השם של השיר בהחלט מתבהר יפה בשיר.
איך שאתה יודע לכתוב עדין, יפה, מדויק, ברוח השיר והמליצה הדקה ובפשטות.
ואיך שאתה בונה מהלכים, איך אתה בונה את הבתים בעצמם (מאוד מצאו חן בעיניי הסיומות של הבתים בזו אחר זו).
מה אני הכי אוהבת: שלא אמרת כלום על אהבה, רק על רגישות, בחלק הראשון. ולא רצית לדבר על הרגישות בלי האהבה, רצית להוביל אליה. וכתבת על הרגישות כל כך יפה, ממש כמו שכל מילה בתורה שוות ערך למילה אחרת
(אני לא זוכרת עכשיו את הדוגמא, בעוונותיי. שלומית בת משהו?).
יצא שיש הנאה מלאה מהחלק הראשון של השיר. ויצא שהפאנצ' לא כבד (ולא דוקר מדי). ויצא, אליהו, שכתבתי תגובה בביכורים לראשונה זה אלף זמן. לא ויתרתי עליך. אני הולכת לחתום מנוי, כי אני רואה שכמעט פספסתי אותך ביצירות האחרונות כאן. מה, איך זה שאחרי כל כך הרבה זמן שלא פרסמת אנחנו רואים משהו שלא נופל מהקודמים שלך, ובכל זאת רק השתבחת? כל הכבוד לך, תמשיך, אנא, אנא, אנא. חייבים משוררים כמוך (אל תיבהל מהתואר, הוא עוד יבוא ><).
הוף, יצא לי מלא מילים בסוף. נעבעך.
(אם לא היית כאן כל כך הרבה זמן, אתה אפילו לא יודע שהתארסנו, חיים אקשטיין ואני? זה למה מיוחד שכתבתי תגובה כאן, בכל הלחץ הזה. אשריך..) |