המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
בחזרה / אז מה
בביכורים מאז ח´ סיון ה´תשס"ט



שַׁבְתִּי. נוֹכַחְתִּי
שֶׁגוּף לֹא שׁוֹכֵחַ דָּבָר. גַּם אִם הָיָה נִדְמֶה
שְׁזֶה הַדָּבָר כְּבָר נֶאֱמַר, הִנֵּה הוּא חָדָשׁ. וְאוּלַי
הָיָה לָעוֹלָמִים לְפָנֵינוּ כְּבָר, וָאֲנִי שָׁכַחְתִּי,
רַק הַגּוּף זָכַר.

טְרֶמְפִּיסְט מוּזָר
בִּקֵּשׁ בִּמְבוּכָה: "אִם תּוּכַל בְּבַקָּשָׁה
לְהַגְבִּיר אֶת הַשִּׁיר". הִתְמַכְּרוּת נִעְנוּעָיו
הַנְּחוּשָׁה
כָּבְשָׁה אֶת כֻּלָּנוּ. אַבְהִיר: בְּאוֹתוֹ אֹמֶץ, אוֹחֵז
גּוּפִי בַּתְּנוּעָה. וְכָךְ מַגִּיר הוּא מִמֶּנָּה חֵן
אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ
אַךְ בְּנָדִיר.

אוּלַי
זֶה מַסְבִּיר
אֵיךְ שְׂפַת גּוּף לֹא מְשַׁקֶּרֶת: כְּשֶׁלָּמַד לְדַבֵּר, מֵעוֹלָם
לֹא שָׁכַח
אֵיךְ לִשְׁתֹּק. כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, גַּם אֶרֶץ דִּינָהּ כְּדִין גּוּף:
אֶת הַבַּיִת וַדַּאי הִיא זוֹכֶרֶת- אוּלַי
אַף אֵיךְ עִרְסְלָה אוֹתוֹ אָז.

וְעוֹד
מְעֻרְסֶלֶת כָּךְ הַנְּשָׁמָה הַנּוֹתֶרֶת.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאז מה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ סיון ה´תשס"ט  
המעצבנות של הצ'אט של ג'ימייל? אני מתירה לעצמי לעתים רחוקות, כמו היום אחרי שתי מתכונות ובגרות.

תוך כדי הרצת שיחה בג'ימייל, אין מנוס אלא לשוטט באתר. היצירה הזו אושרה בדקות אלו ממש, אם אני רואה נכון, ובדקות אלו ממש אני מנהלת שיחה בצ'אט המעצבן של ג'ימייל עם חברה על הקשר בין הגוף לנפש, ביחס של אדם שעבר ברחוב וליטף אותה.

בדיוק בדיוק בדיוק אמרתי לה שהגוף יכול לשכוח והנפש לזכור, כאשר ראיתי את השיר שלך ה---בקריאה ראשונה, הוא מנוגד.

לכן תבואנה עוד הרבה קריאות, בס"ד ובלי נדר...

חסכת לי הרבה
ח´ סיון ה´תשס"ט  
המילה "נשמה" קיימת גם במובן של "שממה" ("ארץ נשמה")
ח´ סיון ה´תשס"ט  
הבנתי מה אתה רוצה לומר. מקווה שבהמשך גם זה יתברר.

אלמלא ההיכרות שלי איתך ועם הספרים שאתה מסרב לקרוא, הייתי חושב שקראת ספר שאני מאוד אוהב. וד"ל.

ט´ סיון ה´תשס"ט  
לא הבנתי, לא אבין, והשיר הזה דומה עלי כמן חידת הגיון.
יום יבוא ואני אבין למה אנשים מתעקשים לשפוך את התורה לתוך שיר, ולא לוקחים שיר והופכים אותו לתורה...
יהודה
ט´ סיון ה´תשס"ט  
ט´ סיון ה´תשס"ט  
זה נראה לי אחד ההכי-פחות-תורה-בשיר שיש לי. צר לי.
ט´ סיון ה´תשס"ט  
שהבנתי קצת יותר, בכל אופן מספיק בשביל להתיחס אליו כראוי.

הזכיר לי קצת את הכתיבה של ילד. במתכונת חריזה של נתן זך (או חובביו/ממשיכי דרכו כאן באתר). מאוד שונה משירים אחרים שלך, ואני אוותר על השיפוטיות (אם השינוי הוא לטובה ואם לאו).
תחבירית, השורות "בְּאוֹתוֹ אֹמֶץ, אוֹחֵז
גּוּפִי בַּתְּנוּעָה. וְכָךְ מַגִּיר הוּא מִמֶּנָּה חֵן אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ
אַךְ בְּנָדִיר." לא לגמרי הסתדרו לי: הוא מגיר ממנה- מן התנועה?- חן אשר יש בה- לא יודע, הניסוח הזה פתלתל לטעמי, ולא מספיק מובן.
תמשיך לכתוב לנו. זה ממש משמח.
ועוד לא אישרת הגעה, איש...
ט´ סיון ה´תשס"ט  
אני לא בטוחה שהבנתי הכל, אני בטוחה שאין לי צורך להבין הכל, יש פה תנועה, וחן, ועדינות הכאב של שממה ונשמה.
זה מספיק לי.
מרעיד.
עֹז
ט´ סיון ה´תשס"ט  
עבורי, השיר הזה שלך.

ביחוד הבית האחרון.
ט´ סיון ה´תשס"ט  
איזה מקסים שהגוף עוד חווה את העירסולים!
תעביר את זה הלאה!!
י"א סיון ה´תשס"ט  
שאתה הגאון מבינינו, או שהשירים שלך כבר יוכיחו מעצמם?

מחמת השעה ודוחק הזמן אוותר על הסידור ההגיוני ועיצוב הפיסקאות ואסתפק באנקדוטות אסוציאטיביות.

יושבת עליך מגניב כל החריזה הזו, עם הנכלולים של חריזת אמצעי משפטים, ומשיכת חרוז לבית הבא, פשוט קראתי אותו בקול מלא פעמים רק כדי לגלגל את החרוזים:)

התכוונת לדו משמעות הדי-מחרידה שבשורה "רק הגוף זכר"?! בכלל - לפעמים אני מצליח להבין אותך, לפעמים רק חלקית, אבל מעולם לא הצלחתי לחדור את המסתורין של הפסיחות שלך.

אוך, איך אני רואה את התמונה שלך ברורה בבית השני במשפטים "אתה"יים נורא כגון התנועה הגמלונית שנמלאת ונוטפת חן ברגע שהיא הופכת לריקוד, או הטרמפיסט עז הפנים שמבקש להגביר ומתחיל לתופף לעצמו לפי הקצב.

מבריק איך ששני הפעלים בהתחלה מתלחמים לכדי "שכחתי".

אני מאוד מתקשה לקחת את הדימוי ארץ - גוף (הנכון לכשעצמו) עד הסוף. נניח: מהי "שפת ארץ"? איך התנועה הגופיית משתלבת כאן? מה המקבילה של בני האדם, "אדוני הארץ" בגוף האדם? האם אני פשוט עייף מכדי לחשוב? מה היחס בין קשר נשמה-גוף לקשר אדם-ארץ? ואיפה בדיוק נכנס הדמיון המטריד שהזכרת בין הנשמה לבין השממה? למה עוד לא הלכתי לישון?

נחשון
חסר יכולת להמציא חתימות מתחכמות עכשיו
י"א סיון ה´תשס"ט  
השממה הנותרת-של הגוף (והנשמה) אח"כ, לא?

זה שיר גאוני, במלוא מובן המילה-מבחינת התוכן והצורה כאחד.

בא לי בזמן נכון מאוד,
תודה לך

(5+העדפה)
י"א סיון ה´תשס"ט  
[קשר אדם-אדמה או שזה רק בגדר משל?

בע"ה עוד אחזור.]
י"ב סיון ה´תשס"ט  
יש משהו נתן זכי בשיר הזה, ובכדי לברור את התגובה הזו כמשפט הרצוי מבין משפטים לרוב הייתי זקוק לזמן מה.

אין זה כך אצל שאר השירים שלך (אם זכרוני אינו מטעה). לא רק החרוזים החמודים בנקודות הנכונות ביותר, אלא בעיקר ה'דיאלוג-אולי-ביני-לבין-עצמי' שמתחולל בזרימה שוטפת שכזו.

אשוב ואעיין.

דניאל.
י"ג סיון ה´תשס"ט  
בלי תגית אחת לפחות, הרי השיר הזה כל כך קשור בעבר שלך.
ט"ז סיון ה´תשס"ט  
|מנערת אבק של שנים|

אכן, לא היתה מזיקה כאן תגית...

ומה ששכחתי לומר-
א. זה אחר לגמרי מכל הקודמים
ב. מי גידל אותך, ילד? (לא אני זה בטוח)


|מליון אייקונים קיטצ'יים וברווז אחד באקווריום|

י"ח סיון ה´תשס"ט  
א)לקרוא
ב)לא להבין
ג)לנסות להבין
ד)לקרוא את התגובות של נחשון.

אוי! אתם כאלה אתם!

בגעגועים עזים...
אג"ב.
ז´ חשון ה´תש"ע  
לא ממש ירדתי לסוף דעתך.
אתה כותב יפה אבל לא כ"כ מובן.
ז´ כסליו ה´תשע"א  
לא מבין מה לא הבנתי, או שעכשיו הבנתי ביתר קלות בזכות ההודעה בפתו"ס. אם כך ואם אחרת, שיר נפלא. אני שומר לי.
ז´ כסליו ה´תשע"א  
ההודעה בפורום תרבות.

זה באמת נקרא אחרת, וזה באמת מצוין.
הלוואי ואני עוד אשוב אל השיר ברגע של נחת, ברגע של מודעות עצמית.
ז´ כסליו ה´תשע"א  
ועכשיו לא מבינה למה היית צריך כאן ארץ, כשיש כאן כ"כ הרבה היות האדם.

וזה שגוף לא שוכח דבר-זה כואב ועצוב לפחות באותה מידה שזה שמח.
ולמה דווקא יהום החזרת אותי לפה בקישור, כמעט אקראי, בין עולמות רחוקים כ"כ.

עֹז
א´ טבת ה´תשע"א  
רק בשכל הם אומרים. אני חושבת שיש דברים שאפשר להבין רק בגוף.

כמה נכון. כמה עצוב. גוף אינו שוכח. מגע צורב. גוף אינו משקר. כמיהה שורפת.

גם אני לא הבנתי הכול. למי אכפת.
כ"ז שבט ה´תשע"א  
(ברגעים כאלה, שניה אחרי שאני קורא הודעות שלך בפורום לגבי טשטושו או אי טשטושו של הגוף, משהו בי קורא לי לכאן, וטוב שכך)
ד´ אב ה´תשע"א  
כנראה שיש בי כמה שכבות
כ"ט אב ה´תשע"א  
אבל האם הקישור הזה של יחס המשתנה מול הטבוע ליחס הנשמה מול הגוף נכון (או הכרחי)? איני יודע.
הזהיר במצוות ציצית?
חבריך שיקיימוה בידיך?
אפקט הבורנג לוקח בכל אלו חלק חזק - כשאתה עושה דבר אתה מטביע חותם על דבר אחר, שיחזור אח"כ להשפיע עליך ולחזק אותך, או אם יעבור זמן רב מאז, להזכיר לך את עצמך מחדש.
ההרגל הוא גם כן דבר כזה - אבל מעניין מה שאתה מקשר אותו לגוף בדווקא. אולי כגוף באופן יחסי (אם לרגע ארשה לעצמי לדבר בסגנון מהר"לי.), באיזה שהוא אופן. אולי מעצם הנשמה היא בורחת יותר.
עוגן, זאת בהחלט המילה.

(החתול של ר' יהונתן אייבשיץ? סתם נזכרתי בו בסוף השיר?)

תחושת ה'טרמפיסטיות' היא אמנם עניין קשור אבל גם קצת אחר ועומד בפני עצמו. (המודל של "חיגר על גבי סומא" תופס לא רק בענייני עונש ועולם-הבא.)

למרות שאולי יש הרבה יותר במה שאתה אומר. אשמח אם תסביר לי יותר, ותודה לך על ההזדמנות לחשוב בכל מקרה.
ברכה והצלחה!
אלעזר
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד