בנושא
בכרם
חדשות
 
בישימון דרך / ישישי
בביכורים מאז כ"ז תמוז ה´תש"ע

לידידיה הֵד הצוחק תמיד.



(ישי)

בְּרשת לוכד רוחות ומטיף מילים.


אם נחפון צחוקך בקופסת הפתעה

ונטמון בשיחַ בַּגן. אילן

יעלה ויניץ פרחי השעשוע הפנימי בִּגְונֵי שָׁנִי מתלבן.

ומה זה פתאֹם -

כָּוֵרֶת בִּגְוִיָת השעיר, תחת העזאזל

כָּרוּהָ דבורים שקנחו בשעשועיך.

יופי ללא גבול טבעו שיהיה נגַר

והצבאים טועמים כל טעם שיחמדו, כך בין דליגותיהם לפנות ערב בהרים

מציירים אותיותיו של משיח.

בֹּא,

בֹּא בברכה.



(ידידיה)

מלקט אל ידיו ונושף בזרעים. תשובה נוסקת ברוח.


זוכר, כשחבקנו טרם רחם יצקתנו כאן

הייתי צוחק מסוף ועד סוף כבא בשיכר נהרות עדן

ואז היית משתתק. בַּחֵרֶשׁ הודעת

לשמור מן הצחוק לשעת הדחק.

"אין דחק אין דחק" הדהדתי. ראה, לי אלף מרחב!

זוכר, כשהגיע דבר האלֹקים להכריח - חפצת עוד צחוק,

אחזת בהתפשטות ללא הועיל.

"יש דחק יש דחק" הדהדתי נפרד,

חסרתי כך, לבד.


(ישי)

פרחים זרועים בעורקי הידיים. ניחוח אביבי ממלא וְנִישר - - -


די, די,

איני יודע עוד כיצד להפליג בעולם הזה.

הכל אין-כל חלוק לרסיסי רסיסי רסיסים קרוצים חומרים מאוּסים

מוֹאסים חומר בחברו.

פה נפגשנו. אבל לא

לא דבקנו כקדם, כי אי אפשר, כי הכל מגמות יחידיות.

מדוע תזַל דמעות, חברי הטוב, בפרידה,

הרי היא רק כהרחקת הפרודים זה מכבר.

על כן לא אשב בבוכים,

יוצא אני לתור דרך בישימון לשוב אל החושך,

בלי מדריך וריקן מגבול עולם,

תייר סומא.



(ידידיה)

שוב משיב בריח הניחוח, מרכיב כנפיים צבעוניות לְפרפרים.


באתי בַּדְחָק

כיִצחק

בשל הצחוק. עכשיו צידתי הדלה אך שְׂמחה משדלת בגדרות ההויה התחתונה

להתרחב, לנוע, לחיות. עוד קצת וכבר הכל

דבק כאז שהיינו.

אַל תלך! איך תלך ותעזבני שוב, האשאר בודד ידיד הקיום

ואין רֵעַ?

אפילו כעת שעשועי מסוגל לְדַבֵּק, ויזהר הוא כנר המדריך,

יהיה כפרשת דרכים לאובדים.



(ישי)

יפים הפרפרים במחולם, לפתע רוֹצֵה.


אהוּב, צדקת ממני.

אבחר, אבחר בחיים! בִּיכּוּרַי פירות מתוקים

מחכים עדי תיטיב תוסף מכל צחוק שעשועיך.





י"א אייר התש"ע



אינסוף דין ילדים נשמה צחוק

© כל הזכויות ליצירה שמורות לישישי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ אב ה´תש"ע  
זה מפעפע. לאט, בעדינות, ולמרות זאת נותרתי קצת המומה והייתי צריכה לגשש שוב. אני מתאהבת בו עם כל קריאה. אני לא מבינה הכל, כן? למשל, מאיפה נובעת הפרידה הזאת, והאם בסוף היא התקיימה.

בִּמיוחַדים:
הצחוק בשעת הדחק. (למרות שלשעות דחק אין צורך בצחוק, בשביל זה יש שעות דחק)
הפרחים, בעורקי הידיים. מדוע כעת הכל מגמות יחידיות ובעבר לא?


השיר הזה מלא בהפתעות. כל קריאה היא גילוי, אני פשוט אוהבת את כולו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד