כִּפַּת הַיָּם דְּמוּמָה
עַל דֶּרֶךְ מֵהַתֶּלֶת
וְאֶרֶץ חֲרֵבָה
מוּל שָׁמַיִם קוֹצְּפִים
וּפֵרוּרֵי עָנָן
נוֹקְשִים וְצַר הַדֶּלֶת
עוֹדָהּ פּוֹשֶׁטֶת יַד
מְקַמֶּצֶת רְגָבִים.
מוּל זֹאת,
צוֹפֶה בָּהּ, מִתְבּוֹנֵן
וְעִקְבֹתָיו
דּוֹלְקִים אֶת יוֹם מָחָר.
שׁוֹאֵל הוּא
וְעֶצֶב מִתְנַגֵּן
מִתּוֹךְ שִירוֹ, בְּקֶצֶב לֹא נִגְמָר.
מוּל דֶּרֶךְ חֲלוּלָה
הַשֶּׁמֶשׁ מְאַחֶרֶת
לִזְרֹחַ בַּתִּקְוָה
וְשׁוֹקְעִים הַיָּמִים.
אוּלַי, בְּבוֹא שָׁעָה
יִקְרַב עָנָן, לָגֶשֶת
יַרְוֵה כִּסוּף, יִצְמַח
בְּנַפְשֵׁנוּ אוֹת חַיִּים.
---------
נכתב ב:
05.08.08
ד' אב תשס"ח