מֶרְחָבִים אַדִּירִים

וְאֵין בָּהֶם דָּבָר.

לֹא מַשֶּׁהוּ לֶאֱחֹז בּוֹ,

שְׁיִתֵּן תְּחוּשַׁת קִיּוּם,

גַּם לֹא קַרְקַע

לְהִתְיַצֵּב.

רַק חָלָל גָּדוֹל

וְקִירוֹתָיו נֶטוּלֵי חַיִּים,

נִצָּבִים וּמְחַכִּים.

פַּעַם סִפְּרוּ לָהֶם,

לַקִירוֹת,

עַל עוֹלָם

עִם חֲלוֹמוֹת וּרְצוֹנוֹת,

אָמְרוּ לָהֶם,

שֶׁכְּדַאי לְחַכּוֹת.

מֶרְחָבִים אַדִּירִים

וְאֵין בָּהֶם דָּבָר.

שָׁעוֹן בִּיּוֹלוֹגִי מְאַבֵּד אֶת תִּקְווָתוֹ.

הוּא בְּקֹשִׁי זוֹכֵר מָתַי הִתְחִיל לִסְפֹּר,

וְהוּא לֹא בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לְמָה לְהַמְשִׁיךְ.

מֶרְחָבִים אַדִּירִים

וְאֵין בָּהֶם דָּבָר.

לְפֶתַע נִשְׁמַע רַחַשׁ טִפְטוּף

טִיפ-טוּפ-טִיפ-טוּפ

קִנּוּחַ, נִיגוּב קַלִּיל -

זֶהוּ,

חוֹזְרִים לַדְּמָמָה.