המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ראשית חורף / מגדל בבל
בביכורים מאז כ´ אדר ה´תשס"ט

 

מְצוּדוֹת הָעִיר הַנּוֹיְרוֹטִית שֶׁלִּי

עֹטְפוֹת רֹאשָׁן בֶּעָנָן,

וַעֲצֵי הַשְּׂדֵרָה הַמְּפֻרְכֶּסֶת

תַּחַת אֶשְׁנַב חֲדְרִי

כֹּמְסִים צַמֶּרֶת,

זֶה יוֹם גֶשֶׁם טוֹרְדָנִי.


רַק אִישׁ אֶחָד,

זָקֵן,

מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב הָעִיר,

מִתְעַטֵּף בִּמְעִילוֹ

מִפְּנֵי אֵין-רוּחַ,

פַּעַם נִגְלֶה וּפַעַם נִסְתַּר,

מַרְעִים בִּצְעָדָיו

אֶת דִּמְמַת עֲרוּגוֹת הַנַּרְקִיסִים.



חורף ערפל פנים וחוץ

© כל הזכויות ליצירה שמורות למגדל בבל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אדר ה´תשס"ט  
התיאורים שלך מאוד נעימים ונקיים, זה כן מצליח לצייר אווירה וגם להכניס קורא אל תוכה, אתה מתאר נוף חיצוני, אבל אין ספק שהוא מתרחש בפנים. אני אוהבת את המעברים האלו בין לבין.


תודה:).
כ´ אדר ה´תשס"ט  
חדה וברורה, אפורה ונקייה.

"כומסים צמרת" מצא חן בעיני.

"זה יום גשם טורדני" - בעיני, ה"זה" מיותר.
כ"א אדר ה´תשס"ט  
המילים המדוייקות שלך- נהדרות.
עד כמה שהן לעיתים במשלב גבוה ומרוחק- הן יוצרות תחושה נעימה נעימה בפנים.

תודה.
כ"ח אדר ה´תשס"ט  
תודה אלמוג ואוליב:)
דווקא לגבי ה"זה" אני אוהב אותו במיוחד. לדוגמה בשיר של רביקוביץ' (לא שאני משווה!) "זה היה דשא רך ומשובח", הזה עושה שם משהו בלב..
ב´ ניסן ה´תשס"ט  
עדיין לא יצא לי לומר לך ששמתי עליך עין כבר מזמן, זה רק מחוסר זמן משווע, אבל אני קוראת אותך ומתמוגגת.
בכתיבה שלך יש משהו מאד בוגר ובשל.
גם אני כמו עדי, אוהבת מאד את התמונה החיצונית שהצלחת ליצור, ונותרת מחוץ למתחולל בפנים. בעיקר אני מנסה להבין את מקומו של האיש הזקן בתמונה.
הפתיחה שלך נהדרת- העיר הנוירוטית שלי זה ביטוי מעניין שמיד גורם להבין שהתיאור העדין מחביא מאחוריו סערה. וגם ה- פעם נגלה ופעם נסתר. כאילו הרוח היא בפנים, האין-רוח משקף רק את החוץ.

והכי אהבתי את- כומסים צמרת.
שיר מקסים, תודה!
ג´ ניסן ה´תשס"ט  


יפיפה!
התיאורים המאופקים והאווירה, הגלוי והנסתר... מחלחל עמוק בערוגת הנפש הדמומה.

שבוע טוב
עוזי
ג´ ניסן ה´תשס"ט  
מְצוּדוֹת הָעִיר הַנּוֹיְרוֹטִית שֶׁלִּי
עֹטְפוֹת רֹאשָׁן בֶּעָנָן,<-- מתקבל רושם של עיר הלוקה בהפרעה נפשית, נירוזה, המצודות מלמדות אולי על צורך בהתגוננות, ומאחר והוזכרה הנירוזה כנראה שיש כפייתיות מסויימת בצורך הזה בהגנה. כאשר העיר הזאת עוטפת ראשה בענן מתקבל רושם של תחבושת או מגבת לחה על ראשו של חולה.

וַעֲצֵי הַשְּׂדֵרָה הַמְּפֻרְכֶּסֶת
תַּחַת אֶשְׁנַב חֲדְרִי
כֹּמְסִים צַמֶּרֶת, <-- אני מוצא כאן הקבלה בין העיר שראשה מכוסה לבין צמרות השדרה שצמרתם כמוסה ונסתרת.
גם פאר המצודות מקביל לתאור השדרה כמפורכסת (מגונדרת מאד).

זֶה יוֹם גֶשֶׁם טוֹרְדָנִי<-- השורה הזאת מאד חריגה בנוף הלשוני של השיר. היא אינפורמטיבית כמו מבזק חדשות ואינה מציירת או מגישה לקורא תיאור שמשוחח עם הבנתו אלא מגישה לו את המידע.

רַק אִישׁ אֶחָד,
זָקֵן,<-- ומדוע לא לכתוב, ורק זקן מתהלך...? כפי שזה כתוב כרגע נראה שיש משיכת זמן שנועדה כביכול לבנות מתח, אבל לטעמי זה מיותר

מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב הָעִיר,<-- אני מניח שכאן נעשה ניסיון לעבור למימד הפנימי, אבל זה לא בהכרח מתיישב עם האנלוגיה שכן מצודה ושדרה ורחוב של עיר הם עדין גילויים חיצוניים שלה.
מִתְעַטֵּף בִּמְעִילוֹ
מִפְּנֵי אֵין-רוּחַ,
פַּעַם נִגְלֶה וּפַעַם נִסְתַּר<-- לא ברור מי נגלה ונסתר, המעיל, אולי האיש המציץ מתוך המעיל, אולי האיש והמעיל שפעם נראים ופעם לא.
מַרְעִים בִּצְעָדָיו
אֶת דִּמְמַת עֲרוּגוֹת הַנַּרְקִיסִים.

מתקבלת מן השיר תמונה מטרידה. איננו יודעים בעצם מה יש לה לעיר הזאת, גם השיר נסתר וכמוס מעיני ההיגיון. בהנחה שמדובר בדמות שמומשלת לעיר או ביחסי השלכה בין נפש הדובר והמראות המתוארים על ידו - אני לא בטוח שלמדנו משהו על הדובר למעט זה שיש בו משהו מוטרד.

איציק.

ג´ ניסן ה´תשס"ט  
עוזי, תודה רבה על דבריך:) Plia (אני מניח שזה פליאה, נכון?) אני מקווה שלא אאכזב, תודה:)

איציק, חן חן על הניתוח המעמיק. למדתי ממנו על עצמי, על אף שאולי לא לכך כיוונת. אני באמת מודה לך.
זאת באמת הייתה כוונתי, לתאר את היותי מוטרד, ואולי אף מתוסכל..
עם זאת, האם חווית חוויה אומנותית מקריאת השיר?
ג´ ניסן ה´תשס"ט  
השיר עשוי היטב וברור שבורכת במתנה. אלא שדווקא משום כך הציפייה לפגוש אמירה שלמה ומדוייקת יותר מבקשת הגשמה.

איציק.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד