בנושא
בכרם
חדשות
 
אמונה מתה / פני אדמה
בביכורים מאז כ"ו ניסן ה´תשס"ט

עניתי לטלפון.

אומנם זה היה אמצע סדר בוקר, ואני לא עונה לטלפונים באמצע סדר, אבל גם ככה הפסקתי את הלימוד, כי הייתי בסוף שיחה חשובה כשהפלאפון צלצל.

זה היה אריק, חבר מקריית שמונה, הוא בקורס מפקדים עכשיו. הוא תמיד מתקשר אליי להתייעץ או לקטר, על הקורס או בכלל.

אני עזבתי את הקורס באמצע. לא בא לי בטוב לי, אז עזבתי.

הוא מתקשר אליי, כי אני בכל זאת מכיר קצת את הקורס. מספיק בשביל להבין על מה הוא מקטר, ואולי גם לתת עצה מדי פעם.

"הלו?" עניתי. בעודי תוהה על מה הוא יקטר הפעם.

"חדשות רעות." למה זה לא מפתיע אותי?


"אמונה התאבדה."


ובכן, זה דווקא כן הפתיע אותי. למעשה, זה היה לגמרי בלתי צפוי. מי לעזאזל היה מעלה על דעתו שהיא תתאבד?

היא היתה דווקא בחורה נחמדה. לא ממש הכרתי אותה, היא היתה מש"קית חינוך אצלנו בפלוגה, אבל היא לא נראת כמו אחת שתתאבד.

מאיפה הוא בכלל שמע על זה? ואיך הוא קישר אליי?


"חשבתי שכדאי שאני אגיד לך, שמעתי שהיא שרתה איתך, לא?"


הוא לא באמת אמר שהיא התאבדה, נכון? כנראה שלא שמעתי טוב, או שיש כאן אי-הבנה כלשהי. אולי הוא טועה או מבלבל בינה לבין אחרת.

או שזו היא, אבל היא לא מתה, רק כמעט.

אני חייב לברר את זה איכשהו בלי לפדח את עצמי.

"מתי ההלוויה?" שאלתי, כי אם מישהו מת אז בטוח יש הלוויה. ואם הוא יודע מתי ההלוויה אז בטוח שהיא מתה, כי לא עושים הלוויה למי שלא מת.


"אני לא יודע, אני מצטער,

פשוט שמעתי, וחשבתי שתרצה לדעת."


מלמלתי כמה דברי נימוס וסיימתי את השיחה.

הוא לא ידע מתי ההלוויה, אבל אני כנראה הבנתי נכון, הוא באמת התכוון שהיא מתה, אבל אולי...


שמעתי פעם שאנשים שנפטר להם מישהו קרוב מסרבים להאמין, גם כשהם ממש יודעים שהוא מת, הראש שלהם ממשיך להכחיש.

ובכן, זה לא קשור למה שקרה, בכלל.

קודם כל, אמונה לא היתה קרובה אליי מעולם. אולי חוץ מפעם אחת שיישבנו על קולה ובמבה אחרי מסע-סמל,

וחוץ מזה שזה לא שלא האמנתי שהיא מתה,זה רק ש...

איך אחת, שכל מה שאתה זוכר ממנה זה פטפוט קל בצד השק"ם, הדבר הבא שאתה שומע, זה שהיא סיימה את חייה?

אני חושב שבסך הכל דווקא קיבלתי את זה די יפה.

רק ליתר ביטחון העדפתי לא להפיץ את השמועה. אין טעם להפיץ שמועות שווא.

אם היא נכונה, הרי בכל מקרה כולם כבר ישמעו, לא?


השתהתי בפתח בית המדרש, ניסתי לחשוב האם יש לי תרוץ מספיק טוב לא להגיע להלוויה. בדיוק כשהבנתי שגם אם הייתי בטוח שאכן יש הלוויה,

אני כלל לא יודע איפה או מתי, ועמדתי להיכנס, צילצל הפלאפון בשנית.

זה היה אמיתי, (מעניין, מאיפה בכלל יש לו את הטלפון שלי?)


"שמעת על אמונה?"

"כן," עניתי, "אתה יודע מתי ההלוויה?"

שאלתי, לא כדי לבדוק שלא גם הוא שמע מאריק, כי אם שניים מתקשרים זה מספיק מבחינתי בכל מקרה,

אלא פשוט כי הרגשתי שזה לא יהיה בסדר אם אני לא אבוא להלוויה רק כי לא שאלתי.


"עוד שעתיים בירקון. נפגש שם?"


עוד לפני שהספקתי לחשוב על תירוצים הבנתי שאין לי זמן לבזבז.

יצאתי באוטובוס הראשון לבית-העלמין.


אני לא כל-כך רגיל לבתי קברות, הם משרים עליי אווירה מוזרה כזו של חוסר,

אני חושב שזה כי אני מחפש את הדכאון שאמור להיות במקום כזה, ולא מוצא אותו בין כל המכוניות והפרחים.

גם את אמיתי ואריק לא מצאתי עד שראיתי אותם בכיכר, עומדים ומנופפים לי בידיהם.

 

"איפה כולם?" שאלתי, והחיוכים, בהם לא הבחנתי קודם, התרחבו.

"מה אמרתי לך שהוא יאמין?" אמר אריק לאמיתי, שבמחוות תבוסה מוחצנות העביר לו שטר של מאה שקלים.

"בן אדם" הוא אמר, ובעיניו ספק רחמים ספק אכזבה, "הישיבה דפקה אותך. פעם בחיים לא היית מאמין."




אמונה מוות ציניות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפני אדמה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז ניסן ה´תשס"ט  
כל המשחק עם האמונה.
הייתי ממליץ לערוך הכל מחדש (עם שיפט+אנטר במקום אנטר כדי למחוק את הרווחים המעצבנים). חוץ מזה דומני שיש מקום שירדת שורה באמצע משפ.

עלה והצלח.
כ"ח ניסן ה´תשס"ט  
חסרה לי התגית 'הומור' לא?
סיפור מוצלח.
הפאנץ' ליין בהחלט מפתיע.
ואם הרעיון הזה עלה בדעתך כניראה שיש לך סוג של שריטה...
עֹז
כ"ט ניסן ה´תשס"ט  
קודם כל כתוב מעניין , וכן, מפתיע..
אשמח לקרוא עוד דברים שלך.

כ"ט ניסן ה´תשס"ט  
חח..יפה יפה....
בהחלט משעשע, לרוע המזל לסיפור הזה יש נגיעה עם המציאות(כן, גם עלי עבדו פעם..).

וד"א בתחילת הסיפור:
לא בא לי בטוב לי, -פעמיים לי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד