הקדושה?
משמתקדמים היו עולה היתה לנגדו דמותו של מרן ועוצם ברכתו שהאציל עליו ללכת ולעשות את המעשה הגדול הזה ועצתו אמונה איך לנהוג ומה המעשה אשר יעשה בפרטי פרטים לבל יכשל בדבר הלכה. ד' אמות של הלכה! ד' אמות בלבד ובכל זאת כל האור הגנוז נבלע בקרבן, והנה הוא הולך ועולה במעלה ומזדכך ומתעלה גם בתוכו לקראת המצווה הזו של ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם משלכם.
הגיעו לראש הצוק. הלולב בידו כיהלום והמדבר פרוס לרגליהם. כעת הוא חייב להרגע ולהתקדש עוד מעט, יברך בנו תחילה, בנו היקר, כבבת עינו, שבעזרת הבורא יגדל לתורה ולחכמה. נתנו לבנו ונטלו והגביהו כנגד המדבר וברך ואפילו בלי עזרה, וזכר גם לומר: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
בתוך כך כרעל התפשטו בגופו המילים: ביום הראשון לא יתנו להקטנים ליטול לולב ואתרוג עד לאחר שיטלו הגדולים, כי הקטן קונה ואינו מקנה מן התורה. ובשעה שבנו היה מנענע לולבו כנגד המדבר, פנה ראשו באימה כמאליו לאחור ומדד את השביל ושחזר בראשו את כל הוראות מרן שטרח לכוונו והאימה והבושה מתגברות ומתגברות ויודע שהוא הפסיד את המצווה לשנה הזאת לנצח.

בנו כבר היה מנענע כלפי מעלה ג' פעמים כשחשב שצריך היה לדוחפו אלא שעדיין אין הוא ראוי לכך.   









מצווה סוכות תורה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשבריר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג תשרי ה´תשע"א  
ואני לא הצלחתי לפתור את החידה.

כתוב יפה, אבל היה לי לא מובן מדי בשביל שאוכל להנות.
כ"ח תשרי ה´תשע"א  
זה לא 'להכעיס'. ולכתוב הסבר- לא שייך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד